לבושי מרדכי על יורה דעה כ

וטלאים דלהנך פוסקים בהכי איירי וכל עצמו שהרמב"ם והמחבר דאשמעי' דין זה וחזר ושנה עמ"ש עוד בפ"ו וכן המחבר עמ"ש עוד בסי' כ"ה הוא רק משום כת' דריאה לאמור דאין אסור בדיעבד ולאפוקי מדעת הפוסקי' שאוסרים בזה א"כ לא משכחת לי' האי דינא אך ורק בשהלכו להם וכא בראו שוב לפנינו והיינו דנאבדה הריאה ושפיר הגי' הרמ"א דיש אוסרים בנאבדה הריאה דכל זאת היא בכלל דברי המחבר דחזר ושנה דין זה בלא הוחזר ומה כי נאבדה ע"י עכו"ם או כלב בלא הוחזר או נאבדה ע"י סיבה אחרת וכ"ז אינו רק משל האיך נאבדה ובפרט לפמ"ש הש"ך סק"ו דאם נאבדה במזיד הוה כמבא"ל ואסור לכ"ע נקט מילתא דפסיקא דבאופן הזה הוה וודאי שוגג: ומעתה ג"כ לק"מ מ"ש מעל' במ"ש הש"ך סי' ל"ו בדעת המחבר דלא כרי"ו אלא כהב"ח דבעכו"ם לא תלינן בנקבים והק' מעל' מסי' ל"ט דשם לא הזכיר רק עכו"ם. ונראה דבסי' ל"ט איירי לענין נאבד' לגמרי ולא חזינן נקבים כלל ורק משום נאבדה דנינן לה בזה וודאי אין חילוק בין כלב לעכו"ם ובסי' ל"ו משום סברת תולין בנקבים אתינן עלה ע"כ השמיט תיבת עכו"ם. – ומ"ש מעל' דהמחבר לא הזכיר כלב בסי' ל"ו. אמת הדבר אבל הש"ך לא אמר זה הדבר בדברי המחבר רק דעת עצמו עפ"י הפוסקים שהוזכר' ג"כ כלב כמ"ש בבאה"ט עיי"ש ומ"ש מעל' די"ל דעכו"ם עשה נקבים לצעורי של ישראל עי' בסי' קי"ח ברמ"א סעי' ב' ובמחבר סעי' ו' וברמ"א סי' קכ"ח דלא חיישי' לזה אם אין הנאה לעכו"ם לעשות דבר שנאסר לישראל והה"ד הכא דהדו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן י"ד בהי"ת שנת תרס"ב לפ"ק פה מאד יצ"ו. ברכות מעונים מהורים ומורים על ראש ה"ב החרוץ ושנון כה' יוסף צבי היילפרין נ"י מנאנאש יע"א: בראשית דבריך אשר הקשית ע"ד פרמ"ג סי' כ"ט אשר כזה אומר דלענין נטולה הלמ"מ להרמב"ם אין נ"מ רק בניטל הכבד וטחול שאינו בכלל חסר. וע"ז קשה לענין נטל וחסר מה נ"מ לענין טחול הא ניטל הטחול ג"כ כשר ממתניתן. וזה באמת נראה לפלא על הפרמ"ג. ואפשר לומר כי הוא יתרץ מעצמ' ממ"ש בסי' מ"ג ע"ד ט"ז הידוע כי נקב הטחול במתחיל' בריית' כשר שאינו בכלל נקב ומביא ג"כ דברי הרמב"ם כי חסר אינו בכלל נטל ומה לי כולה ומה לי מקצתו וע"ז הקשה שם הפרמ"ג דנטל יוכיח דכולו כשר ומקצתו טריפה ותירוץ ע"ז דטחול חדוש הוא א"כ חסר מנטל אין לילף לדעת הרמב"ם לכן כיון דנבראת נקובה הוא בסוג חסרה כמ"ש הט"ז לכן אין ללמוד חסר מקצתו מנטל מקצתו ע"כ נבראת חסר סוכ' כי נבראת רק בקולשי' כשר ותלה זה בשיטת הרמב"ם הנ"ל א"כ שוב ודאי נ"מ בפירוש הלמ"מ בנטולה שאין חסרה בכלל דעל כן חסר מקצת הטחול