לבושי מרדכי על יורה דעה כו

סימן כ"ב בהי"ת אול"י ד' פ' תרומה תרס"ז לפ"ק מאד יצ"ו. החו"ש על ראש הרב החו"ב מתנהג בחסידות יו"ש מו"ה יושיע בוקסבוים ני'. עתה באתי עד"ת במ"ש בכבד שנכבשה מעל"ע ידועים שיטת שו"ת צ"צ מן המחמירים ות' שער אפרים והפר"ח והמנ"י והכו"פ מן המקילים. ובפרמ"ג בסי' ע"ג נראים כסותרים במשבצות מס"ק ד' וס"ק י"ד בשפ"ד. וכ"ת מסתפק אם מותרת כשאר כבד לאחר צלוי' בבישול או דוקא לצלי. וכן ראיתי בד"ת בשם הגה' חת"ס ביו"ד החדשים כי רק לצלי מותרת. ועיקר מ"ש כ"ת לענין הכלי שהי' כבוש בתוכה אם הוא כלי חרס אם מותר בהגעלה לפ"ד הרשב"א בתה"ב מן הירושלמי הביאו הב"י סי' קכ"א. והנה נראה מת' כת"ס סי' פ' דלא היקל בעיקר דרבנן רק בג' פעמים כמ"ש בירושלמי וכ"ד הרשב"א בת"ה אלא דנימא דב' דרבנן יהי' כמו עיקר דרבנן הוא דעת הב"ש באהע"ז סי' כ"ח. אבל ראיתי בת' אמרי אש יו"ד סי' מ"ד שהרבה להשיב עליו בכלל זה ולא ערב להתיר אפי' בסתם יין אם בודאי שהה מעל"ע עיי"ש שהביא דברי חכמת אדם שהחמיר ג"כ ורק בצורך והפסד גדול סמך להתיר בכלל פ"א ס' ו': וראיתי מה שתמה מע"כ ע"ד הפרמ"ג בש"ד סי' ק"ה סק"ב שמביא ראי' מד' או"ה שדם היוצא ע"י כבישה אין דינ' כדם שנמלח או מבושל דאינ' רק מדרבנן להרוב פוסקים דכבוש אינ' רק מבליע ומפליט אבל אינ' משתנה כמו בישול ומליח. והקשה מע"כ מה זו ראי' מדברי או"ה דשם איירי בבשר שנכבש בדם בעין ע"כ קאמר דאסור מה"ת. ואיני יודע טעם חלוקתו דהא מ"מ החתיכה שנכבשה בדם ההיא לא נאסר רק מטעם הכבישה דבלאו"ה צונן בצונן היא אם הדם שנבלע בחתיכה שבא ע"י הכבישה הוא האוסר ואם נימא דכבוש כמבושל ממש ס"ס ל"ה רק מדרבנן והגע עצמך חתיכה טהורה שנמלחה כבר ויצא' מדמה והודחה ג"כ ואח"כ נמלחה שנית ונפל לדם דפסק הרמ"א בסי' צ"א דנאסרה אע"ג דטהור מליח וטמא טפל מותר מ"מ בטמא צלול אינו כן כמובן עי"ש בש"ך וכי נימא דדם שנבלע בחתיכה ע"י מליחה זו יהי' אסור מה"ת אפי' למ"ד דם שמלחו דרבנן. ודאי אינו כן כיון דס"ס בליעה זו ע"י כח המלח בא שהוא כרותח ודאי אינו רק מדרבנן וא"כ הה"ד של או"ה בחתיכה שנכבשה בדם החתיכה שנאסרה בבליעת הדם ע"י כבישה בא ואי כמבושל ממש לא הוה רק מדרבנן וא"כ ראיית הפרמ"ג קמה וגם נצבה דמאו"ה הדין הנ"ל שאוסר מד"ת ש"מ דכבישה אינ' דומה למליח בדין זה כמ"ש הטעם שם לחלק: ושוב הביא מע"כ להתיר מטעם בליעת צונן והביא דברי ראב"י באו"ח סי' תנ"א והש"ך סי' קל"ה לחלק ביניהם אלא שמדברי הרשב"א בת"ה ע"ד ר' שמריה שהשיב על ראיית מנעוה דשא"ה דבליעה ע"י צונן א"כ משמע בצונן מהני הגעלה. ולענ"ד אינ' ראי' דנעוה