לבושי מרדכי על יורה דעה רכג

נוכחת דכבר פירש' בעלי הכללים דהיכא דפירשיז"ל לא גרסינן הי' לפניו גירס' אחריתא בשני גירס' או בשלשה ועיי' בשלה"ק בחלק תשבע"פ בסופ' וא"כ דילמא לעיל גבי ביהכ"נ הי' לפני רשיז"ל גירס' א' שגרס ואין "בויו" ובא לשול גירס' זו משא"כ הכי לא הי' לפניו גירס' בוי"ו כמובן. מ"מ מדברי הרי"ף ודאי יש הוכח' דגריס ואין ופירשיז"ל על הרי"ף קאי כוותי' וגם בדברי הרמב"ם פי"ד מה' אבל דקאי למנות דברי' שאסורי' ובפי' קאמר דאסורי' בתי הקברות בהנאה ויש בהם שהוא משום ק"ר ג"כ וכמו שאמר לבסוף. ומזה דיוק' לכמ"ע דכי היכא מ"ש משום ק"ר מותר לצורך וכן מלאכ' לצורך בה"ק ודאי מותר הה"ד מ"ש אסור בהנאה מדלא חלק ביניהם. והנה לדייק כן מדברי הרמב"ם קשה לומר כן דאין דרכו לפסוק דבר רק מ"ש בש"ס ובירושלמי ובשאר ספרי' תנאי' ואמוראי' כש"כ בדבר מה שנתחדשו בפוסקי' הבאים אחריו. ועוד דכ"פ מצינו בש"ס ג"כ אי משו"ה לא ארי' הא כדאית' והא כדאית' ועיין בברכות ד' ח"י בבריית' בהלכות עצמות וס"ת ועיין שם במעדני יו"ט על הרא"ש דעצמות לצורך מותר לכרוך עליהם משא"כ ס"ת ופי' הא כדאית' והא כדאית'. ועוד דאפי' הב"ח עכ"ח מוכרח לומר בד' הרמב"ם דאיירי בכל בה"ק ומשום אסור דרבנן דהא קאמר ג"כ אין קורין ושונין ב"ה והא מללה"נ ועיין במ' עירובין ד' ל"א בפלוגת' אי מערבי' ע"ת בביה"ק ולכ"ע אי אין מערבין רק לדבר מצוה ממלה"נ ומותר עיי"ש ובמ' נדרים פ' אין בין לכ"ע למוד תה"ק בכלל מללה"נ וא"כ אמאי אין קורין ושונין ועוד כמה דברים שחישב שם שאנן לומר בו משום אסוה"נ ודבר גדול דבר מ"ש בעל שו"ת פרשת מרדכי סי' כ"ד עפ"י דברי התוס' פ' כגה"ד דתרווייה' צריכי' דאי לא שהוא איז' אסוה"נ בקבר גם משום בזיון לא הי' מחמירי' וע"כ י"ל שפיר דמשו"ה כוללן הרמב"ם וגם בברייתא לומר דתרווייהו צריכ' וכן דעת הרשב"א בתשובות' כמ"ש בפר"מ הנ"ל עיי"ש. ומ"ש בדברי הרמב"ם לתרץ קושי' הר"מ דשביק מה דתני בברייתא אין מרעי' ב' בהמ' וכיו"ב. והנה כל התירוצים שראיתי בזה בעיני אין די לתרץ מ"מ השמיט הלכה פסוק' ואם לקטן שורפ' מקומ'. ע"כ לענ"ד עפ"י מ"ש בפר"מ מדברי הרמב"ם פ"ח מה' מטמ' דשדה שאבד בו קבר מותר לזרוע והיא לפי הגירס' במ' אהלות פי"ח מ"ג והקש' בפר"מ דהא לענין אסוה"נ שהוא מה"ת יהי' אסור לזרוע דהוה אקבע אסור' אלא עכ"ח דהיינו טעמי' שמחלק בין נטיעות אילן לזרעי' דאין מגיעי' עד המת ולא נאסר בהנאה משא"כ אילנות שרשים שהם מתפשטי' למטה וע"כ היתר הזריע' וא"כ לענין רעות בהמה דשייך בין בזריע' ובין בעשבי' העולי' מאליהם. וא"כ קשה האיך תני בברייתא אין מרעים בהמות. ולזה הי' מקום לומר דאינ' רק משום ק"ר אבל סיפא דשורפן משמע לי' להרמב"ם שריפ' מדינ' דאסור' בהנאה והא לשיטתי' בעשבי' שנזרעי' ודאי אין מגיע יותר מ"ג טפחי' וע"כ ס"ל דהברייתא חולק על מתניתן הנ"ל או שהברייתא גרס אין זו רעיי' במתניתן הנ"ל ועיי' בתוס' מ' ביצה בסוגי' דבכור שנפל לבור דמצינו פלוגת' בזמן הש"ס גם בגירס' או דהוה מספק' לי' להרמב"ם אם כדעת המרדכי דמשום קנס' או חשדא ע"כ השמיטו כדרכו כידוע. והנה לענין הלכה בנדון אפשר לומר כיון דדרך שרשי האלנות להתפשט עד ט"ז אמות בשטח הארץ כמ"ש בב"ב ד' פ"א א"כ אפי' מה שעל הקברי' יונקים גם משטח שאינ' על הקברי' והוה זו"ז גורם וכמ"ש לענין זריע' ופירות האילנות בפר"מ הנ"ל ושארית אחרונים. וגם כי י"ל אדברי נהרי אפרסמון בסי' נ"ה שהביא גם דברי ת' רע"א להתיר דבטל ברוב ההיתר והנכרי' אשר יקצצן האילנות (דהיינו בלא שרשן) וגם יקצצו האילנות שאינ' על הקברים וממילא יתבטלן ברובן. ועוד צירף שם שאר היתירים עיי"ש. וא"כ כיון שהאילנות הנ"ל לא ימכרו רק מהעצים יעשו לגדר של ביה"ק לענ"ד יש לסמוך להתיר ולקיים מנהגן של ישראל. ואם יסכים עוד א' מגדולי הוראה להתיר' אני כמשיב' למכשור'. ידידו"ש. הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ סימן ר"כ בהי"ת י' ה' פ' קרח תרע"א לפ"ק מאד יצ"ו. יראה בנחמה בבנין יו"ע ה"ה כבוד הרב החריף ובקי כש"ת מו"ה עקיבא בלוי נ"י. הנה וכו' ואשר אותיותיו שאלוני ממ"ש לו בענין בתוך י"ב לירד לפני התיבה ולהתפלל עד אחר איזהו מקומן די"ל לאמור כי יען בש"ק אין גהינם שולט ולא שייך פדיון בי' הנ"ל, ולכאורה הי' תלי' במחלוקת הט"ז והש"ך בנקוה"כ סי' שע"ו דהט"ז ס"ל דאונן בי' ש"ק קודם הקבורה יאמר קדיש דלא תלי' בחלות אבלות ובנקוה"כ חולק בזה כיון דעוד שלא נקבר לא שייך דין גהינם ע"כ לא יאמר קדיש וכן החזיק אחרי' בת' עבודת הגרשוני סי' ס"ב והביא שם ג"כ מדברי זוה"ק פ' ויקהל כי עוד יש דינים בעוד שלא נקבר עכ"ז כיון דלא נמצא במדרשות רק משום פדיי' מהגהינם א"כ לשאר דינים לא נתקן ותמהני ע"ד חכ"א שהשיב ע"ד הש"ך בנקוה"כ מדברי זוהר הנ"ל והא בעבוה"ג הנ"ל מתרצ' יפה. א"כ לפמ"ש מע"כ וכי נימא דבכל י' ש"ק לא יאמרו קדיש אתמהה, ועכ"ח צ"ל כיון דכבר התחיל דין גהינם שייך בו פדיון על העתיד משא"כ קודם הקבורה דלא הוה התחלה וישנו שאר דינים י"ל דזה מעכב לתקון הנ"ל והוה כמ"ש חכז"ל במ' תענית דאין להתפלל על ב' דברים. והנה להלכה גם בת' שבו"י סי' ח' ח"א הסכים לט"ז עפימ"ש במ' סנהדרין ד' מ"ד אר"א לעולם יקדים אדם תפלה לצרה.