לבושי מרדכי על יורה דעה רכו

כיון שהיה פטור מתחילה בעיקר המרירו' ל"ש גבי' לנהוג בשחר ימים וראיית' מסנהדרין ד' מ"ז משא"כ שבת דאין כאן עיקר מתחל' יותר מלבסוף א"כ אין כאן דמיון כלל וכן לדעת הש"ך בנקה"כ דאינ' נקט ראיי' ט"ז מסנהדרין לסברת' א"כ שוי' לשבת בהלכתו, ועיי' מס' ביצה ד' ח"י לענין גומע ובולע וד' כ"ו לענין מוקצה לחצי שבת. ועיי' בפרמ"ג בפתיח' דאסור לאו גם על הקטן רמי' ורק שאינ' בר דעה חס רחמנא עלי' דמשו"ה שחיטת' כשרה בעע"ג ורק במ"ע אינ' בר חיוב'. והוא סברת התב"ש ביו"ד סי' א' עי"ש ב') הקשה מעל' ע"ד שטמ"ק נדרים... דאזהרתן זו מיתתן אינה לגבי ב"נ רק בז' מצות ולא בשאר מצות, והק' מעל' דהא בסנהדרין ד' נח אמרי' נכרי ששבת ח"מ אם כי דליכא מז' מצות. ונלענ"ד כי השמ"ק נתכוון למ"ש הרמב"ם בפ"ט מהל' מלכים דהא שפסק' דנכרי ששבת ח"מ היינו בידי שמים אבל לא נהרג בב"ד ופי' בכ"מ דרק על ז' מצות שנהרג לא על שמונה. ומ"ש השמ"ק דאזהרתן זו היא מיתתן אם כי בדברי' ג"כ נאמר לשון זה על נכרי ששבת מ"מ אינו דומה בעונש ממש וא"כ שפיר קאמר השמ"ק דמשו"ה שפיר לא מל מרע"ה את הילד מפני סכנת הדרך דאם עי"ז יסתכן ואיכא משום הריגת נפש ועל שפיכת דמים יהרג הב"נ א"כ חמור ממילה דאינ' רק כמו שמירת שבת בקום ועשה. וז"ש שם דלא מחשבי משו"ה בין ז' מצות. ועוד שם בכ"מ כיון דאיכא ח"ד דאפי' אז' מצות כול' ג"כ אינ' נהרג רק אד' כמ"ש ד' כ"ו, וניהו דקיי"ל כמ"ד על ז' מ"מ ע"ז ודאי אין להוסיף. וא"כ דברי שמ"ק בפשטן דקיי"ל כמ"ד רק על ז' מצות ועוד נלע"ד דכוונת השמ"ק דעל מצות שנצטוו' לאאע"ה ולכמה דעות הי' דיני' כישראל כמ"ש ששמר כל התורה כול'. וכבר הקשו האיך שמר שבת וכמה תירוצים נאמרו, מ"מ לא ידעתי מה יתרצו על למוד התור' דאר"י נכרי שעוסק בתורה ח"מ וכיון ששמר כל התורה א"א בלא תלמוד תורה אלא ודאי דלענין קום ועשה דהיינו שבת ות"ת דיני' כישראל דהיינו שאינ' מוזהרים מימי אאע"ה א"כ שוב נאמר ג"כ דמה שנצטוה על דיני' דישראל דהיינו למול בנו דאפי' כרת ליכא על האב ודיני' לגמרי כישראל כיון דלית' בכלל ז' מצות שנצטו' ב"כ ממש כלומר מימי נח, ולזה נתכוון בשמ"ק, ג') הקשה מעלתו על תוס' גיטין ד' ג' דבדאורייתא אין חלוק בין לכתחלה לדיעבד, וק"ל ממס' סוטה י"ט לר"ש דס"ל מקריב ואח"כ משקה ואם הישק' ואח"כ מקריב כשרה אלמא בדיעבד כשרה, והנה שם ד' ע"ב הביא קרא עי"ז והשקה דאם השק' מתחילה כשרה א"כ משמע דבל"ז לא הוה כשרה וא"כ שפיר קאמר' בתוס' דאי הך כתבו במחובר לר"מ בדיעבד כשר עכ"ח מדרבנן נמי כשר דאי מדאוריי' לפסול בדיעבד נמי כיון דליכא קרא להכשיר בדבר שהוא מדאוריי'. והנה בכמ"ק אמרינן כן דבקדשים בעינן הכתוב לעכב כמו בלולה