לבושי מרדכי על יורה דעה ל

דומה לשאר ס' ההוראה כהנ"ל שפיר יש לאוקמי' אחזק' אלא דמ"מ י"ל דהוי ריעות' מחיים. והי' לי מקום להאריך בזה רק איכ"מ ואסתגר: ואגב באתי להעיר על דברי הרא"ש רפא"ט דאין ללמוד ממין על שאינו מינו ואם קאמר' בגמר' על אינונות' דורד' כל חיוי בריית' הכי א"ל דשאני מין בהמות הכל חד בין גסה בין דקה משא"כ בעופות. ועי' בל"ח שם. וק"ל ממס' זבחים דף עי דמשמע להיפך אהא דאר"א מטהר הי' ר"מ במליקה אפי' באווזי' ותרנגולי' בעי ר' ירמי' ערף עז מה' טעמי' דר"מ באווזי' ותרנגולים דמינ' דעופות נינהו אבל עז לאו מינא דעגל' היא א"ד מינ' דבהמה. עכ"פ חזינן דמין עופות מאווזי' ותרנגולים ליוני ותורי' יותר מחשיב חד מין מגבי בהמו' וצל"ע: ומ"ש מעכ"ת ע"ד פנים יפות (פ' במדבר) ומרן חת"ס (סי' רצ"ז) שכ' דאין ליתן שיעור פדיון הבן לשני כהנים לכתחילה מדין המבואר בש"ע וגמ' דכתני לעשרה כהנים בב"א יצא בזא"ז יצא. ודאי כי דבריהם צ"ע וגם בשו"ת מהרי"א סי' רס"ג דעתו דאפי' לכתחל' מותר כמ"ש בבכורות דף נ"א ובתוס' דף מ"ח ד"ה דר"מ משמע אפי' לכתחלה. ובלאו"ה י"ל ע"ד חת"ס במ"ש דהוה כמו חצי שיעור לסברת החו"י סי' ט"ו דבמקום שאמרה תורה השיעור בפירוש כמו ד"א לענין מעביר בשבת פחות מזה אפי' ח"ש אינ' ומ"מ מצטרף ומ"ש מעכ"ת בחכמה דמדאורייתא אין חלוק בין דיעבד לכתחילה והביא ג"כ מקומו' בש"ס נגד זה, והנה בסי' תע"ה בשם תה"ד סי' קל"ט לענין אכילת מצה בב"א וממ"ש שם בח"י בשם מהר"ל מפראג דכל שאינו בזה אח"ז אפי' בב"א אינו. לכאורה משמע דיש לחלק בזה. ידידו מוקירו וכבוד חכמים ינחלו לעד דו"ש: ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. כעת נתעוררתי מידינ"פ הה"ג מהו' חיים צבי נ"י הנ"ל כי בתשו' בית יצחק יו"ד ח"ב סי' קכ"ט במפתחות שם הרגיש ג"כ ע"ד הפנים יפות. ומש"כ לעיל מדברי התוס' בכורות כ"כ בפשיטות בחכ"א כלל ק"נ דין ב' ה בפת"ש סי' ש"ה סק"ח וכן כתב להדי' רבינו הרא"ה ז"ל בס' החינוך פ' קרח מצוה שצ"ב עי"ש ועיי' במהריט"א פ"ח מה' בכורות מה שהאריך בענין זה: סימן כ"ו בהי"ת פ' שמות תר"ן לפ"ק ברעזאווא יצ"ו שלום וי"ר על ראש ידי"נ ה"ה הרבני החריף ובקי זך ונקי ירא ושלום מהו' מתתי' דושינסקי נ"י היום מצאתי את שאהבה נפשי עד"ת אשר העיר להקשות על דברי השיך סי' מ"ו סק"א דמשמע מדברי' האחרונים במה דקאמר ע"ד המחבר בדקי' שניקבו אפי' ליחה הובא סותם לא מהני דהה"ד קרום שעלה אינו סותם כמ"ש בסי' ל"ו ומשמע דלרשב"ג דס"ל דסתימת הליחה הוה סתימה אית לי' נמי בקרום שעלה דהוה קרום ומצינו לדידי' דטריפה חוזר לכשר'. והקשה מעכ"ת א"כ מנ"ל דשום אדם פליג עלי' ואם מברייתא י"ל דוקא בריא' וכמ"ש הרא"ה, והנה קשה דבר לומר דלרשב"ג חוזר לכשרות ומשמע להיפך דשום אדם אינ' חולק בזה כמו דילפינן בריש בהמה המקשה מקרא דבשר בשדה טריפה בקדשים שיצא חוץ למחיצתן, ויעיי' בר"ן בסוגי' דריאה לענין סרכו' בטעם הדבר דסרכ' כסדר' כשר לדעת רשיז"ל והא לדעת רשיז"ל מוכח בפשיטות דגם בשאר אברי' חוץ מושט וריאה ג"כ קרום שעלה מ"מ אי"ק והוא בד' נ' על הברייתא דביה"כ שנקב' מצ"א כשר מב' צדדים טריפה. ופירשיז"ל דדוקא בביה"כ אבל בהמס' טריפ' ופי' התוס' לדעתו משום דעור' דק חיישינן לניקב והברי' כמו בושט, וא"כ חזינן דגה בבני מעיים קרום זה אינו כלום ואפי' לדעת התוס' דפליגו ואמרו דגם בהמסס דינ' הכי מ"מ הא דייק' משום דבמתניתן קתני בתרווייהו שנקב' לחוץ וא"כ גם בהמסס קאמר דצריך דוקא לחוץ ולמה לי' לאשמעינן הכ' גבי המסס והא בכל נקובי' דינ' הכי וע"כ היינו דאשמעינן דאפי' בשאר בני מעיים אי לאו דלא חיישינן להברי' כמו גבי ושט וכמ"ש הרא"ש בשמעתת' דושט לחלק בין ושט להמסס וביה"כ הוה טריפ' משום הברי' וקרום מ"מ אי"ק ויעיי' תוס' מס' שבת דף ל"ו ד"ה למחט ירא' כי כן דייק' פירוש זה במתניתן דנקבו לחוץ כמ"ש הנ"ל אבל באמת ע"ד מ"ש מעכ"ת אהא דפי' בדברי הש"ך דמדאמר הה"ד קרום דאליב' דרשב"ג דליחה סותמ' כש"כ קרום. נ"ל דלא דמי אהדדי לדייק כן דהא בקרום מ"ו ב' פרושים לרשיז"ל א' משום שאינו חוזר לכשרות וב' משום דסופ' לסתור דסליק לאח"ז ויעיי' בתבו"ש סי' ל"ו ופרמ"ג שם שהאריכו בב' טעמי' ודעת התבו"ש בטעם הש"ך סי' ל"ו משום דאינו חוזר לכשרות ובהך ליח' שסותם לרשב"ג הא הוה סתומה. רר ובתולד' ואין כאן משום טריפה שחוזר ושב דפליגי אי הוה סתימה מעלי' או לא כמו גבי חלב. אע"ג דמעיקר' ובתולד' הוא מ"מ משום דאינו מהדק שפיר או כטעם המפרשים משום דהליח' סליק לאח"ז על ידי שלשול א"כ פלוגת' לאו משום חוזר לכשרות אלא משום דאינו סתימה מעלי' ולא מהדיק שפיר משא"כ קרום מנ"מ דודאי אית בי' בטעמ' משום חוזר לכשרות דהא טריפה הוה מעיקר' אלא דפי' בש"ך בדרך את"ל לטעם ב' משום דסופ' לסתור וא"כ בזה לא הוה סתימה אבל קרום עב וחזק ומהדיק שפיר והוה סתימה קמש"ל דלאו הכ' הוא אלא דגם קרום לא מהני אע"ג שסותם, ואפי' נאמר דלא יסתור לאח"ז מ"מ הא הוה משום טריפה שאינו חוזר לכשרות וכמ"ש הש"ך בסי' ל"ו וממילא גם רשב"ג אית לי' האי סברא וליח' דסותם משום דהוה סתימה מעיקר'. ומכבר אמרתי בטעמ' לחלה בין שאורה