בסומכ' כשר לדעת הרמב"ם כן נלענ"ד הדברים כדי ליישב דברי הפרמ"ג: ב) הקשית בשם מר אביך הג' נ"י ע"ד ב"י סי' רצ"ז שהביא במש"ש הטור דהיוצא מכלאי הרבעת בהמה מותר באכילה מהרמב"ם ומתניתן דמס' בכורי' דקתני התם חלב כוי אסור משמע דבשרו מותר אע"ג דבא מכלאים ולמה לא הביא גמר' מפורשת מס' חולין דף קט"ו דכלאי בהמה מותר להדיוט מדאיצטרך קרא לאסור כלאי' לגבוה, וזה קשה כברזל וכן הקש' בשעה"מ. ולענ"ד הא י"ל לפימ"ש הרמב"ם פ"ב מה' אסורי מזבח דטריפה אסור לקרבן. הקריבהו נא לפחתך ולא מדרשא דמן המשקה לישראל. וגם בפ"ה מה' הנ"ל אמר בטעמ' דטבל' ערלה וכ"כ פסולי' לקרבן משום מהב"ב עיי"ש ובמק"א הייתי מתרץ קושי' כ"מ דשביק הדרשא דתלמוד' ואכ"מ ועכ"ח לדידי' למה לי טעמא דכלאי בהמה מותר משום מדאיצטרך לאסור לגבוה דהיאך נימא דאל"כ הייתי אוסר להדיוט ולא הוה צריך קרא לאסרן לגבוה בלא מיעוט קרא דהא ממשקה ישראל לא דריש ומשום הקריב' נא לפחתך פשיטא דלא שייך בכלאי בהמה ורק בטריפה שיש חולי וחסרון בבהמה עצמ' כמובן. ואי משום מהב"ב כי משום שאסור באכילה יהי' מהב"ב וזה ודאי לא נתן להאמר דהא טריפה ג"כ לאו מה"ט פסול. ועיי' בט"ז או"ח סי' תרמ"ט בשם הלבוש דמהבב"ע לא תלי' באיסור אכילה והא קנין גזל וגנוב דלא שייך בי' אסור אכילה ומ"מ הוה מהב"ב וכי קשי' מ"מ אמאי לא להוה כלאי בהמה מהב"ב דהא נעשה בה עבירה עיי"ש בט"ז בזה ובמג"א סי' תרמ"ח ובחת"ס בחידושיו פ' לולב הגזול מתרץ דברי הלבוש לחלק בין אתרוג מורכב דאסור לקיים הרכבת האילן משא"כ כלאי בהמה אינו אסור רק לזווגם בידיים כמ"ש בסי' רצ"ז וממילא מותר לקיימן ואי"צ להמיתן ולא שייך מהב"ב. והנה הארכתי בטעמא דכלאי בהמה שאין בו אסור משום מהבב"ע. ומ"מ באתא לידן דאיסור קרבן לא תלי' באיסור אכילה להדיוט לדעת הרמב"ם א"כ ליכ' למילף לדידי' היתר אכילה מדאיצטרך לאסור קרבן לגבוה וא"כ הב"י דשמעתת' רהיטא לשיטת הרמב"ם כידוע וגם הרמב"ם גופא בה' כלאי' בהך דינא שהיוצא מכלאי בהמה מותר אמר אומר כמ"ש בה' מ"א ושם בפ"א היינו הך דרמז שמותר באכילה וה"ה דברי ב"י וא"ת מנ"ל באמת לדעת הרמב"ם דכלאי בהמה מותר באכילה להדיוט י"ל דלשיטתי' דלא דריש כ"ת כל תועבה דהא לא יליף מזה גם לבב"ח אלא יליף מדרשא דמפרש בה' מ"א מג"פ ל"ת ועיין במזרחי וכו"פ: ג) ומה שהקשית ממ"ד בספרי לר"ש חלב הותר מכללו לכן לא יליף גה"נ ממנו והא גם גה"נ הותר מכללו לדידי' כמ"ש בחולין דגה"נ דב"ט לא נאסר. והנה לזה י"ל כמ"ש התוס' חולין דף קט"ו ע"ב ד"ה כ"כ הקיש' דנימא ג"כ בב"ח הותר מכללו דבשר בט"ג וחלב בט"מ לא נאסר בב"ח ותי' דדוקא גבי