לבושי מרדכי על יורה דעה רג

הא בדבר שא"א ע"י שליח היינו בתנאי דעלמ' דילפינן מתנאי ב"ג וב"ר שכל עצמ' דאם לא יתקיים התנאי בטל המעשה אבל הכא להיפך דודאי המעשה קיים בלא קיום התנאי וכבר בארתי בס"ד הסברא כמו מצוה שבגוף שא"א ע"י שליא וכמ"ש בקצו"ח בדעת תוס' הרי"ד וחת"ס סי' ר"א הנ"ל דאפי' אם המעשה השליח הוה כמשלח מ"מ על גופ' לא נעשה והדברים עתיקי' וא"כ הה"ד להיפך במצוה שעל גופ' היאך יתבטל ע"י בטול התנאי דהא ס"ס נעשה על גופ' המעשה וכי שייך להתנות על הנחת תפילין וישיבת סוכ' ס"ס הניח תפילין ע"ג כנלענ"ד. והנה להלכה ולמעשה ודאי נראי' דברי כת"ר לסמוך ע"ד מג"א סי' תקס"ח וגם במהרי"א (עיין סי' רס"ז שהביאו מסי' רמ"ט ותקס"ח) מ"מ הא ג"כ קאמר דאם עושה משום הדור ופרסום נס ליום לא עבר משום שהיי' מצוה, וע"ד דמיון המילה שכן כ' במהרי' שאין כ"כ סמך להדור משא"כ מצוה בו יותר, וגם לצאת לד' הריב"ש ורמ"א וט"ז ועוד שאינ' רק שהיי' ב' וג' ימים והא כל עצמ' ראיי' מג"א בסי' כ"ה מיבמות והא פסקינן באה"ע סי' קס"א דוקא מונדינ' אחרת והב"ח הוסיף עד ס' וויל ועיין חת"ס ח' אה"ע סי' פ"א שסמך השיעור על ה' ימים עפ"י ה' ח"צ סי' ק"ו שפוסק עיקר כדעת תה"ד וכ"פ באו"ח סי' תכ"ו לענין קדוש לבנה דל"ח בזמן מועט ועוד בתה"ד משמע דבחל בשבת ויו"ט וכן בתענית לאחרי' דדחינן משום הברכה כמ"ש בחת"ס ח"ו סי' ז' והא בפ"ת בשם ת' פני ארי' וצל"ח ס' פסחי' דהשליח אינ' מברך שהחיינו וד' חת"ס סי' רצ"ח דמברך. אבל בכת"ס סי' ק"ן הרב' להשיב ולפקפק והניח' בספיק' מ"מ מידי ספיקא לא יצא, ובדגו"מ ה' פסח הוכיח דשליח מברך כמ"ש המג"א דאל"כ לחשבי' בהדי חמשה דלא יתרומ' במ' תרומו' והתם סתמ' קאמר משמע אפי' להשהות הנתינה דתרומה וא"כ מ"ש ברכת שהחיינו לשאר ברכות, ובחכמת אדם ראיתי דאם יש חשש דישכח יש לעשות ע"י שליח ואינ' יודע אם משום ישכח לגמרי או לזונכי' ואפשר לעשות באופן השליחות על תנאי דאם לא יבא עד ימים ימימה יהא שליח ואם לאו יתבטל השליחות ויתן המעות בערב ר"ה דיחול בר"ה ולסמוך בזה ע"ד הב"ח ולא יברך ובבא יבא בתוך הזמן ויתבטל ממילא השליחות יעשה הפה"ב כהוגן. אלא שאינ' יודע אם האב בר הכי לידע ענין התנאי (וצ"ע כי דקיימל"ן באה"ע ה' קדושין כר"ן דבשליח לא בעי תנאי כפול) וגם כנראה צריך עפ"י כתב וכת"ר חכם עיניו בראשו כי י"ל ג"כ אם יתפוס הכהן מה דינ' וצריך להיות מממון השליח לכן כ"ז ביד כת"ר לראות אם כשר הדבר, חותנו אוה"נ כבנו. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ סימן ר"ג לכבוד הרב האברך החריף ובקי יו"ש מו"ה דוד יודא זילבער שטיין ר"י מ"ש מע"כ ע"ד מרן חת"ס יו"ד סי' רצ"ו במ"ש דלמצות פדיון הבן לא שייך שליחות לגבי בן דל"ש בדנפשי' כמ"כ הי' הדין במילת עצמו בלא שליחות אי לאו דגלי קרא המול דב"ד וכו' מצווי' למול' והכי דלא גלי ל"ש שליחות והק' לפי"ז למה מברכי' בנוסח ברכה בעל והא במדי דלא איתא בשליחות מברכין בלמ"ד. והנה בסי' רצ"ד תקן בסבר' על קושי' הנ"ל ובסי' רצ"ו הק' לנפשי' קושי' זו דנלמד בנוסח ברכה מעל דישנו בשליחות ותי' דלאו כללא הוא דנוסח על תלי' בזה כמ"ש הרא"ש והר"ן בפ"ק דפסחי' עיי"ש: ולענ"ד הי' מקום לתרץ במה שאין האב יכול לעשות שליח לפדות הוא עפ"י דברי תוס' רי"ד הידועי' במצוה שבגופ' כגון ישיבת סוכה והנחת תפילין דאין בו שייכות שליחות וביאר דבריו אח"כ דבשלמא בגט וקידושי' תרומה וק"פ נשאר דבר מה לבעלי' בגט כ' אנא פלוני בקדושי' תהי' אשתו לדור עמה ובתרומה ניתן פירותי' לתרום בקרבן פסח יאכל ממנו וא"כ המצוה בעקר' חוזרת לבעלי' משא"כ במצווה שבגופה לא יעש' הבעלי' כלום ע"י עשיית השליח והנה בסי' רצ"ז ביאר מרן חת"ס דאין כוונת עשיית שליח בפדה"ב דאב נותן ס"ך הפדיון לשליח לתן לכהן דאין בזה ענין שליחות דאפי' נותן על הקוף והגיע ליד כהן הוה עשיית ע"י בעלי' עצמן דלא הצריכ' התורה רק שיגיע ליד כהן ס"ך הפדיון ומה נ"מ באיזה אופן הגיע ליד הכהן ואינ' דומה כלל למעשה קידושי' וגיטין דצריכ' אמיר' וכתיב' אבל כל הפלוגתא של הריב"ש והבאי' אחריו היינו לאם השליח רוצה לפדות במעות של עצמו תחת ממון של בעלי' א"כ כל מצות הפדיון עושה השליח וא"כ לפי"ד תוס' רי"ד הנ"ל הא לא נשאר לבעליו דהיינו לאב שום שם וזכר במצוה ולא עשה כלום במצוו' שבגופ'. ושוב ראיתי בקצוה"ח סי' שפ"ב במ"ש לסייע לדברי הש"ך בשם הרא"ש דהאב שהוא מוהל אינ' רשאי לעשו' שליח למול את בנו ובתבו"ש סי' כ"ח חולק עליו ובאמת הוא פלוגת' הא"ז וד"מ סי' רמ"ד והביא הקצו"ח דברי תוס' רי"ד הנ"ל שהיכ' במצות שבגופ' לא נשאר לבעלי' כלום לעשות לא מהני שליחות ה"נ במילת בנו וא"כ הה"ד והוא הטעם בפדה"ב ולענ"ד הוא טעם נכון בדברי הריב"ש: ועוד י"ל עפ"י מ"ד בב"מ ד' צ"י בשאיל' בבעלים אי מהני שליח דלר"י ל"מ שליח וריו"נ ס"ל מצינו שלשא"כ בכל התורה והגמ' שם מביא פלוגתתן ממ' נדרים ד' ע"ב דפליגי לענין הפר' אי מהני שליח הה"ד לענין שאיל' בבעלי' ובתוס' הקשו עי"ז במה מדמה להו אהדדי ותי' דשם דרשי' משום דכתי' אשה אשה ב' זימנא ה"נ כ' בעליו בעליו ב"פ וא"כ ה"נ בפדה"ב כתיב כ"פ בכור בניך בכור בני כ"פ ואפשר למעט כמ"כ השליח שאין זה בנו וק"ל: ידידו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד.