לבושי מרדכי על יורה דעה ריג

דברי א"ז הובא בשמ"ק בב"מ פ"ד אשר פסק בולד בכור מהני קנין כסף כיון דלא אפשר במשיכה דומי' מ"ש התוס' בע"ז וערובין לענין מתנה ומציאה דלא אפשר בכסף מהני משיכ' מה"ת ואי דהוה דשלבל"ע דילמ' כדעת הרמב"ם דבהוכר עובר' הוה כמו בא לעול' ואתיל כדעת הרא"ש וטור דהוה דשלבל"ע דילמ' כדעת המרדכי בב"ב דאם מקנ' לי' כשיבא לעולם קנה לכ"ע וה"נ ודאי דעתי' להקנות כן אע"ג דלא פירש אמדינן דעתי' שסומך בכך כיון דכל עצמ' רצונו לפטור אות' מקדושת בכור דומי' מ"ש הרא"ש במ' קדושין בשואל טבעת לקדש בו דאמדינן דעתי' שרצונו וסומך דעתו לתן לו במתנה עמ"ל והוה שפיר ס"ס עפי"ד א"ז הנ"ל ואי בס"ס הא אין מוציאין ממון הא בטענת ברי מוציאי' ע"י ס"ס כמ"ש בסוגי' דפ"פ וס"ס לדעת הרשב"א הא הנה מטעם רוב ובפ"ב דכתובות אמרינן דרוב הוה כברי כמ"ש כיון דרוב נשים בתולו' נשאות הוה כברי ושוב נאמר ס"ס דילמ' קיימ"ל כר"ל דבישראל במשיכ' ובנכרי בכסף, ואת"ל כר"י דילמא כדעת הרמב"ם דמ"מ בנכרי בין במסיכ' בין בכסף והוא דבר נכון וחריף ראוי' לכבודו. ועד"ז באת להשיב עפ"י תוס' פ' המפלת הידועים שם שנותני' עליה חומר' דב' ולדות אם כי דאיכא ס"ס דילמ' אינ' ולד ודילמ' זכר ואין. רק ט' ז' ופי' בתוס' כיון דלענין ימי טוהר דלזכר עד מ' יום ולנקב' פ' יום נאמר ס"ס לקולא להיפך וסתרי אהדדי ע"כ אזלינן לחומר' בתרווייה' וא"כ ה"נ אם יזדמן דימכור רק במשיכ' נאמר ס"ס לקולא להיפך דילמ' כר"י דבנכרי משיכה קונה ואת"ל כר"ל דילמ' כדעת הרמב"ם דבנכרי בין בכסף בין במשיכה וא"כ עכ"ח צריכי' להחמיר בתרווייה' עכת"ד, עיי' בת' רע"א סי' ל"ז שהביא הרב' ראיות מוכיחו' כי דברי התוס' אינ' נאמרי' רק אם באות' דבר עצמ' שיבא להקל בשניה' ועכ"ח צריכי' להחמיר בתרווייה' אבל בב' דברים אשר יזדמן כסתרי אהדדי בזה לא איכפ' לן דאזלינן בתר השת' ודומי' דב' שבילין בבאו לשאול זה סלבפ"ז דמוקמי' כל חד אחזקתי' כידוע. ועיקר תשובת' לא הבנתי כיון דמצריך הגאון ס"ס כפול' חדא שיהי' במקום ברי חדא להתיר' וכל זה בקנין כסף דלדעת א"ז קנה לכ"ע כיון דא"א במשיכה אבל במשיכ' לבד למ"ד דאינ' קונה בנכרי הא ליכא גוונא דנקנה לכ"ע דהא אפשר בכסף ולא יהי' רק חדא ס"ס והא בזה אין מוציאי' ממון ולא יבא להקל בתרווייה' ע"כ לדעתי דברי הגאון ז"ל שרירי' וקיימי' ועיין בטורי אבן מ' ר"ה פ"ג גבי טומטום שאינ' מוציא אפי' מינ' והקש' כמ"כ דהוה ס"ס, ותי' כמ"כ עפ"י תוס' הנ"ל ועיי"ש בתוס' רע"א במ"ש עליו. וראיתי במ"ש דבר חדש כיון דעכ"פ הישראל מסתלק מעובר