היא גת כמ"ש המפורשים וידוע שאינ' בולע ע"י כבישה ורק ע"י רוב חוזק הדריסה בולע ומשו"ה צריכה הכשר ובכ"ח דצריכה הגעלה ומ"מ אין ראי' דבלע ע"י כבישה מהני הגעלה בכ"ח והא ראי' דגת של אבן ועץ דהכשירן קל ע"י הדחה או נגוב ואם הי' ע"י כבישה ודאי לדעת הש"ך הי' צריך הגעלה או עכ"פ מלוי וערוי: ומ"ש מעל' ע"ד הפרמ"ג שהביא ראי' מפינכא דר"א דלא מהני הגעלה וע"ז השיב דשאני מליחה דהוי כרותח משא"כ ע"י כבישה ולענ"ד דתלי' בשי' החולקים בסי' צ"א וסי' ק"ע ובסי' ע' הביאו הב"י דדעת הרשב"א דמליח הוה כרותח דצלי דתלי' בתתאה גבר אבל דעת הסמ"ג וסמ"ק דמלוח אם כי הוא כרותח מ"מ שאני חמימות האור שדרך לחמם זא"ז ותלי' אי תתאה גבר משא"כ במליח' אין הטהור המליח עושה מליח הטמא שטפל ואי ס"ל דרותח ממש מ"ש זמ"ז אלא ודאי ס"כ דאינ' משום רתיחה אלא שכן דרך המלח להבליע כמ"ש האחרונים בהל' מליחה אבל אינ' רותח ממש. ולענ"ד הרשב"א לשי' דסבירא לי' דגם כ"ש מבליע כמ"ש בסי' ק"ה ומביא ראי' דל"צ רותח ממש מהא דבית השחיטה רותח וא"כ הה"ד רותח דמליח כה"ג אבל כדעת החולקים דס"ל דדוקא רותח דכ"ר כמו מבשל ודאי רותח דמליח אינ' דומה לו וא"כ הה"ד כבוש יש לדמות למלוח ושפיר מביא ראי' מפינכא דר"א. ויש לעורר בדברי הצל"ח ריש כיצד צולין דס"ל דפסח אינ' רשאי למלחו דהוה צלי מחמת ד"א כיון דמליח כרותח א"כ ס"ל דהוה כרותח ממש והתוס' חולקים שם. ולענין כבישה יש לעיין בדברי מרן בעל חת"ס סי' פ"א מ"ש דד' מינים שלא יהי' במים מעל"ע וביום ש"ק הניח ע"י א"י להפסיק הכבישה ובפ"ת תמה עליו דכבישה אינ' רק באוכלי' דמשנה הטעם ע"י הבליעה ופליטה וזה באתרוג ומצה משא"כ בלולב ומני' ועי' בכת"ס סי' קס"ב ולענין הלכה דעת הפרמ"ג הוא כמ"ש במג"א ס"ק י"ז וס"ק מ"ט וכן דעת הגר"א: ומ"ש מעל' אדברי ט"ז לפי' פרמ"ג. הנה במרדכי פ' כ"ש שהביא דברי ראב"י שהביא ראי' מדברי הגמר' במאני דקוני' דפ' כ"ש ד' ל' וע"ז ד' כ"ג ושם משמע דלא הוה ע"י כבישה ובזה מפליג בין בליעת חמץ דבחמץ בפסח וביי"נ דבצונן. ועד"ז הק' לט"ז דניהו דאיירו בכלים שבולעים גם בפחות מעל"ע כמ"ש בע"ז דף כ"ג הנ"ל פ"א ופעם שני מ"מ מה שהתיר הראבי' להניח יין בקדרות שהי' בלועים משכר הוא ראיי אפי' יהי' בתוכו מעל"ע וכבוש כמבושל וס"ל כדעת הש"ך הנ"ל אלא דעכ"ח דלענין זה שוב מהני דאינ' ב"י. ולדינא בכבד ודאי י"ל כמ"ש בשם הג' חת"ס דרק צלי מותר. ולענין הכלי שנכבשה בו ודאי יש לסמוך אדברי כת"ס סי' פ' אפי' בבשר שלא נמלח בנתבשל בהם להגעיל ג"פ בהפסד מועיל כש"כ בנכבש' ודם הכבד דסגי' בהגעלה ג"פ ועכ"פ יש ס' נגד דם הסמפונות וגם י"ל ע"י