לבושי מרדכי על יורה דעה ריז

להפריש כמ"ש שם ולנו מדאורי' ודאי ליכא לחלק בזה כמובן, ועכ"ח צ"ל כמ"ש בש"ש לענין טבל דאי בעי מתשל עלה עפ"ז עד זמן ההיא מעמידי' בחזקתו. ומ"ש אם בדבר שיל"מ כגון בזו אי סמכי' אחזק' דאע"ג דל"מ רובא וכן ראית באיזה ספר. וגם לדידי הי' דומה לומר כן ויש לתלות בשי' הר"ן ויש"ש לענין לקיח' ביצים מנכרים ביו"ט הביאו המג"א סי' תקי"ג דלדעת הר"ן בריש ביצה דאע"ג דלא בטיל ברוב' מ"מ אזלי' בת"ר דלא אתחזיק אסור' ועיי' בחות יאיר סי' קל"ג ובש"ך סי' ק"י בשם ת' הרא"ש דאע"ג דל"מ ס"ס בר בדשיל"מ היינו ס"ס דבא מכח בטול הרוב כגון לרוב' מרוב' לרוב' כמו בטבעת של ע"ז במס' זבחים פ' התערובת אבל בס"ס שנדון בי' אם יש כאן אסור כלל כמו בחדש דשמא משל אשתקד ואת"ל משנה זו דלמא נשרש קודם העומר, והכל מטעמי' משום דלא אתחזיק אסור' וא"כ הה"ד בחזק' טוב' יש לומר כן. ועוד כי ראיתי בנוב"י מהדו"ת סי' ל"ח שם חדש דבדרבנן בספיק' אם יש חזקת היתר סמכי' להתיר אפי' בדבר שיל"מ וציין שם כי כן חדש בצל"ח סי' ק"ח בסוגי' דר"ח והביא' בפ"ת סי' ק"י ושם כללא כייל דבדאוריי' לא מהני חזק' מק"ו דל"מ רובא ובדרבנן שחדש ר"א דלא אזלי' לקולא בספיקא היינו בביצה שנולדה ביו"ט וס' יו"ט ס' חול דליכא חזקה ואדרבה נימא חזקה שלא ילדה אבל בחזקת היתר סמכי' להקל וא"כ כש"כ בחלת ח"כ. אלא שבלאו"ה ל"צ להדין בנד"ז דחזקה זו דסירכ' נקיט היא טובה, וחזקה טובה ודאי מהני אפי' בדשיל"מ כמ"ש בשם הנובי"ק סי' נ"ו. וטעמי' נלע"ד שהיא חזקה מכח סברא דעדיף מרובא כמ"ש במהרי"ט בטעמי' גבי חזקה א"א פורע תוך זמנו דמוציאין ע"י ממון וברוב' הא אין הולכין בממון אחר הרוב משום דחזקה מכח סברא עדיפא כנלע"ד. דו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ סימן רי"ד כבוד הרבני החו"ב מוה' משה כהנא נ"י בק"ק מונקאטש יצ"ו. הנני ע"ד מ"ש כ"ת במ"ש בבריית' מס' נדה דף מ"ז בעיסה שנדמע' או שנפל לתוכה חמיר' דתרומה לר"מ ור"י חייבת בחלה דמה"ת בטל ברובא ובבריית' שם ר' י' ור"י ור"ש פוטרין והקשה דהא ר"י ס"ל בכמה דוכת' דמין במינו לא בטל. וראיתי כי כבר עמד בזה בעל ערוך כבר, ותי' לפמש"כ בתוס' שם דאפי' אם נאמר דמה"ת צריך מאה לבטל התרומה מ"מ היינו דוקא לאסור התערובת אבל אינ' ככולה תרומה עי"כ דמשו"ה לחייב בחלה מה"ת וא"כ ה"נ לענין מין במינו אם כי דכא בטל אליבא דר"י דס"ל מב"מ לא בטל הייני לאסור התערוב' אפי' באלף מ"מ לא נחשב עי"כ כאילו כולו תרומה. והנה תי' זה א"ש אליבא דתוס' אבל לרש"י שפי' שם בטעמי' דמדאורייתא