לבושי מרדכי על יורה דעה רד

סימן ד"ר בהי"ת אול"י ה' פרשת וירא תער"ב לפ"ק מאד יצ"ו. שוכ"ט לכבוד הרבני הגדול האברך מהו' אברהם ליב שפרייער נ"י בק"ק פאטיק יצ"ו. ע"ד השאלה באשה אשר אביה נסע לאמעריק' ונשא' לאיש וילד' במבכיר' ואינ' יודע' אם בת ישראל או אבי' כהן או לוי והבאת דברי צ"צ סי' קכ"ה שנשאל שאלה כזאת לפניו ואשה אח' אמרה שאביה כהן והשיב דאשה אי"נ בזה אבל עכ"ז פטור' מפדין בכ' דהמחע"ה ואי דרוב' דעלמ' ישראלים ננהו אהבאה"ר ובשערי דעה מפקפק ע"ד הלכה זו לפי מ"ש התוס' מ' בב"ק דדוק' בפלוגת' רב ושמואל בלוקח שור ונמצא נגחן ס"ל לשמואל דאין הולכי' בממון אחה"ר דרוב גרוע אבל ברוב' דעלמ' הולכי' אחה"ר ע"כ יש לפדות בלא ברכה בנ"ז. וכן הרא' לי בשו"ת בנין ציון סי' ק"ג וק"ד שהשיג בזה על דברי צ"צ בטעם הנ"ל וראיתי בשו"ת קול ארי' סי' פ"ב תשובה נפלאה בענין זה בחוב"ק העמיק והרחיב בענין זה ושם הביא דברי קונטרס הספיקות שהשיג על הצ"צ מעעמי' אחרינ' דמ"מ חולין דף קל"ד מוכח דלענין מתנות כהונ' אזלינן בתר חזקה כש"כ בתר רובא דהא שם רמינן אמתניתן דבגר ששחט פרה ספק קודם שנתגייר או לאח' שנתגייר פטור ממת"כ אספק לקט דחייב מעני ורש הצדיק' ותי' פרה בחזקת פטור' קיימ' קמה בחזקת חיוב' קיימ' אלמ' דדמי אהדדי' והוא ז"ל השיב מדברי התוס' והרא"ש מ' בכורות ד' כ' דקיימ"ל כר' יהושיע דאפי' בעז תוך שנת' אינ' ודאי לכהן דילמא טינפ' כבר וטינוף פוטר בבהמ' דקה ושם בגמ' דטינוף בבהמה הוה מעוט' ומקש' שם בתוס' הא ר"י לא חייש למעוט' ותי' דשאני לענין בכור להוציא מבע"ב דאין הולכין בממון אחה"ר וכן דעת הרא"ש שם וכ"כ הרמב"ן בהלכות' והוסיפ' עוד דאפיל' לענין גיזה ועבוד' לוקי' עליו או לענין הקרב' סמכינן ארובא מ"מ לענין ממון אין הולכין אחר הרוב ובתוס' שם ומסקינן דטעמי' משום דרוב בהמות מתעבר' ויולדת בהגיע זמנן מסייע למעוט עכ"פ חזינן דגם לענין מת"כ נשאר האי כללא (והנה מדברי התוס' אין ראיי' דשאני התם דרוב' מסייע כמ"ש לעיל וכן השיב בבנין ציון) והא דמ' חולין ד' קל"ד הנ"ל צ"ל כמ"ש האחרונים דשם איכ' תרי לישני דבתחילת הסוגיא בל"ק דהרומי' הי' מפרה של גר דמתניתן אבל בל"ב שם דונקונ' אקונ' פריך וא"כ י"ל דללישנא בתר' במת"כ הוה כשאר ממונ' דלא אזלינן בתר רוב' וכמ"ש בת' מרן חת"ס יו"ד סי' ר"מ וכן בברוך טעם בסוף הספר כן השיב בת' קול ארי'. והנה לכאורה הי' מזה ראיי' נגד דברי שערי דעה דהתם רוב מעלי' הוה אלא דבבנין ציון מיישבו כמ"ש התוס' אח"כ דרוב בהמות מתעברות מסייע למעוט אלא דלתוס' משמע שם דאז גם לענין אסור' דהיינו לענין גיז' ועבודה ג"כ אין הולכים אחר הרוב בזה אבל לדברי הרמב"ן והרא"ש משמע