לבושי מרדכי על יורה דעה כה

כמובן א"כ כש"כ אם הי' ריאה שלימה שיכול להיות הנפיחה בחוזק ותוקף טפי וודאי הי' מתנדנד הרוק או הגדפא וכיו"ב משא"כ הכא הוה להיפך דביצבוץ והנדנוד עושה הוכחה שיש איזה נקב וא"כ נהפוך הוא לומר דלמא אם הי' הנפיחה בריאה שלימה שהנפיחה יכולה להיות בחזקה ותוקף יותר דלמא אם הי' נפוח יותר הי' מבצבץ משא"כ עתה שאינו הנפוחה כה"ג כ"כ והא נקב כ"ד מטריף. וא"כ אין הנדון דומה לראי' ואדרבה איפכא מסתברא. ועוד הא הובא באחרונים שבזה"ז שנוהגין השו"ב להסיר הסירכא ע"י קליפ' כידוע ואין לדבר שורש בש"ע רק בפרמ"ג ות' ומרן חת"ס מלמד זכות עכ"פ צריך להיות הבדיקה יותר ברורה ויפה מבלי שום חשש ופקפוק עכ"פ ופשיטא דצריכא ריאה שכיונה שבידו לנפוח ברווחה כאשר ברצונו של השו"ב א"כ יפה עשה מעל' שבטל בדיקה זו: והנה מ"ש לנפוח ע"י בלאזבאלק ידוע כי חדשות הוא. וכבר שמעתי אומרים כי בכמה מקומות הצריכים לעשות כן גם במדינתינו (וגם פה בעירנו נופחים ע"י בלאזבאלק). ולא ראיתי בספר רק בשו"ת פ השדה ח"א (להגאון מבאניהאד נ"י) שכ' ג"כ דאינה מנוסה בידו רק שתלה הדבר לפי ראות עיני המורה. ודברתי בענין זה עם השו"ב מומחה דפה שהוא אומן נפלא י"ש ואמר לי כי הנפיחה כ"י בלאזבאלק הוא יותר טוב ומעולה מהנפיחה כ"י פה בגרגרת כי אז הקצב אינו שולט לרמות בבהבת פניו כמ"ש המחברים דמשנים פניהם אזיל חוורא ואתי סומקא והיא רק לפנים ואינו נופחים כראוי וע"י הבלאזבאלק עכ"ח כראוי' והגון לעשות כן: ב') ומ"ש ע"ד השו"ב אומן מופלא אבל ידיו מרתתין בשעת כתיבה וגם אנשי' יראי' אומרים עליו שחשוד לשתות סתם יינם וכזה נשאל בת' מהר"ם שיק שהביא מענ' אלא דהם איירי דגם בשעת שחיטה מרתתין. הנה באמת לא משמע כן העובד' הי' פעמים מרתתין ופעמים אינו מרתתין ותלי' לי' בעבודתו וטרחתו. והנה בת' מהרי"א סי' נ"ה שם תשו' למ"ו הגאון מטאפהלטשאן ז"ל עי"ש דג"כ מדמה במי שידיו מרתתין בשעת כתיבה ומ"ו הביא הנסיון מדעת עצמו כי בעת הכתיבה צריך להחזיק אצבעו דאז יסיר הרתיתה ממנו וכן ראיתי בעיני שכן הצריך לעשות בעת הכתיבה ובזמנים אחרים לא ראיתי בידיו שום רתיתה ועד"ז דן דבר שכלי כי זה הטבע אשר אם יחזיק בידו דבר מה שיהי' משענה קצת עי"כ יחזיק ג"כ ידיו שלא ירתה. וע"כ אם אנו רואים שהשו"ב יחזיק בידו הסכין לשחוט ואינו רותת א"כ אזיל החשש של הרתיתה. חבל בת' מהרי"א הנ"ל השיב שאין כל אצבעות שוות וכש"כ בשו"ב דעלמא והרתיתה הוכחה כי ידיו עייפות וחולשת. וגם כי הדרסה והשהי' פוסלת בב"ש ואם כי בהנחת סכין על הצוואר פסק' הרתיתה