חד בתרי בטל דכתיב אחרי רבים להטות הדר' קו' לדוכתי' דהא ר"י ס"ל מב"מ לא בטל ואמאי מחייב בחלה. ונלע"ד דרש"י ז"ל לשיטתו דס"ל במס' חולין דף צ"ט דאפי' מין בשאינ' מינו צריך ק' לבטל האיך דאיסורי' בעינ' ול"צ מין במינו רק אי ליכא רק טעמי' והממש סילק מן התערובות וא"כ שפיר שייך דמוע אפי' מין בשא"מ ושפיר פי' דמדאורייתא בטל חד בתרי ומ"מ מדרבנן לא בטל כשאר דמוע אליבי' אפי' לשיטת הש"ך בסי' צ"ח דהא דפליג רבא אאביי' במס' ע"ז דף ס"ו וס"ל דתלי' בשמא דבתר שמא היה מב"מ אע"ג דלא שוה בטעמי', ופי' הש"ך דהיינו כל מה שלמעלה משישים שהוא למעלה מנתינת טעם היינו לדידן דפסקינן כפי' התוס' ופסק הרמב"ם אבל לפי' רשיז"ל הא ביש בו ממש אין חילוק בין מינו לשא"מ והא דקאמר בעיסה שכדינ' וחמירא דתרומה לאביי דאזיל בתר טעמי' ודאי משכחת לה כמ"ש התם בע"ז דחמיר' דשער' וחמיר' דחיטי' לדידי' מבשא"מ הוה דאינ' שוה בטעמי'. ולרבא נמי י"ל דמשכחת לה כגון שנתערב בעוד קמח של שעורי' דאקרי בכל הש"ס ודאי גם בלשון בני אדם כן והעיסה סולת של חטין או להיפך והוה שפיר מין בשא"מ אע"ג דאח"כ נעשה עיסה והכל חד שמא מ"מ כיון דכבר נתבטל בעודו קמח וסולת שוב כשנעשה עיסה אם כי דחד שמא מ"מ לא אמרינן בי' חוזר ונעור כמו חמץ בפסח שנתערב קודם הפסח ונתבטל בששים לרוב הפוסקים דקיי"ל דאינו חוזר וניעור ה"נ דכוותי'. וזה דבר חדש דמשכחת לה דבתחילת התערובת הוה מין בשא"מ ואח"כ נעשה מב"מ ואינו חו"נ. ידידו"ש, ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד. סימן רט"ו שוכ"ט להרב החריף ובקי מו"ה נתן פראנקפורטער נ"י יקרתו הגיענו ע"ד מי שהי' נקרא אברהם צבי ומפני חולו מסוכנת ר"ל עפ"י בקשתו נתברך שמו בהוספה שם משה וזה הי' בזמן חוה"פ והוטב מעמדו באיז' זמן מן הזמנים אך כא עמד לגמרי ולא עלה לס"ת בשם השנוי בהקדמ' כדרך וכהלכה להקדימה כמ"ש באה"ע סי' קכ"ט בסעי' ח"י והביא כ"ת דברי מהרי"ט דבמי מתוך חולי' כיון דלא הועיל דלא נתחזק בשם זה ובח"מ שם נראה דחולק לענין דיעבד והכא ממאי דינ' כיון דעכ"פ הוטב מעמדו א"כ בכתיב' שמו על המצבה ובאמירת התפילה בלמוד משניות לעלו שמתו אם יש להקדימ' והביא כ"ת דברי ורך חת"ס סי' י"ז לענין דביד האדם לשנות שמו אבל הבנים בידם לשנות שם אביהם והנה להלכה הב"ש חולק ערל הח"מ שמכשי בשם השנוי לבד במת בחליו כיון דלא נתפרסם שמו בזה אבל באחרונים ה"ה בג"פ וט"ג בלקוטי שמות אות ו' הביא עובד' מי שנשתנ' שמו בחולי' והי' קורין אות' גדלי' ולס"ת הי' קורין אותו בתוס' ו' ורצה לתן ג' שכ"מ וצוה