לבושי מרדכי על יורה דעה קצט

אין כ"כ רק בזרעי' עם כרם כמ"ש מ' כלאים ובשלמ' ברשיז"ל י"ל דסמך מ"ש בביצה ד' א' דשם פי' דקאי אשאר' קלחי כרוב וכיו"ב דתנ' התם אבל מ"ש הר"ב במשניות מ' כלים פ' י"ז למה הוזכרו רמוני בדן לקדש ופי' בהדי' דאם ערל' ערל' ואם כ"כ כ"כ קשה כנ"ל: ונלע"ד לפי חומר הקושי' דאיירי דהאי גזר' שנ' בחט' כגון שהרכיב עץ יחור רמוני בדן באילן גפן שכבר נאסר ע"י כ"כ כגון שזרע תבואה אי חטי' ושעורי' במפול' יד וא"כ אח"כ ודאי נאסרו הפירות שצמחו על היחור של הרימוני' דאפי' למ"ד זוז"ג מותר מ"מ הכא פשיטא דגופ' של עץ גפן חנט ביחור של ערלה והיכ' שגוף האסור בתוכה לא שייך זוז"ג כמ"ש הר"ן בתשוב' סי' ע' עיין מהר"ם שיק או"ח שהביא' ועיי' בטו"ז או"ח סי' שי"ח ועוד י"ל כגון שיחור לבד לא הי' נושא פירות בלא סיוע' הגפן דזה יכול וזה ר"י לכ"ע זוז"ג אסור וכן הוא עכ"פ עפ"י רוב דיחור חדש בתוך הקרק' דשנה ראשונה אינה עושה פירות מעצמ' כידוע ולפעמים עד ג' וע"י שנטע' והרכיב בגפן עשה פירות כידוע. והר"ב דייק לישנ' דגמ' בפ"ב דע"ז דקאמר על הני תרי הראוי' לערל' ערל' הראוי' לכ"כ כ"כ משמע דשייך זה בלא זה. ולהנ"ל ניח' דבנוטע יחור בגפן זקן דקיי"ל דבטל' ילד' בזקנ' ולא שייך ערל' רק אסור כ"כ ומיושב לענ"ד הכל: ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ ברעזאווא. סימן ר' ב"ה אול"י ב' פ' משפטים תר"ס לפ"ק ברעזאווא יצ"ו. שוכ"ט על ראש ידי"נ חתני כבני כבוד הרב הגאון ציס"ע מהו' יוסף צבי דושינסקיא שליט"א אב"ד ור"מ ק"ק גאלאנטא יע"א. ברכת חיים ושלום לזוגתו בתי מ' שינדל תחי'. עד"ת נהנתי מאור תורת' במ"ש דבסי' ק"י דחשיב ז' דברים החשובים ובהם רמוני בדן וקלחי כרוב דהראוי' לערלה ערלה לכ"כ כ"כ וסתמא נקט משמע דאין חלוק בין א"י לח"ל והא שם ג"כ דאסורי' אפי' לפרוש משום דגזרינן שמא יקח מן הקבוע כמ"ש המחבר בסעי' ו' ובש"ך ס"ק ל"ד ל"ה ל"ו עיי"ש. וקשי' לכת"ה דהא קיי"ל ערל' בח"ל יורד ולוקט ופירשיז"ל במ' קדושין ד' ל"ח דאפי' ידעינן דהגוי לוקט מהפרדס שיש בו ילדות וזקנות וכ"פ הרמב"ם פ"י מה' מ"א ובש"ע סי' רצ"ד וכי גרע מקבוע וא"כ כש"כ שלא נגזר' שיקח מן הקבוע ואי דנגזר משום ערל' בא"י דהא ר"פ כל הבשר אמר אביי דוק' תרומת ח"ל בארץ ולא בח"ל ועוד הקשה הדר"ג דערלה הוה הלל"מ ומקילי' בו אפי' באיקבע אסור' ובכ"כ הוה כשאר אסור' דרבנן לזה י"ל דהא בכ"כ קיל יותר דאפי' יורד ולוקט וטעמי' דקיל משאר אסורי דרבנן דמפרש במתניתן דהלכת' מדינ' וכמו מנהג וכך נהגו: והנה נלענ"ד לקושי' א' עפ"י אשר מכבר אמרתי דרך פלפול בלמוד השיעור לישב ג' קושי' מ"ש הפרי"ח דברי הרמ"א בסי' קל"ד דבעי חביות סתומו' וגדולו' ולמה כ"ה דהא פסק בה' פסח סי' תמ"ב כדברי הרשב"א דיבש ביבש ג"כ במשהו וא"כ הה"ד יי"נ חביות קטנות עכ"פ כמו יב"י. והכו"פ הקש' מ"פ בגמ' לתני כיכרות של בע"ב לענין חמץ בפסח דהא לדברי הרשב"א בלאו ככרות ג"כ אינ' בטל ועוד מ"ש המל"מ בה' טמו"מ ל"ל לאקומתי' בס' מ' תמור' דאורג בבגד שהוא כצפורת' וד"ח דלא בטל והא לא גרע מטומא' משא ועפי"ז תיר' דברי הרמב"ם דלא נקט הך דצפורת' בה' פ"מ והקשה עליו בפרמ"ג ל"ל מלא הסיט אפי' כ"ש לא לבטל. ולי עוד קשה למה פליגי רבנן אר"מ דיעלה במאתיי' דהא לענין ט' משא אין שיעור: לכן לענ"ד עפ"י דחזינן בזבחים לאחר המסקנא דבע"ח חשובי' אינ' בטלים פריך נמשוך חד חד ונכבשינה' דניידי' עד דמסיק משום קבוע א"כ הוה ב' גזירות חדא דאינ' בטל ברוב ועוד דנתנו לדבר חשיב כמקום קבוע לענין זה דלא ניזל בתר רובא וא"כ החלוק מבואר דחומר' דיי"נ וחמץ בפסח ניהו דהחמירו משום חומרא דע"ז ומשום דלא בדילי בחב"פ דלא יבטלו ברובו אבל מ"מ מנ"ל דגזר' דלא ניזל בתר רובא ויהי' לו דין קבוע הלא בסי' תס"ז מוכר בכמה דיני' דאזלינן בתר רובא בחב"פ וכן ביי"נ אפי' במקום דהוה שייך קבוע אלא ש"מ דדוקא בדבר שאינ' בטל מחמ' חשובות' נתנו לו דין קבוע דחשיב וכעומד בפני עצמ' כמו חנות וכניכר אבל בהני לא א"כ שפיר נקט רמ"א דוקא חביות גדולי' שיהי' חשוב גם לענין קבוע ובגמר' ג"כ שפיר פריך דלתני ככרות של בע"ב לענין חב"פ דלא ניזל בתר רובא אם פירש' לפנינו וכדומה לענין קבוע ובמתניתן הא תני דבר שבמנין וחשיב יי"נ (אם ל"נ כהר"ן שם) ועכ"ח משום חומר' דקבוע היה ככרו' של בע"ב. ע"כ בגמ' ס' תמור' מוקי לה בצפורת' מה"ט וכמ"ש תוס' יבמות ד' פ"א הנ"ל ד"ה ידלקו ולא מהני דניידי משום קבוע לכן בעי בצפורת' אבל משום דין ט' ונשא פשיטא דלא הוה שייך דין קבוע הנ"ל ולדעת הרמב"ם י"ל בדרך חדוד' דכל הדיוק בתוס' משום ידלקו ולא ימתין עד שיזרוק י"ל דלאו משום מצות הדלקה ושרפה אלא משום תקלה ובגמ' שם בתמורה נראה דפליגי בזה ר"ש ור"א ולר"א לא חייש לתקלה ולדידי' מסיק דאיירי בצפורת' והרמב"ם פ' כר"ש. והנה בהריטב"א שם בקדושין הקשה הא דערלה ספיק' מותר והא בע"ז אמרינן דגזרו בגבינות של גוים משום דמעמידים בשרף של ערלה ורק ספיקא הוה. ותיר' כיון דאסרו בא"י דספיקא אסור הה"ד בחו"ל. ובתוס' רע"א במ' ערלה באר דבריו דבגבינות לא ידעו טעם אסורן לכן אם נתיר בח"ל י"ל גם לגבינו' בא"י משא"כ בערלה ידעו מה חלוק בין ח"ל לא"י. א"כ בנד"ז י"ל ג"כ דעיקר גזיר' היתה שלא יבטל וממילא נמשך ממנו ג"כ גזיר' קבוע כיון דמשום דבר חשיב אתי' עלה ואי