ראוי' לבילה, ועיי' בתוס' מ' נדה פ' התינוקת ובחולין ר"פ כיסו' הדם ועיקר במנחות ד' י"ט וא"כ לק"מ ד') ק"ל למעל' לר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת למה אמרו שריפה בנותר יאכל ח"ש ע"ד אכיל' שלא בכדי א"פ, ועיי' כיו"ב הקשה בטורי אבן מ' מגילה באב"מ ד' ז' שם ובדרוש לציון דרוש א' ודרוש ו' ועיי' בת' מהרי"א או"ח סי' קמ"ב ומהר"ם שיק או"ח סי' ר"ו, ושם ראיתי בת' הגאונים דברו דבר לפמ"ש תוס' ישנים דמצות אכילת קדשים אפי' בפחות מכזית א"כ נאמר ויאכלו אשר כופר גם על ח"ז וע"ז הזהיר' רחמנא לא תותירו ממילא גם על חצי זית עובר בבל תותירו. ולפי"ז ס"ל להמהר"ם שיק דהה"ד דחייב בשריפה גם ח"ז אלא שהק' לנפשי' ממה דאמרי' בפסחים ד כ"ב יליף אין ביעור חמץ אלא שריפה במה מצינו מנותר והא איכא למיפרך דמה לנותר דחייב גם על ח"ש משא"כ בל יראה דחמץ אינה אלא בכזית ולענ"ד לדברי פנ"י ל"ק כמ"ש על דברי הרא"ש דטעמי' דרבנן דלא ילפינן מנותר משום דחולין מקדשים לא ילפי' וקשי' לכאורה לר"י האיך יליף והא לכ"ע חולין מקדשים לא ילפינן ותי' דר"י לשיטתו דס"ל דברים ככתבן וליכא אסור הנאה מנבלה וגם לא מלכלב תשליכון אותו די"ל דס"ל חולין שנשחט' בעזרה דאוריית' א"כ יליף מילפותי' דריב"ל ד' כ"ד דיליף מנותר וכיון דיליף אסה"נ מלא יאכל דנותר גלי קרא דילפינן מנותר כמ"ש בגמ' דגלי קרא דאתו לשאר אסורי' שבתור' ולא נאמר בזה חולין מקדשים לא ילפי' א"כ הה"ד לענין שריפה עיי"ש בפנ"י בטוב טעמ' וא"כ הה"ד י"ל לענין פירכ' דח"ש נימא כך דהאיך יש לילף אסה"נ בחמץ מלא יאכל דנותר דשאני נותר דח"ש נמי אסור וכמ"ש באחרונים דח"ש אינה אכילה מ"מ הנאה איכא ועכ"ח דגלי קרא דנילף מניה א"כ הה"ד לשריפה ולא אשכחינן לפירכא דח"ש וא"כ קם דינ' דח"ש אסור בנותר לכ"ע עפי"ד תוס' ישנים הנ"ל וא"כ שוב חייב ח"ש בשריפה וא"כ גם לר"ל ליכא למפרך מניה. ועוד י"ל לקושי' מהר"ם שיק לפמ"ש באור חדש על קושי' האיך קיי"ל אין בחא"ש הא איכא למפרך ומה לנותר שלא הית' שעת הכושר משא"כ חמץ ועיי' בפנ"י שם ומתוך כלאי כרם יוכיח דהיתה לו שעת הכשר ואפי"ה בשריפה וא"כ הה"ד לענין פירכ' דח"ש י"ל כ"כ יוכיח ועוד נלע"ד דבמידי דבעי שריפה כלומר שמצינו בשריפה ל"ש דיאכל ח"ש דמ"מ מבטל מצות שריפה ואדרבה בכזית אחרון כשיאכל ח"ש עד שלא ישאר כזית עי"כ מבטל מצות שריפה. אלא שמע"כ הקשה מ"מ קשי' בדבר שראוי' לאכול בהתיר' לא יאמר שריפה. אבל ז"א כמ"ש במג"א סי' תקס"ח סק"י דמילה שלא בזמנה כל שעת' ושעת' זמני' הוא הה"ד דכל זמן ששה' באכילת ח"ש יותר מכדי אכילת פרס בטל מצות שריפה דכל רגע ורגע בעבר זמנו ונעשה נותר זמנו הוא. ידידו"ש הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד.