לבושי מרדכי על יורה דעה רטז

דאי מטעם אגב ובקצו"ח סי' ר"ז העיר דלכמה שיטות דהיינו תוס' בב"ק דף י"ב ובהרא"ש דאינו אלא מדרבנן וכן העיר בס' גדולי טהרה בשו"ת שלו בסו' הספר סימן ר"ה. ואי מטעם חצר פקפקו בזה בת' נחלת שבעה סימן כ"ו בשם מהרש"ק וכן בעה"ג. דאי מטעם שליחות הא אין שליחות לגוי ואי מטעם יד בעומד בצדו ג"כ קשי' כמ"ש במחה"ש סימן תמ"ח הביאו בחת"ס בכמה מקומות ואי מטעם קנין חצר שהיא קנין בפני עצמו כמו קודם מתן תורה כמ"ש החת"ס סימן ש"ז ושט"ז הכא במקום שאינו מוקף כמו שדה אפשר דלא שייך סברא הנ"ל ועוד העיר מעל' דקניית מקום דהיא כונו קנין קרקע והא קיי"ל בסי' קצ"ד דבגוי אינו קונה רק בשטר וכמ"ש בב"ב דף בה"ד. והנה ראיתי בדברי ח"י סי' תמ"ח בענין מכירת חמץ דבמקום שטר יש להתנות עמו דיקנה בכסף לחוד וכמ"ש הרמ"א סי' קצ"ד הנ"ל וכן דעת הס' חי' אדם אלא שטוב ביותר לכתוב שטר וכן ראיתי בס' מקור חיים שם. ותמיה' בעיני עליו שסותר עצמו ממ"ש בנתיבות סימן קצ"ד הנ"ל אשר שם דעתו כי דעת הב"ח וש"ך וטו"ז פליגי על הרמ"א דלא מהני תנאי וכן מסקנתו שם והכא באו"ח ס"ל דמהני בהתנה בלא שטר ובקצו"ח שם סי' קצ"ד הנ"ל דגם הש"ך לא השיג על הרמ"א כמ"ש בסי' קצ"ח משמע דס"ל כרמ"א וכן מסקנת' דמהני התנה וכן דעתו בסימן קצ"ח לענין מכירת מטלטלים דמהני בהתנה בלא משיכה. והנה ודאי מי שסומך ע"ד ח"י וחי' אדם ומקור חיים וקצו"ח לא הפסיד ובפרט שכל ישראל יוצאים ביד רמ"א הנ"ל כיון דמכירת בכור צריכי' אנו לחוש לכל הדעות כמ"ש בגדולי טהרה דיש בו משום אסור כרת בשחוטה חוץ וגם נוסף אסור אכילת קדשים בחוץ ע"כ כל ירא שמים יחוש לעצמו בזה לכתוב שטר ולהקנות גם בכסף. וגם כי ראיתי בפרישה סימן ש"כ שמלמד זכות על מה שנוהגים למכור הבכורות רק בקנין כסף משום דאמרינן דודאי דעתייהו להקנות עפי' תקנות חכמים וודאי בכסף זה דעתו להקנות לו גם המקום של הבהמה כמ"ש הרא"ש במס' קידושין פ"ק בענין שאילת טבעת לקדש בו אשה דודאי דעתו להקנות באופן המועיל. וכן שם בסימן הנ"ל בהג"ה רע"א הביא ראיי' לזה מסימן רצ"ד ביו"ד במכירת שנת הערלה דודאי דעתו רק על מקום העצים והעצים בכלל ולא על הפירות דהוה דשלב"ל. ועכ"פ חזינן דלא העיר' בזה שצריך הקנין בנכרי עפי' שטר והאיך אפשר לומר דדעתו דבקניי' כסף מקנה לו גם המקום אלא שכ"ז לענין למוד זכות על מנהג גרועה הנ"ל ועיי' בת' נטע שורק חיו"ד. אבל ודאי צריכי' אנו לצאת עפ"י אופן היותר מועיל ובפרט צורב' מדרבנן שיודע ובקי בהלכות ללמדו ע"כ כן יעשה מעל' להקנות לו בשטר ובכסף וכמו שאנו נוהגים ג"כ במכירת חמץ כידוע: ועתה נבא בס"ד לדון לענין קנין חצר בנכרי וכבר נזכר כי בנחלת שבעה ובעה"ג ובמחה"ש פקפקו בזה משום דאין שליחות לנכרי וכמ"ש החת"ס בסימן שי"ג וסימן שט"ז. והנה בקצו"ח סימן קצ"ד ובמקור חיים וכן בס' גדולי טהרה בסימן הנ"ל הביאו ראיי' מפורשת ממס' ע"ז דף ע"א דכליו של גוי קונין לו עיי"ש והא הכלי היא מטעם חצר כמ"ש בכ"מ בש"ס בב"מ ובב"ב דף ע"ו ופ"ד עיי"ש וע"כ דוקא בשליח בן דעת צריך שיהי' בן ברית אבל חצר דממילא ובלא דעת לא שייך טעמי' משום דין בן ברית ועוד הביאו כמה ראיות ודאי מי שסומך על ראיית הנ"ל שלענ"ד אין עליהם תשובה ודאי לא הפסיד אלא דהכא כיון שיכתוב וימכור עפי' שטר יתנה בשטרו שמוכר לו המקום איזה שיהי' סמוך למיצר ויעשה סימני' להמקום כמ"ש שנוהגי' כן במכירת חמץ בעה"פ ווין המיצר עד מקום הנ"ל יהי' לו רשות לגוי להכניס ולהוציא ע"י קנין זה וגם לו רשות לבא ולצאת באיזה צד שירצה וא"כ הא הוה כחצר של שניהם והא משיכה קונה בחצר של שניהם עוד יותר מבסימט' כמ"ש מדברי הרשב"ם בב"ב דף ע"ו ודף פ"ד דפיר' שם דסימטא הוה כמו חצר של שניהם וא"כ כש"כ וק"ו היא וכן קיי"ל בחו"מ סימן קצ"ח ועוד שימשך הבהמה לתוך המקום אשר קנה אותה ועיי' בקצו"ח סימן קצ"ד דלתוך רשות' ודאי מהני משיכה ועיין בסמ"ע סימן קצ"ח ס"ק ט"ז ובט"ז שם ועיי' בגדולי טהרה סימן כ"ה הנ"ל דס"ל דאע"ג דאינו קונה בחזקה בלא כסף מ"מ כיון שיש לו עכ"פ יד במקום הנ"ל ע"י חזקה חשיב כחצר של שניהם וכש"כ בנדון של זה כמובן ותול"מ: ידידו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן רי"ג ב"ה ל"ד למב"י תרס"ט לפ"ק מאד יצ"ו שוי"ר על ראש חביבי הרב החריף ובקי יראת ה' אוצרו מו"ה צבי הירש גראסמאנן נ"י. באשה שעלה הספק לדעתה אם הפרישה חלה מעיסתה כדרכ', והביא מעל' סמוכין מדברי ט"ז סי' ס"ט שם בספק לה אם מלח' הבשר דאמרי' סירכ' נקט' כמי גבי ק"ש. ועוד עשית מטעמי' להחזיק דברי', ולא באתי רק להשתעשע בדברי' במ"ש דבחלת ח"ל ל"ש חזקת אסור כיון דפסקי' חלת ח"ל וכל והולך ואח"כ מפריש. ואם כי סבר' נכונה היא יש לפקפק לפמ"ש הט"ז בהל' חלה בסי' שכ"ד בשם מהרי"ו בטעמי' דאוכל ואח"כ מפריש מטעם ברירה שהוברר הדבר למפרע שזה שמשייר היא החלה מתחילה ובל"ס בטעמי' דבחלת ח"ל בדרבנן פסקי' דיש ברירה, וא"כ לפי"ד למ"ד דס"ל ברירה אפי' בדאורייתא א"כ נימא דבכל דוכתי' כהדין פקע החזק' ובריש מס' נדה ד"ב אמרי' סתמא גבי הי' בודק את החביות דהעמיד טבל על חזקתו ומשמע דכ"ע היא אפי' לר"מ ואם כי גבי הלוקח יין מן הכותיי' ס"ל ברירה ואמר שתי לוגין שאני עתיד להפריש. ואם כי דלא מתירי' רק בא"א