לבושי מרדכי על יורה דעה רכח

ומיהו לא מצינו קליפ' לצלי וכיון שלא מצינו בגמ' קליפה מוזכרת לצלי א"כ הסבר' דנילף הסתום ממפורש במתני' כיון דלא מחלקי בגמ' וגם לא מוזכר קליפה דנימא דסמוך על זה שמפורש קליפה בצלי ול"צ לחלק ורק לשמואל מצינו בחם לתוך צונן אבל לרב לא מצינו כיון דבריית' תני' כוותי' דשמואל ורב פליג אבריית' וא"כ ודאי אינ' מגיה ואפשר דס"ל דהברייתא כא נשנה בי ר"ח ור"א כדאמרינן בעלמ' וכיון דלא מצינו שוב הדרינן למ"ש במתניתן וכהנ"ל והא דתני חם לתוך חם ולרב גם חם לתוך צונן אסור ומשמע דאסור כילה ע"כ צריך לפרש דאיירי ע"י בשול דרך רוטב או צלי שמן דמפעפע בכול' כמ"ש בש"ך סי' ק"ה סק"ו בדברי המחבר עיי"ש כנלענ"ד. או"נ דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד. סימן רכ"ו ב"ה אול"י ו' פ' כ"ת תער"ב לפ"ק מאד יצ"ו. לכבוד הרב הגדול החריף ובקי וכו' מוה' שמואל גאטטליעב נ"י אבדק"ק טאלטשווא יצ"ו. ע"ד שאלתו באשה שנחלית ר"ל בחולת הריאה הידוע והרופאים מומחים יעצו לה לילך להרי טאטרא ושם הועמד בית תרופה למחלה זו (וזה מ"ש באנאטאריאם) ותאכל ותשת' לפי מ"ש הרופאים וא"א בלא אכילת נו"ט ובב"ח. ומע"כ הוכיח מדברי שו"ת שמש צדקה סי' כ"ח שחשוב מחלת הלב לחולה שיב"ס וכמכה של חלל לענין שבת בסי' שכ"ח א"כ הה"ד חולת הריאה שמחובר ומניף ללב. הנה לא הי' צריך לזה דהא מבואר בסי' שכ"ח יותר מזה דלפנים מן השניים והשנים בכלל מכה של חלל. אלא דשם בת' שמש צדקה נודע עפ"י בקיאות שלא הי' בזמנו בלא שום סכנה רק שדן מפני ברבות השנים תכבד הקולי' ויש לחוש לבא לידי סכנה. וכן דעת השבו"י בת' סי' ע' בכאב של אברים הפנימים שהי' נוהגין לרפואה לאכול דם יבש מ"ש באקס בליטו לאחרי כמה צדדי היתר צירף ג"כ כי כאב באברים הפנימים חשוב כמכה של חלל. והיינו משום דשם בסי' שכ"ח מבואר דמכה של חלל היינו שיש מכה ממש או בועה באברים הפנימים אבר מיחוש לא חשוב סכנה אפי' באברי' הפנימי' ובהני עובד' דשבו"י ושמש צדקה לא הי' בלב ואבר הפנימי שום מכה או בועה ע"כ רק לסניף צרפ' לשאר התירי' של סמי תרופה הנ"ל אבל חולת הריאה מ"ש העפטיקאש או טובערקלאס ידוע שיש בריאה מכה וביעות ממש שנהתהוו' ע"י הבאציפלען ה"ה התולעים קטנים הנ"ל א"כ פשיטא ופשיטא דהוה מכה של חלל. ועוד כל הרופאים פ"א אמרי' שיב"ס ובזה אי"צ לחלל דהוה כשאר חול' שיב"ס וכמבואר שם בסי' שכ"ח ובסי' תרי"ח דהרופא נאמן וכמ"ש מרן חת"ס ביו"ד ה' נדה בכ"מ דנאמנות הרופאים לענין זה משום פקו"נ וגם כי עינינו רואות כי חול' זו יב"ס