לבושי מרדכי על יורה דעה יט

בו. ומעל' רוצה להשמר מזה דהיינו לכתחילה עכ"פ חושש לדעה ב' אבל לשון המחבר בסי' ע"ו ואם נקור' משמע דאדיעבד קאי לעכוב ולא דרך חששא לכתחילה. זה לענ"ד נוטה לדעת הפרמ"ג וה"ה דברי תבו"ש ג"כ: ומ"ש מעל' מהא דמהני חתיכת הראש בעוף ש"מ כדברי הש"ך וכן ראיתי בס' ברית מלח שעמד ע"ז ומי שמעיין בב"י וד"מ בשם המרדכי יראה דלק"מ דרק משום מנהגא אין מוחין כיון שיש פוסקי' דפסקו דלא כר"י אלא כחכמים ועוד שאר טעמים עיי"ש. ובאמת בזה הי' די ג"כ לתרץ דברי הש"ך דהא המחבר לא הביא כלל הך קולא דחתיכות הראש ורק ברמ"א הביא' והא הש"ך תולה קולת הראש בחתיכ' הורידין ומעט בשר בהך קולא דהסרת הראש. וא"כ י"ל דלזה מוכח דהרמ"א ג"כ ס"ל הכי והא דשתיק לי' למחבר בסי' ע"ו היינו מפני שסמך במ"ש בסי' כ"ב דסגי' בהסרת הראש ש"מ דלא בעי נקור שאר החוטי' אלא שקשה לומר כן בדעת הש"ך דלמה הביא בסק"ד מדין נקור שאר חוטין ובסי' ע"ו: וע"כ אשר אני אחזה בס"ד לתרץ דברי הש"ך עפימ"ש במעי"ט בפ"ב דחולין סעיף ד' שם מסיק דהא דקאמר הרא"ש דשייך הוצאות הורידין ובשר סביבותי' הוא דוקא בעודה חם דאז שייך תיקון זה אבל אם כבר נתקרר לא שייך שום תיקון והוצאות הורידין וחתיכ' הבשר וז"ש הש"ך אשר הביא בראשי' הדברים "שעדיין הדם וכו' ואם לא עשה כן" דהא הן דברי הרשב"א שעשה תקון אם לא שחט הורידין שינקוב הורידין בעדיין חם ודי בכך וע"ז הביא דעת הרא"ש שמחמיר יותר דאם לא נקבה בשעת שחיטה עכ"פ בעדיין חם יחתוך הורידין עם הבשר סביבותיה' אבל בנתגררו כבר מודה גם הרא"ש לדעת המעי"ט דלא מהני תיקון אלא אבר אבר. ולענין נקור שאר חוטין בנתקרר ודאי הניח הש"ך שיטת המחבר בסי' ע"ו על מקומ' וזה שציין בסק"ד דקאי בלא עשה כן דצריך נטילה עכ"פ בנצלה כא' ע"ז צוה לעיין בסי' ע"ו דצריך נקור גם לשאר חוטין דהיינו בנתקרר וסתמא דהתם בהכי איירו הרשב"א דהא לדידי' בעודו חם סגי בנקיבת הורידין ועכ"ח בנתקררה איירו וגם הרמ"א שתיק לי' משו"ה דבזה ודאי אודי לי'. ומה שאמר הש"ך בס"ג דכן נראה מתקון הסרת הראש שהביא הרמ"א היינו לומר דכמו שאמר רמ"א דעכ"פ לא מקרי שלם א"כ שחיטת הורידין לא נאמר רק אם יצלה שלם לגמרי והיינו אפי' נתקרר הה"ד די"ל דעכ"פ בחתיכות הורידין והבשר סביבותי' ג"כ אינו ממועט מהלכה דשחיטת הורידין עכ"פ בעודו חם דע"י חתיכה זו ג"כ לא מקרי שלם. ומיושב קושי' הפרמ"ג ג"כ במ"ש מה זו ראיי' דשם הכל מגולי' לצד האש דהש"ך אינו מדבר לדמות מילתא למילתא מסברא והלכה דשם אפי' נתקרר והכא בעודה חם דוקא. רק בא להביא ראי' דחתיכת הורידין בשעת שחיטה אינו ממעט הכי תקונים כנלע"ד. ואין בידי כעת לעיין יותר ולחפש בספרים ע"כ אסיים. ידידו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ סימן י"ג בהי"ת אול"י ג' פ' תצוה עת"ר לפ"ק מאד יצ"ו. לכבוד הרבני הנגיד החו"ש מו"ה יעקב יצחק מארגענשטערן נ"י בק"ק טערצאל יצ"ו. מעל' הקשה בדברי המחבר סי' כ"ה שהביא דינא דגמ' בא זאב ונטל ב"מ והחזירין כשהן נקובין דמותר שתולין בשיני הזאב ובסי' כ"ט ס' ב' הביא ההלכה בזה"ל מי שקרע בטן הבהמה ובא כלב או עכו"ם ונטלן והלך לו ה"ז מותרת וא"א שנא נקובים או סרוכים הי'. ועד"ז העיר מע"כ למה השמיט מלת והחזירה כשהן מנוקבים כמו בסי' כ"ה אלא משמע דכאן בסי' כ"ט אוסר בזה דדוקא כשלא חזינן כשהן נקובים מותר ואמאי אסור. ועוד הקשה לו מפני מה חלקן לשני בבות הי' לו לערבינהו הכל בסי' כ"ה הנ"ל. וגם ע"ד הרמ"א בסי' ל"ט דיש מחמירים בנאבדה הריאה הק' מעל' דלמה לא הגי' כן בסי' כ"ה. ועוד דמשמע מלשונו דהגיה כן אדברי המחבר כלומר דהמחבר מתיר בנאבדה וע"ז הגיה דיש מחמירין ולפ"ד מעל' לא איירי המחבר כלל בנאבדה. וע"ז פלפל מעל' לפ"ד הפלתי שהביא פרמ"ג בסי' כ"ה לחלק בין אונס גמור דהוא נטילת זאב משא"כ כלב ועכו"ם. ובזה תירץ דברי הרמב"ם פ"ו ופי"א מהל' שחיטה שהם דברי המחבר בסי' ל"ט: והנה אם כי דברי מעל' באורח' חריפא עכ"ז צריך להעמיד' על האמת והנה הוא דבר פשוט כי דינא שבסי' כ"ה ודינא שבסי' ל"ט לאו כחדא חשיבא והן דינים מחולקים והוא עפ"י מ"ש בת"ש ובפרמ"ג דשם בסי' כ"ה מיירי בשאר בני מעיים חוץ מריאה או כגון שנבדקה הריאה מסרכות ולא מנקבים או דמיירי בגדיים וטלאים דל"ש בהו סרכות. והלא ידוע מ"ש רשיז"ל בסוגי' דרוב בסופו בשם רבוותא שאוסרים בנאבדה הריאה בלא בדיקה ולענין בדיקה לכתחילה כ"ע מודים דצריך והוא מהירושלמי מס' ביצה פ' אין צדין וממדרש ילמדינו. וכבר האריכו בזה הראשונים מפני מה נשתנה ריאה מכל שאר טריפות האיברים עי' בפרמ"ג בפתיחה סי' ל"ט כמה טעמים לזה ולענין דיעבד בנאבדה הריאה מבלי בדיקה כמה מן הפוסקים הראשונים ואחרונים שאוסרים ה"ה בה"ג והראב"ן ומרדכי ועוד פוסקים וכן הוא דעת הראב"ד פי"א מה"ש. והרמב"ם פי"א הנ"ל טרח למצא טעם למה אין אוסרים גם בדיעבד מפני המנהג עד"ז קאמר מפני שהוא לא שכיח ולא שייך בי' מנהג וכמש"כ הש"ך בסי' א' ובכמ"ק דבמילתא דלא שכיח לא שייך מנהג. ומעתה מ"ש מעל' בדברי הרמב"ם והמחבר מה שהשמיטו מילת והחזירן כשהן נקובים משום דאז הי' טריפה. במח"כ נהפך הוא אדרבה בזה כשר לכ"ע דוודאי תולין הנקבים בזאב וכלב וכיו"ב כיון דאם הי' בו סירכא הי' ניכר או שנבדקה ונסרכות ולא נמצא או איירי בגדיים