לבושי מרדכי על יורה דעה קצז

כמו שהתנו עי"ש סי' קע"ו ומיושב קושי' הטו"ז: והנה הדר"ג הוסיף בכח' דהתירא למען אשר הנכרי ישלם במיטב תשלומי' מעלי' וימכר באופן אשר הפסוק דמים יהי' לפי מה אשר הגפנים יתנו יבולם ובעת אשר יבאו לידי חשבון אח' הבציר' יחשבו לערך הפערצענט המדות ושער היין ומ"מ הקנין יחול מיד, והגאון מבערזשאן נ"י השיב ע"ז דתלי' בדין בריר' דאל"כ הרי בשעת מכירה ליכא פסוק דמים ול"מ המכירה דלא סמכו דעת' כמ"ש בחו"מ סי' ר"ז ועכצ"ל דרק אח"כ כשגדלו הפירות הוברר למפרע והרי קיי"ל בדאוריי' אין ברירה, (עיי' בספרו שו"ת מהרש"ם ח"א סי' כ"ד) והדר"ג והרה"ג הדיין מפה נ"י הרבו להשיב ע"ז במיטב הגיון. ולענ"ד ראי' מפורשת ממ' בב"מ ד' ס"ה בטורשי דר"ה וכן שאר טרשי שם דמכר לו מיד ע"ז לפרוע לאח"ז כשער זמן הפרעון אעפ"י שאז הוה ביוקר ופשיט' דשם כל המכיר' קיימ' מיד דאל"כ מה ס"ד דר"ה דלא הוה רבית דהא הוה כשאר הלוא' וביו"ד סי' קע"ג בש"ך סק"ג בשם בעל התרומות בשם ר"ת דאם לא אמר לי' אם תתן מעכשיו אלא תתן לי כשער של עיר בסתמא אע"ג דדרכו להתיקר מותר ג"כ אפי' לדידן דלא קיי"ל כטרשי דר"ה ועכצ"ל דכה"ג חל הקנין וראיתי מה שהשיב עלי' הדר"ג דהא דמחלקי' בין דאוריי' לדרבנן משום דברירה הוי ספק ובדאוריי' אזלי' לחומרא וכיון דכאן בספק ערלה מותר שפיר אזלי' כאן לקולא אולם הגאון מואלשווא נ"י השיב ע"ז דאין זה ענין לס' ערלה דעיקר הס' רק על הקנין אם חל למפרע ומזה נמשוך הס' לענין איסור ערלה, ותלי' לי' בפלוגת' הרמב"ן והרשב"א עם הר"ן בנדרים דף ז' גבי יש יד לצדקה דלהרשב"א אזלי' בתר אסורי' ולהר"ן בתר ממוני' (עיי' בספרו יד יצחק ח"ב סי' רכ"ב), ותמהני דלא דמי' כלל בחדא מצוה דשייך בי' אסור וממונו' דס"ל להרשב"א דאזלי' בתר חלק אסור ולהר"נ בתר חלק דממונו' דאית בי' אבל הכא בנדון שני דברים נפרדים דהקנין במכיר' הוא ענין בפ"ע דכול' ממונ' וממילא אח"כ נפק"מ לענין ד"א שישכ' כול' אסור' משום ערלה פשיטא דכה"ג ספיקא דדינ' הוא כמו גבי מכירת בכור אשר בתוס' והרא"ש והטור באו לידי ספק אי כמ"ד משיכ' קני' או מעות קונה וכן בחמץ במג"א סי' תמ"ח וכול' חשבו לספיק' דדינא, ועיי' בחת"ס יו"ד סי' שי"ג במ"ש השואל שם כיון דהוה ספיק' דדינ' לענין איסור בכור להרמב"ם דס"ל ספיקא דאוריי' בקולא ורק מדרבנן לחומר' לזה שוב מהני אם הי' שם גם קנין דרבנן כגון סטומתא אלמא דבכה"ג דממון ואסורי' נפרדים אלא שתלי' זה בזה והוה ספיק' וא"כ שפיר דמי כמ"ש הדר"ג דספק ערלה חשיב' וגם מה שהחזיק אחריו הרה"ג הדיין מהו' חיים צבי נ"י דרוב הדעות נוטים לזה דבדאורי' אין ברירה מטעם ספק דלא כהיש"ש. אך מ"ש הרב הדיין נ"י עוד לפקפק דאף דחליפי אסה"נ אינ' רק מדרבנן מ"מ המכיר' לרוב הפוסקי' מדאוריי' אסור דילפי' מקרא או מכור לנכרי דילפי' מני' כמ"ש ל"ת אסה"נ במשמע כידוע. לענ"ד גם משום הא לא תבר' דהא לפמ"ש התוס' והרא"ש בפ"ב דע"ז אפי' ע"ז ויי"נ דתופסי' דמים היינו אם מקבל הדמים מיד ליד אבל אם מוכר בהקפה ואח"כ משלם הדמים שנזקף עלי' במלוה אינ' אלא מדרבנן כשאר חליפי אסה"נ משום קנס כמ"ש הש"ך סי' קל"ב סק"ג וא"כ אם בעת יתברר שער היין עוד לא בא לידו מחיר היין אלא ממתין זמן מה שזקוף במלוה אין כאן מכיר' שאסור' מדאוריי' דא"כ למה לא יהי' חליפי' יי"נ שיתפס' דמיה, א"כ המחבר שם בסי' קל"ב הביא בשם יש מי שאומר דדוקא אם הגוי מכר היין לאח' אז מותר הא מסקנת הש"ך דבמקום הפ"מ יש לסמוך על דעת הרא"ש והתוס' דמתיר אפי' אם עומד היין אצל נכרי הקונה א"כ פשיטא דיש לסמוך כגון הא בדרבנן דיש ברירה, ואחר כל שבח הזה לא מלאני לבי למיעבד עובד' כה"ג דבל"ס שיש לחוש בזה משום דהוה מכיר' בערמ' ואפי' בדרבנן כה"ג כמ"ש מס' שבת דף קל"ט דהאיך דמוכח' מילתא דלערמ' נתכוון אסור אפי' בדרבנן. והדר"ג הביא ראיי' מדברי מקור חיים שהתיר המכיר' גבי חמץ לפי מה שיבאו לידי מדידה ה"נ כן הוא. לענ"ד לא דמי כלל דודאי הדרך למדוד ולא למכור באומר כמ"ש בב"מ ד' מ"ז דזה לא שכיח והלא עכ"פ צריך לידע כמה מן המדה שמוכר לו ומה לי אם מודד בעת הקנין או לאח' זמן אין זה שום ערמ' רק לידע ולהודיע כמה סך המכירה, אבל בנדון וכי הדרך למכור בכגון זה שיהי' אחריות יוקר' וזול' ואחריות תבואת הכרם ברב אם מעט עלי' דמוכר, ואדרבה כל מוכר ולוקח נחתו לספיק' זו וכל א' מצפה למען טובת עצמ' ואין כגון זה אלא כחוכר ומקבל ואנן מכיר' בענין, ועיי' בתוס' ר"פ אע"פ מ' כתובות סברא כזו גבי מכיר' וא"כ כל הקנין בנד"ז הוה דרך ערמה כדי להנות יותר צווחי ערלה, לכן אין בידי להור' היתר בנד"ז באופן הנ"ל וחלילה לעשות כן וצריך למחות ביד חזקה ביד הנוהגי' בזה אפי' בדיעבד לאסור הדמים ושאלתי את הראה"ק ק"ק פה ענין מכיר' זו והשיב לי כי כל מוכר מוכר סתמא כפי אשר יתן לעת עתה כדרך כל המוכרי' לזמן, ולא א' מהם אשר ימכור באופן הנ"ל, אלא בסתמ' בין רב או מעט הכל באחריות על הלוקח וכזה ודאי שפיר למיעבד הכי כי מי יחלוק על דין ש"ע ופסקו הש"ך (ובס' מהרי"א חיו"ד סי' שנ"א) ולא ראיתי באחרונים שיפקפק ע"ז, ופשיט' דמכיר' כזו בסתמא ליכא שום ערמ' דלמה לא ימכור על הזמן וכמה מכירות נעשים כענין זה. ידידוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד.