לבושי מרדכי על יורה דעה ריט

השוה דעת הרמב"ם שפסק בה' פ"ה אסור מזבח דאין מביאי' נסכי' ומנחות מאה"נ ומתוך כך הוכיח במל"מ דהיכ' דאיכא הרוחה בממוני' מצוה להנות נתנו ובתוס' חולין ד' ק"א משמע דבצפור' מצורע מעה"נ דלית בי' משום הנאה דגם בזה ללה"נ, וע"ז תי' דלא פליגי דהרמב"ם ס"ל בנו"נ שממשכנינן עליהם ושפיר הוה הרוחה ממון אבל בצפורי מצורע להכשיר היא אין ממשכנין ואי בעי מטהר עצמ' ע"י ואי לא בעי לא כופינן לי' לא חשיב הרוחה וזה ודאי סברא נכונה מאוד כמובן. וא"כ הכ' ביורשים דמוצאי' מהם בע"כ פשיטא דממשכני' ויותר מזה דמוציאי' בעכ"ח וא"כ לכ"ע הוה הרוחה ומצוה זו ודאי לה"נ וכמ"ש בתוס' ס' מ' שבועות שהקש' אמאי מודר הנאה משופר מותר בתקיע' מצוה הא פטור מפרוט' דר"י דחשיב עי"כ שומר שכר וה"נ אלמ' דכן ס"ל בפירוש דגבי הרוחת ממון מצוה להנות נתנו ומי יחלוק על מתניתן מ' נדרים ד' ל"ה גבי הנודר הנאה מחברו מלמדו מדרש אבל לא מקרא ומפרש בגמר' בטעמי' דמלמוד מדרש אין נוטלי' שכר ובחנם ואין כאן הרוחה ולמוד גופ' מללה"נ כמ"ש הר"ן שם אבל על מקרא שרי לטול שכר וכמ"ש בגמ' שם ואיכא הרוחת ממון לכן אסור הרי יוצא מפורש כמ"ש, ובכת"ס מדמה זה לפלוגת' הר"ן והרשב"א למצוה שיש בו הנאת הגוף ג"כ כמו בפ"ו ואין זה דמיון דשם ליכא הנאת ממונו בזה שפיר שייך פלוגת' כיון דמצות פו"ר ל"ש רק בהנאת הגוף ג"כ וכמו ישיבת סוכה כולה מצוה ללה"נ אבל במצוה שיש בו הרוחת ממון דזה אין לו שייכות למצוה עצמ' ואינ' בכלל' בזה ודאי י"ל דמודה הרשב"א דמצוה כזו הוה להנות דהרוחת ממון אינ' מהמצוה עצמ'. ומה שהקש' האחרונים עפ"י מ"ש הרמב"ן גבי סנדל של חליצה שם אסורי הנאה דאמרינן בפ' מצות חליצה ג"כ דמצוה לל"נ אע"ג דעי"כ מותרת להנשא ותי' הרמב"ן דזה ג"כ כול' מן המצוה דבלא מצות התורה הי' מותרת להנשא בל"ז עיי' במהר"ם שיק או"ח סי' קס"ט. בקל יש לחלק כמ"ש החת"ס סי' ק"ל ביו"ד דשם אינ' ברור' דיזדמן לה שדוך הגון לרצונ' ומי יודע שתגיע לזה משא"כ הכא. ועוד כמ"ש לעיל דהיתר נשואי' ודאי קשור' במצוה עצמ' משא"כ הוצאת ממון כמובן דכול' חד טעמי' ואין צורך להאריך לחכימי. לכן הי' נלענ"ד דר' ישעי' והרשב"א לא פליגי כלל דרבינו ישעי' קאי על מנהגו של עולם וכמו שהי' ג"כ בזמן הגמ' בב"ב ד' ק"א שהי' קונין מקום קבור' למשפח' מקרובי' לקרובי משפחה ועפ"י הוצאות היורשי' דמצוה מה"ת רטמ' וכמ"ש עד הזה"ז וכמ"ש בחת"ס סי' שכ"ט וש"ל ביי"ד עפ"י הגמ' בב"ב ד' קי"ב דגנאי הוא להיות צדיק נקבר בקבר שאינ' שלו וכמ"ש א"א ויעקב אע"ה להיות קונים בדמים יקרים. ועד"ז צווח ר' ישעי' דהוי נוהגי' לקבור קטנים במקום גדולים כלומר באחוזת קבורתם ולהיות נקבר בתוך שלו וע"י הי' מרויחי' להוצאת מקום קבור' וא"כ לכ"ע מצוה זו להכו' נתנ' ואסור משום אסה"נ והרשב"א איירי בדין פשוט היאך דלא משום קנין אתינן עלי' וכגון במקום שאינ' מנהג לקנות רק כל קהל וקהל בחבור' השיגו משרי מדינ' בלא קנין מעות או שכבר קנו בחבור' ואין לו אחוזי וקנין למשפחה כלל או בעניי ישראל שכל ישראל מחוי' לעשות בחנם כמ"ש בחת"ס בסי' הנ"ל ואין דנין רק אי מותר בהנאה לקבור' עצמ' ע"ז שפיר פסק דודאי לא שייך בזה הנאה אפי' בלא טעמי' דמצוה ללה"נ אלא פשוט וכי שייך לאסור הנאה למת וגם הא בהקדש דאיכא מעילה ואסור הנאה וכי נאסר להנות הקדש מהקדש. והנה לכאורה בנ"ד לענין קנין בני ח"ק יצ"ו והא לכאור' המנהג להיות נוטלי' פרס ככל אשר יורו ויראו בדעת' לקצוב בדמים וגם נוהגין למשכן ואם כי אפשר דלא שייך אסוה"נ גבם דהא כול' לצורך ח"ק וצורך ק"מ מ"מ הא גם שאר הוצאות הם מצריכי' לשמשים ושוורי' וסופרי' וכיו"ב ועוד לפעמים לצורך סעודה ח"ק כנהוג וניהו לכסף הנגבה מהני תנאי בעפ"י גבאי וז' טובי' וא"כ בכל ההוצאות מסתמא הכי התנו מעיקר' וגם כי אשר נוהגין כן בכל תפו"י הוה כהתנו וכ"ז לכסף הנגבה לצורך ח"ק והוצאות קבור' ובקור חולים וכיו"ב שלא בא על ידו אסור הנאה עצמ' אבל הכא משיקחו פרס מקבור' שנעשי' קברי' על קברי' ואי שייך דברי ר' ישעי' בזה אין כאן שום היתר יש כח להתנות להתיר חסוה"ל ועיי' בשם הרשב"א ע"ד כלים לצורך ח"ק וא"כ הי' אסור לכאור' לקבל פרס בזה האופן. אלא דצריכי' אנו לחזור ולשנות אם בכהגוו"נ כלומר בהפסק ו' טפחים שייך סברת רבינו ישעי' אשר מע"כ עמד על זה להחמיר דמ"מ נהנה שע"י הקברי' מעמיד עליהם קברים שלמעלה. והנה מאבל רבת' בב' ארונות שפיר קאמר מע"כ דאינו ראיי' דילמא איירי בבת אחת והוקצה לשמיה' וכן מת' רב האי גאון ג"כ אין ראיי' דהוא איירי להעמיק בתחתית קבר ראשון וכמ"ש בגמ' מ' בב"ב ד' ק"א הנ"ל דזה ליכא שום הנאה לנדון. ומע"כ הביא דברי הגמר' נדרים בנודר מן הבית דמותר מן האגף ולחוץ ושוב מחלק בין נדרים דאזלינן בתר לשון ב"א ולשאר אסוה"נ. ובאמת לא הוה צריך לזה דהא בסנהדרין מקור' שם באה"נ של קבר דילפינן שם שם ממשמשי ע"ז וקבר משמש הוא וא"כ החלוק מבואר דהא בשאר אסורי הנאה כגון ערלה וכלאי כרם ודאי דלא שייך אסור במשמשי' משא"כ במשמשי' של ע"ז ומזה יליף אסה"נ דקבר. מ"מ הא מע"כ הביא דברי יד אליה' שבפ"ת ושם נאמר דמשום אסה"נ אינ' אסור לילך ולדרוך על הקברים דבלא"ה דאם הי' קרקע עולם מכש"כ שהי' מקום לדרוך ולילך ואין כאן הנאה כלל וא"כ הכי נמי דאם לא הי' כאן קברים עוד בקלות הי' מקום למלאות בעפר וכדומה ואין כאן הנאה. ואי משום בזיונו והא אדרבה דבזה בפירוש אמרו פוסקים אחרונים דמשו"ה צריך להרחיק קבר מקבר ו' ט' גם בשטח שוה משום בזיוני ובו' ט' כיון דנשאר לכל א' ג' טפחים שיעור תפוס וכמ"ש בב"כ ד' ח"י שוב