עכ"ז בשעת שחיטה מי יודע אם לא עי"כ בא לידי שהי' כ"ש ואפי' בברי אינו נאמן כי הוא בדדמי ואמר למענו. וע"כ לפי דעתי לכתחילה וודאי לא ישחוט. ולדעתי איש כזה א"א שלא ירתת בשעת בדיקת סכין. וכן ראיתי מעשה בק"ק אחת שהי' קפא על שו"ב שידיו מרתתין וקרא' אותי מק"ק ברעזאווא לשם ועם דייני דמתא היינו מנסין אותו ע"י כוס מלא מים ע ידיו דהיינו שיעמוד הכוס על השטח ידו כנהוג אשר פעמים לא הי' מרתת ולא הי' אצלינו הדבר ברור ובאנו במועצינו לאמור לא כי יראה לנו סכינו והלך מן הצד לבדוק מקודם ואנחנו בשלשה ראינו אחריו בלא ראות עיניו וראיתי עין בעין שהי' ידיו מרתתין טובא בכל בדיקות והעבירו אותו. וע"כ בזה השו"ב הוא תרתי לריעותא כמ"ש מעל' וע"כ לדעתי להושיב בד"צ ע"ז וכמ"ש בת' כת"ס סי' ג'. ועיקר לענ"ד כמ"ש בת' מהרי"א הנ"ל: ידידו דו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"נ. סימן כ"א בהי"ת יום ד' וישלח שנת עת"ר לפ"ק פה מאד יצ"ו. להרבני החו"ב מו"ה ישראל לעבאוויטש ני' בק"ק קיש קאראש יצ"ו. בענין הנשאל בעוף שבא דם דרך פה ועד"ז דנת והבאת דברי הגמר' מס' גיטין דף ס"ט מ"ש ג"כ הט"ז סי' מ"א ע"ד הרמ"א בשם הרוקח. והנה שאלה כזו הביא בדרכי תשובה סי' כ"ג סקצ"ה בשם ריב"ם שבייטוך ודן שם על ג' דברים דאפשר דבא מן הריאה או מצדדי חלק הצוואר אשר ע"י הלעט' במשמוש הידים בא לכלל חולי זו או שבא מן הוושט. ואם בא מן הריאה מסקנתו אם כי קשה הבדיקה דא"א בקיאים מ"מ כיון שהיא חשש רחוק שבא מן הריאה נוכל לסמוך על הבדיקה לראות אם אין עלי' איז' לכלוך ולקוי דמים. ואם בא מחלקי צדדי הצוואר דהיינו עור או הנחירים של העוף אין חשש. ואם רואים איז' גרר או חבורה בצוואר ולא נקרע העור יש לתלות בזה. ואם בא מדרך הושט קשה הבדיקה מאוד ואין תקנה רק לשחוט הקנה לבדה כדרך שאומר בגמר' גבי מסמוס קועי' דמ' בפ"ב מס' חולין ואחים להוציא הושט ולבדק' יפה יפה ואם רוחים איזה גרר בצוואר אי"צ כלום. אבל בדרכי תשובה מסיק דכ"ז בעופות שנתפטמו מעליהם אבל באווזות הלעוטי' בעכ"ח כנהוג יש להחמיר בכל ענין כלומר אפי' נמצא איזה גרר בצוואר צריכי' לבדיקת הושט כנ"ל דהיינו לשחוט הקנה לבדה. וגם אסור למכור לנכרי אי שמא ימכרנ' לישראל כמו בשאר טריפות. ובהשמטות בס' פ' הביא עוד תשובה ג"כ ע"ד שאלה זו והביא ג"כ גמר' דגיטין הנ"ל. וא"כ תבואנה לדינא דבאווזות הפטומות צריכי' ג' בדיקות. בדיקת הושט כנ"ל ובדיקת הריאה ובדיקת הכבד שנשאר כדינ' השייכי' להו. ואסיים בברכה הדו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ.