לבושי מרדכי על יורה דעה רכב

מותר מה שהוא לצורך, ורק פי מע"כ שדא בי' נרג' דכל זה שייך אם הוא רק משום קדר אבל לפי שיטת א' מהו' ישעי' שהביא הרמ"א בסי' שס"ד דקברי' שהם ע"י חפיר' שמחזיר העפר על הב"מ הוה כקב' של בנין שאסור בהנאה כמ"ש בסנהדרין בפ' נגה"ד דתכונבס"ח הוה כתלוש א"כ מנ"ל להתיר אסור' הנאה שמה"ת לכמה דעות. והביא כ"ת דברי מרן חת"ס סי' שנ"ז אשר לדעתו אפי' לר"י יש להתיר העשבים שגדילי' על הק' דהא אסורן ילפינן רק משם שם מע"ע וע"ע משום דכתיב בי' כפר' כקדשים והא גדולי הקדש גופא אינ' במעילה. והנה בראותי דה"ק הוה קשי' לי דהא שם בפ' כגה"ד ילפינן דעשבי' אינ' נאסרים בקבר מקרא דוישליך עפר' אל קבר וגו' ויליף מה ע"ז מחוב' אינ' נאסר כך קבר מחובר אינ' נאסר א"כ מנ"ל דיליף מהקדש לקולא נילף מע"ז לחומרא. ועוד במ' ע"ז שם בסוגי' הנ"ל אמרינן דאם חפר בו שיחות ומערו' נאסר גם מחובר. ועוד גדולי הקדש ג"כ עכ"פ אסור מדרבנן ואח"כ ראיתי בשו"ת חכמ' שלמה הנדפס' אצל שו"ת הר המור שעמד בזה ועיי' במ' ע"ז ד' מ"ב ע"ב. ועוד הא שם בגמ' פ' נה"ד ד' מ"ח יליף רבא לענין הזמנה לאו מילת' משמשי משמשי' ובע"ז ודאי הגדילי' אסורים עיי' במ' ע"ז ד' מ"ג וד' מ"ח וגם מ"ש בת' מהרי"א ח"ד סי' שס"ג להתיר דהא כל עצמ' אסור' של קבר הוא משום משמש כמ"ש שם וכן במ' ערובי' ד' ל"ו בפירשיז"ל והא עשבי' אינ' משמשי' ואי משום דאסוה"נ גורם ובא מכח קרקע דאסוה"נ הא כל מכח לא אמרינן כמ"ש במ' חולין ד' ס"ט. והנה לא זכיתי להבין דבריו הק' דמה ענין זל"ז שם בחולין איירי באסור אבמה"ח ואסור דם דהם רק אסורי' אכיל' ודאי לא אמרינן מכח דפנים חדשות באו לכאן אבל באסוה"נ הלא הש"ס מלא מזה גבי עצי ערלה וקשי' של כלאי הכרם בע"ז ופסחים פ"ב באפו בו את הפת ומשום יש שבח עצים בפת ובע"ז מחלק' התוס' בין אסור הנאה ששייך בו לומר שבח עצים משא"כ באסור' אכילה ועוד הא במ' חולין ד' ח' גבי סכין של ע"ז דודאי משמש היא ועל כ"ז אסור לשחוט ומחלוק' הפוסקים שם אי הבהמה אסור' בהנאה במסוכנת ועיין בהרא"ש שם דמחלק בין אפיית הפת גבי עצי ערלה וכיו"ב דאסור בהנאה משום דנעשים ע"י דבר חדש משא"כ בשר בהמה שכבר הי' והסכין אינ' רק מתקן לאכילה. ולדברי מהרי"א הא כל מכח לא אמרינן. וגם סוגי' דע"ז בכמ' מקומות דנגד סברא זו והא גבי אילן של הקדש גופי' העצים שבאו לאחר מכאן הם משמש ומכח ורק משום דאין מעילה במחובר ועכ"פ אסור' בהנאה כנ"ל. ומי יתן להבין דברי הק' וללמוד התורה בהנ"ל. וגם בשו"ת ח"ש הנ"ל דעתו כי דברי מרן חת"ס הם רק להעמיד מנהגן של ישראל אם ההיתר אינ' מבורר וראיתי דברי מע"כ להוכיח מדברי תה"ד סי' רפ"ד שהביא הרמ"א סי' שס"ח הנ"ל ומע"כ דייק ונחית לדברי תה"ד דע"ד שהוכיח להתירא מדברי המרדכי והמרדכי הא אזיל בשיטת רבינו ישעי' דהא מוקי הך בריית' דמ' מגילה בלא חפירה דקרקע עולם הוה ורק משום כבודו ש"מ אסור לרעות שם בהמות והתה"ד דדייק מדבריו משום דלא אקשי' מקרק' דרב דנטלו לרופא' ורק מסיפא דשורפי' אלמא דמחמירין וע"ד נמי מסיק דלרפואה לא הוה משום ק"ר ואדרבה כהנ"ל וטעמי' דשורפי' במקומו משום קנס או משום חשד' א"כ מוכח עכ"פ דכל דלצורך וליכ' משום חשדא וקנס מותר וא"כ מזה הוכחות מע"כ דאפי' להרבינו ישעי' מותר לצורך ביה ק. דברי מע"כ הם לענ"ד בלא מבין דהא התה"ד חזר ושנה כ"פ דאינ' רק משום ק"ר ועובדא דידי' אשר הומנשל' בעכ"ח מרע' שם בהמתו והוא על אפם וחמתם של ישראל פשיטא דלית בי' משום אסוה"נ דגבי גוי לא שייך אסוה"נ ולהישראלים מה הנאה יש להם ברעות בהמות הגוי' ואדרבה להמרות רוח' נעשה כל הנ"ל וא"כ מה שייכות לנדון להתיר אסוה"נ לדעת ר"י וראיתי מע"כ בא לתרץ קושי' תה"ד בטעמי' דהמרדכי לא קשי' לי' מרישא משום די"ל אדרבה הברייתא איירי בקבר ש"ב ואסור בהנאה וקבר דרב הוה תלולבס"ח זיהוה כמחבר ודלא כר"י ומשום הכי מקש' מסיפ' דשורפי' במקומ' ועד"ז חלה קושי' מהרי"א בסי' שס"ג הנ"ל מ"ט בשריפת' הא בינת דינ' בקבור' וכל הנקברי' לא ישרפו כמ"ש במ' תמור' אלא ודאי דאינ' רק מדרבנן ולא איירי בקבר של בנין. תמיה' בעיני מה ראה על ככת להכניס בד' ר"י למען תירוץ יאמר דקדוק הנ"ל הוה תולב"ח וכי אין לתרץ לכ"ע אפי' להסוברי' כר"י ולומר בפשיט' דאין מרעו' בהמות איירי בתלובס"ח ואסור מה"ת וקברי דרב איירי במחובר ממש כמו שהי' נוהגים בזמן הש"ס במערות וכיכין ומשו"ה מקש' מסיפא דשורפה ועכ"ח דאינ' רק מדרבנן משום ק"ר וכהנ"ל ובלא"ה דברי מהרי"א יש לעיין מ"ש דהוה ל"ל קוברי' הא באות' תשוב' הזכיר דרכן של עשבים לחזור ולצמוח מהפירותן וא"כ מנ"ל שזה בכלל קבורי, ועיין בת' מרן חת"ס או"ח סי' ק"צ והדברים עתיקים ועיי' בתוס' מ' ע"ז ד' ס"ב ד"ה ליקלינהו עיי"ש. ושוב ראיתי דיוקא דמע"כ בדברי רש"י והרי"ף והרמב"ם דעכ"ח אפי' באסוה"נ שלבה"ק מותר לצורך ביה"ק דהא דתני ביה"ק אין נוהגי' ק"ר ואין מרעין בו וכו' והך מרעו' בהמות עכ"ח משום הנאה ולדעת הרי"ף והרמב"ם והר"ן בקבר ש"ב כדס"ל בפ' נגה"ד ומדפי' רשיז"ל במ"ד בגמ' משום כבודו של מ' דאריש' קאי היינו אינ' נוהגי' בו ק"ר משמע דשאר דברים משום אסוה"נ ואי"ל דהכל פירוש' דק"ר הוא דיוק מ"כ מדלעיל ד' כ"ח בענין ביהכ"נ דאינ' נוהגי בו ק"ר פירשיז"ל ולא גרסינן ואין "בויו" דכונ' פירוש' דרישא דק"ר הוא והכא לא פי' כלום משמע דיש לגרוס ואין "בויו" ואינ' פירוש' דרישא. והנה אם כי דקדוק נכון הוא עכ"ז אין זה ראיי'