דלענין אסורי' הנ"ל אזלינן בתר רובא הנ"ל ורק לענין ממונ' לא מהני רובא ולא הזכירו כלל מסברת התוס' בהלכות הרמב"ן וע"ד הרא"ש שם כבר עמד בהרי"ט אלגזי דהרא"ש עכ"ח ס"ל סברת התוס' והסוגי' שם צריכ' עיון רב ליישב. ועיין בקול ארי' בסימן הנ"ל שביאר' יפה. והנה בקול ארי' מחלק חלוקי' דודאי היכ' דהי' מקום להסתפק כגון בעובד' דצ"צ דהיתה חוקרו ודורש' על דבר אביה וגם האשה העיד' שהי' כהן שם הסבר' דלא אזלינן בתר רוב' משא"כ היכ' דליכ' שום מקום להסתפק עיי"ש שתי' בזה קושי' השעה"מ והפלא"ה הידועי' והנה בצ"צ אמר בפירוש שאפי' אם לא היתה האשה מעידה הי' פטור מטעמי' דאהבמאחה"ר אלא שי"ל דמ"מ הי' מקום ראוי' להסתפק כיון שהאשה היולד' חוקר' ודורש' עד"ז נראה דיש לפניה מקום ספק ונדכר' ולא מדכר' ועוד מחלק עפ"י דברי הפלא"ה הידוע היאך שהוחזק כבר הרוב לענין שאר דברים באסורי' גם לענין ממון הולכי' אחה"ר. ולפי"ז יש לחלק בין איש המסתפק דכבר הוחזק לישראל להתיר לו מה שאסור לכהן ובין אשה המסתפק' דאין נ"מ וכן מחלק עפ"י דברי ש"ש דס"ל שאין חלוק בין ד"מ לד"נ דלא אזלינן בתר רובא רק אם הוחזק הרוב מקודם ואז אפי' בד"מ אזלינן בתר רובא וא"כ ה"נ יש לומר דהוחזק מקודם שהוא ישראל אם כי לענין כוי אין כאן מוחזק מקודם מיחם כיון דכבר הכרענ' שהוא מן הרוב שוב גם לענין לוי שדינן בתר ישראלי' והניח בצ"ע. והנה כ"ז לא שייך באשה המסתפק' דאז על זה גופ' דנין דלא ידעינין הא גופא אם הוחזק או כא הוחזק אבי' אבל אם יש מקום להסתפק דיש איזה הוכחה או איזה אומדנ' שהוא כהן או לוי בזה לא פרשת דבריך והיאך מסתפק' בזה והוא לפי עיניך רואות ועתה נעתיק לענין ספק דידך כלומר אם ימתין עד שיבא ידיע' מאביה דאז אם יתברר שחייב בפדיון יעשנה כהוגן בברכה משא"כ עתה צריכ' לעשות בלא ברכה ותלי' במחלוק' הרדב"ז וח"צ סי' ק"ו אם ימתין על זמן שנעשה מצוה גדולה או יעשה מיד אפי' שהיא קלה דלדברי הרדב"ז אין מעבירי' על המצות ולדברי ח"צ חשיבה מצוה מהודרת. והנה הח"ץ גופ' מחלק בין דבריו לדברי הרדב"ז דשם המעשה מי שהוא אסור בב"א ויום א' הוא לחירות אם יבחור יוה"כ או בו ביום דהם שני מצוות שונות אבל אותה מצוה עצמ' בהדר' וכעטר' גם הררב"ז יודה שחשיבה וכמ"ש ג"כ בשבו"י ועיין בחתן סופר ח"ב ד' נ"ט שהאריך ועושה כללין בזה דהא לכאור' דברי הרמ"א סותרי' אהדדי דבסי' כ"ה פסק דבאין ציצית מזומני' לפניו יניח תפילין מיד דאין מעבירין על המצות ובמג"א שם הביא ראייות להלכה הנ"ל דאמעלה"מ חשיב' כמהודרת כמ"ש ביבמות ד' ט"ל דאם הגדול האחי' במדינת הים אין ממתיני' עליו אלא לפני הקטן המצוה שהי' מצוה לא משהינן ובסי' תכ"ו פסק הרמ"א דברי תה"ד דאם אין