הנ"ל והוה הפקר והא הפקר פטור מבכור' ועיי' בת' נטע שורק שעמד בזה השואל והשיב עליו. ועיין בחת"ס סי' שט"ז דלפטור ע"י הפקר צריך להפקיר בפירוש לעיני כל בפתח פתוח לכל מי שרוצה לזכות יבא ויזכה עיי"ש. והנה בנדון לענין הכלים שאב"י כיון דישנו כמה צדדין להתיר אפי' הבשר עפ"י שיטת מרן חת"ס וגם בת' נטע שורק הנ"ל כתב דל"צ להרעיש עד"ז בהמון עם כיון דיש להם עמוד לסמוך כש"כ בזה"ז דאצל כל הסוחרי' נוהג קנין כסף וגם מדינא דמלכותא הוא כן פשיט' דיש לסמוך בזה, ומ"ש בשם הג' יד שאול משום דאיכ' בשר וצריך להחמיר בזה הה"ד לענין כלים, כמדומ' לי כי בת' רע"א סי' מ"ט העיר עד"ז, והכא בנ"ד כיון דרק חומר הוא יש לסמוך להקל דיעשה כמ"ש הטור בסי' קכ"א בשם הבע"ה דכלי חרס אינ' ב"י מותר בהגעלה ג"פ ודברי ת"ש בשם כ"ש שמתיר במקום הפס"מ כ"ח שאב"י ועיי' בת' כת"ס סי' פ' תשו' נכבדה בענין זה א"כ ליכא זלזול ולא סתרי אהדדי כי דלכלים עושי' הגעל' כמובן אוה"נ דו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן ר"י ב"ה יום ד' פ' עקב תרס"ב לפ"ק מרחץ ב' פירעד יצ"ו. לכבוד האברך המופלג בתו"י החו"ב מו"ה אלימלך פריעדלאנדער נ"י. עתה באתי עד"ת במ"ש מ"ד במ' נדה ד' נ"ו במתניתן דכותים נאמנים על בהמה שבכרו והקשה מע"כ לשי' הרמב"ם דס"ל ספיקא דאורייתא מה"ת לקולא רק מדרבנן לחומרא ודרבנן לא. מקיימין וא"כ ה"נ דלמא איכא שם ספיקא לגבי האי בהמה והאיך נאמנים. והנה אבע"א דבדיוק קתני במתנ' על בהמה שבכר' דידעי' דבהמה זו נתגדל' אצלו. אלא שגם בזה יש כאן ספיקות דילמא ילדה דבר שאינ' פוטר מספיק' ולזו י"ל רוב בהמות יולדות דבר שפוטר בבכור כדאמרי' במ' נדה דף כ"ט רוב בהמות יולדו' דבר הפוטר ועי' בתוס' שם ד"ה וזו דבשהת' בחוץ אפי' לא ראינו שטנפה אימא שטנפה וילדה ורק ראינו שלא טנפה איתרע לה רוב' וא"כ הכי איכא למימר דהיתה גבי כותי דלא ראינו קודם לידה ותו איכא רוב' דילדה הפוטר בבכור' וע"ד נלע"ד דהא בכיו"ב הק' בערוך לנר אהא דאמרי' בכהן העומד ותרומה בידו דדילמא איכא ביה איזה ספיקת ותי' דדוקא בספק שהיא דרבנן לא מקיימ' ולא חיישי' אבל ספיקא דאורייתא ודאי מחמיר ביה כמו ישראל. ולא העיר לומר לדעת הרמב"ם דסובר ס"ד מה"ת לקולא ורק מדרבנן לחומר' מאי איכא למימר כמ"ש מעל'. ולזה י"ל דהא מחוורת' בזה מ"ש במהרי"ט דתליא בפלוגת' תנאים ואמוראים במ' כריתות בפ' אמרו לו דלמ"ד דבאשם תלוי בעי חתיכה א' מב' חתיכות משום דאקבע אסורי' אבל בשאר ספיקות לא מחייב באשם תלוי ס"ל ס"ד מה"ת לקולא ומ"ד דגם בספק פשיט חייב באשם תלוי