לבושי מרדכי על יורה דעה כג

בסוף התשוב' שם ע"ד השואל מ"ט לא נימא ס"ס בעור החצון הא לא שייך סברת הש"ך בסי' מ"ט דקוצי' שכיחו דבעור החצון לא שכיח והוא ז"ל השיב דכ"ז אם נודע שבא ע"י קרע אך רובא ע"י קוץ דרובא דרך הושט ובפנים בא מטעמ' דרוב הנבלעי' דרך הושט נבלעי'. ואני תמה שלא הביא דברי פתח הבית הביאו הפ"ת דבעור חצון לקות' הוא בא ע"י לשמוש הידיים בשעת הלעטה וכד עינינו רואות כי כמה פעמים בא לפני ושט אווז' שלא נלעטה רק כמו ב' שבועו' נראה לעיניים הקרע עם הצולקת שלא נגמר' עוד וא"כ רובא אינו ע"י הבלעה מפנימי א"כ אפ"ל הס"ס להיפוך כמובן. ובלא"ה לא שכיח שיקר' הפנימי ג"כ ע"י תשמיש הלעטה כי החצון שהיא חלוש בקל נתמזמז כידוע. ועוד הא חזינן דבעור החצון ניכר ובעור הפנימי לא ניכר והפנימי שהחשש שנלק' לאח"כ הי' ניכר יותר כנלענ"ד וכמדומ' שכן נהגו כל מורי הוראה. ידידו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן י"ח לכבוד האברך החו"ב מו"ה אברהם דוד סג"ל האפפמאנן נ"י בק"ק סערענטש יצ"ו. יקרתו הגיעני וע"ד שאלה ד"ת קשה עלי לומר דבר מאחר שכבר הורה הרב מרי' דאתרי' ובסי' רמ"ב בהוראת או"ה קיי"ל דכשם שאסור להתיר מ"ש חבירו כמ"כ לא יאסר עיי"ש, וא"כ מה אומר. אך ורק דרך מו"מ של הלכה באתי ולהראות להרב המורה ואפשר שיודה זהו הדרך לילך בו והנה בנידון זה שהורה הרב דשומרי הדת ע"ד עופות שנשחטו אצל שוחט דשומרי דת ובדיק' הושט הי' פני הרב שאינו מארטה'. ודאי נראה לכאורה שחלוק יש אם אם הרב הוא מכת האנעלאגין או משטאטסקווא כי מכת האנעלאגין ודאי נאסרים כמ"ש המהרמשי"ק חיו"ד סי' ב' וסי' ג' ועיין באו"ח סי' ש"ו אבל מקהל שטאטוסקווא לא מצאתי להדי' בדברי' כי בסי' י"ד ט"ו ט"ז משמע דלא נאסרה וכן משמע בסי' של"ג עיי"ש. אכן בסי' ש"ז משמע להיפוך אלא דשם דן אותן כשוגגים בלא אזהרה לאפרושי מאיסורא וא"כ בנידון זה לפימ"ש הט"ז בסי' צ"ט מי שסובר על דבר שאומר מותר והוא אסור נידון כשוגג ג"כ לענין מבטל אסורין, וידוע מ"ש האחרונים עליו מ"מ כן מסקנת הפרמ"ג כדעת הט"ז וא"כ ה"נ בנידון זה מ"ש כ"ת במה ששלחו להורות בפני הרב הנ"ל הוה כמזיד מבטל אסור כמו גבי ריאה שהשליכו במזיד בסי' ט"ל לפני הנ"ל אינ' דומה דהכא בענין זה כיון ששלחו למען להורות להם ולתקן מאכלם עפ"י הכשר לפי דעתם מוכח' מילת' דשוגגי' הם. ודומי' לזה אמרי' במסכת גיטין דף נ"ד גבי תשלומי תרומה טמאה וזריקת דם טמא ותורם בשבת ומטביל כלים לשבת דלא קניס ר"מ שוגג אטו מזיד משום דהאי גברא לשכוונ' מכוון לכפרה מכוין לתקוני פירו' מכוין לתקוני מנא מכוין אנן ניקום ונקנסי' והיינו דליכא למיגזר דיעשה במזיד ויאמר שוגג אני כיון דלמצוה קמכוון ולמה יעשה במזיד לעשות מצוה באיסורא דלכוון, וה"נ לדידן לענין לומר דעובר במזיד על התקנה של בדיקת הושט והא אדרבא עושה לעשות כתקנה דאל"כ לא הוה משלחו כלל וא"כ הוכח' שלא ידע בנפשו כאשר נראה מכמה אנשים שסוברים שהאשטא- טוסקווא הוה כמו מקדמת דנא כידוע. ועוד אפשר לומר כיון דלא הוה רק תקנה לבדוק והא הבדיקה עצמה אינ' עוד הוראה אם אין ריעות' בושט ורק למען לראות אם יש עליו שאלה ולזה אפשר דלא נאסר כלל הרב דהא בגליל עליון אפי' נשים בודקי' רק אם יש עליו ריעות' שולחים למורה ולומר דגם עד"ז אינ' נאמן דחשיד לעבור על גזירת הרבנים הגאונים אפשר לדמות במה דקיי"ל בסי' קי"ט ובסי' ב' בש"ך סק"כ דלאחרים נאמן, ואפשר לומר גם להיפוך כיון דעיקר התקנה על דבר הריעותא השכיח' בושטי' הוה בכלל בטול התקנה ובלא"ה כתב הבית אפרים בתשובו' ליו"ד סי' ו' דתקנת בדיקת הושטי' אינו חמור כ"כ כבדיקת הריאה דבריאה הריעותא מצויות לטריפה ממש אבל בושטי' רק הריעותא מצויי' אבל אינו מצויית כ"כ להטריף אותן ע"כ אפשר לצדד להקל בכגון זה. וכבר העירותי לעיל דהכ' י"ל דהוה כאומר מותר. ובס' דרכי תשובה ס"ק קמ"ד הביא בשם תשו' צ"צ החדש דאף דקיי"ל בס"מ שאומר מותר דינו כמזיד הכא בנידון תקנת בדיקת הוושטי' לכ"ע אומר מותר דינו כשוגג עי"ש. ועוד אפשר להמציא להקל בנדון זה לפימ"ש ברא"ה דע"כ פסקינן במס' בכורות דתרומת ח"ל מותר לבטל' לכתחילה כיון שאינו נוהג בכ"מ כמ"ש חולין דף ז' ובכמה דוכתי וא"כ אסור שגזר' הגאונים הא אינו בכל מקום דבשאר מדינות כל אתר ואתר שנואטוסקווא א"כ אפשר דאין זה בכלל מבטל אסור לכתחילה דניהי ודאי עביד איסורא בזה גופא להורות מפי מורה הנ"ל אבל עכ"פ אינו בכלל מבטל לכתחילה כמובן למבין. ועוד אפשר לומר להקל בשומן האווזות כיון דאין דרך לאכול השומן בעין רק בתערובת תבשיל. הוה דומה לכרכום שכתב הש"ך סי' קי"ג ע"ד הרשב"א שחשש משום דמערבים בו חתיכות קטנות מבשר נבילה דלדידן בזה"ז ודאי רק מיעוטא ובטל ברוב וכתב עליו בדג"מ אע"ג דהוה מין בשאי"מ מ"מ כיון שאין דרך לאכול הכרכום רק בתערובת ובתערוב' ודאי הוה ששים א"כ גם באינ' מינה בטל והכא ג"כ יש ללמוד היתר זה להיפך כיון דודאי הי' רוב כשרות ושוב באינו מינה וודאי הוה ששים נגד מיעוט האסורי' שהורה להתיר אלא דלזה ראוי' שלא לאכול השומן בעינא בדרך על לחם קלוי וזה וודאי מיעוט שאינה מצוי' ועוד כיון דרק לדידי' אסור כנ"ל בזה שמבטלה בתערובת אינו בכלל מבטל אסור לכתחילה כנ"ל. ולענין לדמות הא מילתא דהוה כמו אברי בשר נחירה דבעי הוא במסכת חולין דף י"ז