ר"ל, ע"כ לענ"ד אין ספק שהוא בכלל אין לך דבר שעומד בפני פקו"נ כמ"ש כת"ר. וראיתי כת"ר מסתפק אולי אין נאמנות לרופאים בענין זה דכפי הנשמע חשודים על השוחד מבעלי הסאנאטאריאם וכך עושי' בענין מרחצאות. והנה בת' נהרי אפרסמון סי' קמ"ג נשאל בענין חול' זו אשר הרופא העיד לשתות דם מן הבהמה בעודה חם מיד לאחר שחיטה עיי"ש פלפול גדול בדברי פרמ"ג שהקשה על הרמ"א יו"ד סי' קנ"ה ומג"א סי' שכ"ח שמראה מקום לדברי הרמ"א הנ"ל בשם או"ה שצריך שיהי' הרפואה בדוקה כמה צריך לזה הא קיימ"ל ס"נ להקל וכן הקש' בכ"ת מ' יומא ד' פ"ג בדברי רשיז"ל דלהכי אין מאכילין לנשכו כ"ש מחצר הכבד שלו והקש' הוא ז"ל ג"כ דאפי' מספק מותר ומחלק בין רפואה שבא בסגולה ורפואה טבעי' דרפואה טבעי' אפי' בספיקא מותר ומסיק שם בת' נ"א דכוונת הרמ"א דלא נודע שרגילי' לעשות רפואה כזו ולא נודע שנתרפא א' מרפואה זו אבל כל שרגילי' ברפואה זו והוא טבעי' אפי' בספיקא מותר. והנה בנדון זה ידוע כי כל הרופאים מומחים פ"א דזהו רפואת' בסאנאטאריאם דהמקום והחצרים ואויר צח ורק נקיות יטהר' והמאכלים והמשקאות במדה ומשקל וכן המשמשים ומשרתים הבקיאים להנהיג בדרך למודו עפ"י רופאים הם הגורמים ומביאים הרפואה בס"ד וידוע כי בתי הסאנאטאריאם לחול' זו מלאים מן המבקרים הצריכים לכך. א"כ כבר הוה רגילי' ברפואה זו ועפ"י טבעיי'. אלא שיש להעיר ממ"ש מע"כ למה אין ממציאי' מקום להספיק עפ"י כשרים. ידוע כי ישנם במעראן סאנאטאריאם בכשרות גמור אלא לעת אין מקום לפי הנשמע כי מלא כל מקום שם אלא שכמדומה שהוא רק בבני עניים שעושים להם הנחה בתשלומין שיש מנין קבוע כמה מקבלי' אבל למי שבידו לתשלומין מלא כסף לזה יש מקום בסאנאטא- ריאם הנ"ל ויכול להתידע אצל ידידינו הגאבדק"ק ב"ק נ"י אשר בנו שי' הלך לשם ולא מצא מקום ועכ"ז השכיר בעדו אכסני' ומתנהג עפ"י צוו' הרופא ובחדשי' אחדים נשמן בשרו בעזה"י והקל מעליו חול' הנ"ל כי שם במעראן האויר צח מאוד וגם חם יותר ע"י זויערשטאף אשר ידוע כי זה ג"כ מתנאי הרפואה. ואני מכיר בחור א' שהי' שם זמנים טובא ונעשה בריא כאילם ב"ה עד כי הרופא מסל"ת בדקו במקומות אלו וענה ואמר כי אין שום מיחוש בשום אבר פנימי ואם כי הי' בימי נעוריו אשר ידוע כי אז מסוכן יותר ר"ל. וכיון שאפשר לעשות בהיתר ודאי אין להתיר באיסורי' והלא מקום הנ"ל מפורסם לתרופה כחול' הנ"ל. וכת"ה עיני' בראשו להורות הדרך בענין נכבד זה ודאי מצוה רבה להדר בכח' דהתירי. ידידו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. ת' ו' ש' ל' ב' ע'