לבושי מרדכי על יורה דעה רי

מוצאי' מידו ולא מקרי מוצא ממוחזק דספק גרוע הוא ולא מהני אחזקי כן הביא בשם הירושלמי ולא מצרף לס"ס. ועוד דהא ס"ס זו שם א' הוא דמה אמרת דילמא שור הבר כמ"ד דמין חיה ודילמא איל הבר וחי' או כוי וחי' וא"כ הכל חד וא"כ בכל דבר שיזדמן לנו מין חיה ולא נדע מהו נימא שהוא ס"ס לחיה ונאמר דילמא מין אקו ודילמא מין זמר דילמא תאו וכדומה והכל חד ספק משא"כ בכוי ממש דס"ס משום ברי' ומשום כלאים שפיר הוה ס"ס ועוד דהכ' א"ל ג"כ ס"ס לחומר' דילמ' בופל בהמ' כדעת רוב ראשונים והמחבר ואת"ל שור הבר דילמא כמ"ד שור הבר נמי בהמה. ועוד דבכל ס"ס דא"ל לקול' ולהיפך נמי נימ' לקול' לענין דבר א' לא הוה ס"ס כמ"ש התוס' בב"ק ד' י"א ד"ה דקא מטהרת לענין שלי' והכא אם נאמר ס"ס דילמ' חי' וקול' לענין בכור אתה מחמיר לענין כלאים בהמ' ויש ג"כ ס"ס להיפך להקל וכמובן וכ"כ הטורי אבן במ' מגיל' לענין טומטום דאינ' מוצא אפי' מינו דאע"ג דאיכ' ס"ס דילמ' זה זכר וזה נקבה ודלמא תרווייהו זכרים או נקבות ומתרץ דאיכ' נמי להיפך ופעם אחרת נימ' שוב דזה מוצא את זה ולא ס"ס כהגוו"נ עיי"ש ועיין בש"ע יו"ד סי' שט"ו ס"ק ט"ו לענין אנדרוגינס כה"ג שמחמירי' אע"ג דהתם נמי איכ' ס"ס ומחמיר לענין בכורה והוא ממש דומי' דהכא, לכן אין אתי לדון להקל כיון דס' א' הוא כמו שבארתי בע"ה, ובתשו' שבות יעקב ח"ב סי' צ"ב מחמיר להטיל מום בזה"ז אפי' בספק בכור דא"כ מה מהני תקנות חכמים בכל ספק בכור יטיל מום ועיי"ש, ותו אין אתי ומי שדעתו רחבה מדעתי עניי' יבאר יותר ותמחול להציע הדברים דעתך ודעתי כא' מגדולים כי אינ' אומר ל"א ול"ה. דו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ ואחה"ז בא לידי ש"ת כת"ס שיצא אז לאורה וראיתי כי נשאל עד"ז והשיב שם בקצור ודעתו ג"כ שאין לצרף לס"ס בס' חי' דמדלענין כסוי הוה כודאי בהמה ורק לחומרא בעי כסוי וכמ"ש, עיי"ש בסי' קס"ה וא"כ לענין בכור ודאי אזלינן לחומרא כמובן. סימן ר"ח ב"ה יום ג' פרשת בלק תרס"ז לפ"ק מאד יצ"ו. שוכ"ט על ראש ידי"נ ה"ה כבוד הרב הגאון חריף עצום מו"ה שלמה זלמן עהרענרייך נ"י אבדק"ק סי' שאמלוי יצ"ו. הנני ע"ד כי ענותנתו הרבני ע"י אחיו יד"נ הה"ג דומ"ץ נ"י לאמור דעתי בהסכמה פסקא דמר. וכבר אמרתי לפניו דדעתי בפשיטות להתירא בנד"ז. ע"ד ישראל שהקנה בהמה מבכרת ע"י קניני' הנאמרים לקמן בס"ד ונולד ולד בכור ונתערב בין כמה מאות פשוטי' דכל עצמה מה שבת' אחרוני' מחפשים להחמיר מפני מ"ש דעת מרדכי במס' יבמות דאיכ' ב' כריתות שח"ק בחוץ ואכילת קדשים בטומאת הגוף. וגם ע"ז מתמיהים בת' גדולי טהרה סי' כ"ה ובת' אמרי אש סי' קי"א דשח"ק אינ' בזמן הזה דליכא מזבח. לבד מזה אפי' לדעת הראב"ד והגאונים החולקים על הרמב"ם כמ"ש בת' הר"ן דליכ' קדושת בכור בח"ל דפוסק כר"י מ' זבחים דף ס' ותמורה ד' כ"א וחולקים עליו היינו לענין דעכ"פ קדוש אבל ליקרב נמי ודאי קיימל"ן כר"ג וסתם מתניתן דמ' חלה ועיין בת' ש"א סימן ע"ט וא"כ אינו ראוי' לפתח אוה"מ וא"כ משום שח"ק או אכילת קדשים בטה"ג שאינו רק לאחר זריקה ובקדשים בחוץ שנשחטים ליכא דין טה"ג כלל והדברים עתיקים מ"מ ישנו איסור מה"ת. ובנידן דידן דכבר נתבטל מה"ת ברוב ורק ב"ח דלא בטלי מדרבנן ודאי יותר יש צד להקל מלהחמיר וכמ"ש המשאת בנימין סימן ל"ה: והנה בנ"ד ישנו כמה צדדים להקל מצד הקנינים שנעשו. א') קנין אסתומתא האנדשלאג, ב') וגם לרבות קנין השטר אסתומת' ודינא דמלכותא, ג') יש בו ג"כ משום קנין כסף. ד') קנין חצר. והנה קנין אסתומהא אשר בחת"ס בסי' שי"ד וכמה תשו' שהביא בחת"ס כמ"ש כ"ת וגם בח"מ סי' י"ב מביא דמפקא בקנינו לגוי מידי קדושת בכור. חלא שראיתי מבוכה גדולה בזה בת' עטרת חכמים סי' כ"ד שהביא ת' המיוחסת להרמב"ן בהיפך דמסקנתו בזה"ל וא"נ שנהגו לקנות במשיכה וא"ה קאמר ר"ל דישראל הקונה מהם בכסף ולא משך חייב בבכורה כיון דמדאורייתא קני לי' ישראל קמה לי' ברשות' ומשעת מתן מעות חייב בבכורה וכן נמי נכרי שנתן מעות לישראל בבהמתו אע"פ שלא משך ודרכם למשוך אפ"ה ישראל מכי שקיל זוזי אסתלק לי' ולא קמה לי' ברשות' הלכך אינו חייב בבכורה דלאו דישראל הוא ולר"י דאמר לעמיתך בכסף לכותי במשיכה וישראל שנתן מעות לנכרי בבהמתו פטורה דהא לא משך ואפי' נהגו לקנות בכסף וכותי אסתלק לי' מבהמתי מ"מ ברשותי' דישראל לא קאי להתחייב בבכורה עד דמשך כדין דאורייתא אבל בודאי לחייב הנכרי לתת לישראל בהמה זו שקנה ממנו חייב מחייבינן לי' בדינא דכדינהם דיינינן לי' כדאיתא בב"ק קי"א אם אתה יכול לחייב בדיניהם עכ"ל הצריך לענינינו. ועי"כ שפך סוללה ע"ד ת' האחרונים ה"ה ת' מהרש"ק ופנים מאירות סי' י"ב שסמכו על קנין אסתומתא שנוהג בדינהם. והנה לפלא בעיני מאד כי אחרי שעיינתי בת' מיוחסת להרמב"ן הנ"ל מצאתי תחילת דבריו ה"ה כדברי מרן בעל חת"ס דקנין שנוהגים קונה מ"ה אפי' לענין בכור משמע דהא מתרץ ההוא דבכורות דפליגי אי מעות או משיכה קונה היינו בלא נודע מנהגם. אח"כ מתחיל כדברי בעל תשו' עטרת חכמים וכי נימא דבעל חת"ס ראה תחילת הדברים ופסק באמצע הדבור מני' ובי' והעלים מעיניו. חלילה לאמור על מרן אשר דברי הראשונים עין בעין נראים לפניו. וע"כ לענ"ד לפי מה שכ'