לבושי מרדכי על יורה דעה קצה

הנה מהנ"ל אינ' ראיי' דשם עכ"פ עתה בעת חיוב' הוה כתקונ' ומפני ומפני פסול דלא מן העשוי כיון דבשעת' נעשה כתקונה לא מקרי ולמה"ע אבל כאן שעומד' בפסול מהיכ' תית' להכשיר וכי נכשיר שופר ולולב ושארי מצוות דתלי בשיעורי' הכשרן אם נתקטנ' או נפסלו ח"ו לומר כן. והנה לכאור' הי' ראיי' ממ"ד במנחות ד' מ"ב דצריך קשר אגודל לתליית הציצית ומסיק שם אם לאח"כ נסתר כף הבגד משיעור זה כשר כיון דהי' כשיעור בשעת עשיי' וא"כ חזינן דגם באופן זה דנין לעיקר התחלה וכן קיימ"ל באו"ח סי' י"א סעי' י' אלא דבקל יש לחלק דשם אמר' תור' ועשו להם ציצית תלאו התור' בפירש דבשעת עשיי' בעי למהוי שיעור' הנ"ל ולא איכפת לן מ"ש אח"כ אבל האיך דלא גילת' תורה על התחלתן לא שנא וה"נ הא לא אמר' תורה בלשון תעשה או קביעת מזוזה רק אמרה תורה וכתבתם וזה ודאי לא קאי על עשיי' אך ורק כתיב' זו על מזוזות ביתך דרך ימין וכיון דלא פירש' בקרא בלשון עשיי' וקביעת אין לנו למילף מעשיית ציצית והא מה"ט מחלקינן לענין לקשור ציצית בטלית ע"י אשה פסול' דדרשינן בנ"י ולא בנות ישראל ומ"מ כשרים לטוות ציצית ועיי' באו"ח סי' י"א וסי' י"ד ברמ"א ובמג"א שם ועיי' בס' חיי אדם בשם א"ר והדברים פשוטים לענ"ד ומה"ט נלע"ד לתרץ ממ"ש בחת"ס סי' רנ"ו ביו"ד ממ"ש השואל שם מ"ט קיי"ל דגרדומי ציצית כשרים בר"פ התכלת וגרדומי תפילין פסולים. ומחלק בין מעשה מצוה כגון ציצית ובין תפילין דהם דבר קדושה וכמ"ש במ' מנחות ד' כ"ה ע"ב. ושוב הקשה השואל מלולב ושופר נימא דגרדומי לולב ושופר יהי' כשרים אם מתחיל' הי' בשיעורן ותי' דבציצית כיון דעשייתן לשם מצוה ונעשה עכ"פ איזה מצוה ע"כ נקרא גרדומי כלומר שיורי מצוה משא"כ שופר ולולב דלא נעשה בהם שום מצוה כי אם בתקיעת' ונטילתן לא שייך בי' דין גרדומי ושיורי דכל פעם ופעם דבר חדש הוא אלא ששוב הקשה משיעורי איזוב דכשרים כמ"ש במ' פרה פ' י"א ובסוכה ד' י"ג דג"כ לא נעשה בי' שום מצוה מתחילתן ומחלק בין שיעורי מצוה לשיעורי טהרה ולענ"ד בסברא דידי חילוק א' לכולן דהיינו תפילין שופר ולולב דבציצית ועשו להם וגו' גדילי' תעשה כתיב דאי"צ שיעורי רק בשעת עשיי' דקאי ג"כ על שיעורי דציצית דילפינן מיני לחוטין דבעי שיעור וכיון דהי' כשיעורי' בשעת עשיי' תו לא איכפת לן משא"כ בהנך לא כתב' תורה איז' עשיי' והא הרמב"ם פ"א מה' ציצית ה' ח"י נקט תרווייהו דהיינו שיעורי' דכנף ושיעורי' דאורך הציצית בחד בבא וכתב על אורך הציצית בשיעורן בלשון "וכן. משמע דחד טעמי'. וכן משמע בספרי להדי' פ' שלח ופ' תצא דדריש מגדילי' תעשה שיעורי דציצית ומסיק במד"א בתחילת' אבר שיורי' וגרדומי כ"ש משמע מתעשה נפקי כמו לענין קשר אגודל בכנף מן ועשו עיי"ש. ותבנ' להלכה לענ"ד שצריך לטול המזוזה ולקבוע לצד ימין הכניס' לעת עתה: ומ"ש מע"כ אם צריך לקבוע הדפין כמ"כ לצד ימין משום תשווישי' קדושה ומעלי' בקדש ולענ"ד דכאן אינ' משום תשמישי קדושה רק הקנה או השפפרת או הנייר שהמזוזה כרוכ' בו דהוא משמש ונקר' תשמיש למזוזה כמו כיס ובית לתפילין אבל הדבר שצריך למצוה לא מקרי תשמיש מצוה שאין משמש שום דבר למצוה וכי נימא הראש והיד שעליהם עושי' המצוה יהי' כמו תשמישי מצוה של קדושת תפילי' ומעולם לא נשמע כי מי שע"י טעות קבע המזוזה בצד שאינ' כהלכה בבואו לתקן כתקונה שיהי' צריך להחליף הדפין דא"כ כל הבית יהי' כמו תשמיש לקדושה כנלענ"ד. ידידו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן קצ"ו לכבוד ידידי הרב החריף ובקי טובא מוה' אלימלך פריעדלאנדער בדבר מה שהעיר כ"ת ע"ד הר"ן פ' שליח הקן ד' ק"מ בהאבעי' דגמ' שם הושיט ידו לתוך הקן ושחט מיעוט סימנים מהו בתר השתא אזלי' והוה כמו נטרפה וממילא פטור משליח או האי אי בעי גמר השחיטה וחייב ונשאר בתיקו. וסבר הר"ן בדברי הרמב"ם פ' י"ג מה' שחיטה דקאי על האם והק' עליו דהא האם אם היא טריפה חייב בשלוח כמ"ש בגמ' מדאיצטריך למעט עוף טמא ודוק' אם האפרוחים טריפה ממועט אתקח לך ולא לכלביך והק' כ"ת דלמא באם ג"כ דוקא בטריפה הניכרת דלא אתי לידי תקלה משא"כ שחיטת מעוט סימנים דהא מה"ט בסי' כ"ג בשה' במעונו סימני' לדידן דא"א בקיאין בבדיקת הושט דהוה טריפה אוסר הרמ"א בשם המרדכי למכור לנכרי דילמא יחזרכ' וימכרכ' לישראל. כלומר משום דיש לחוש דמעלה ארוכה ולא יהי' ניכר ועי' בנוב"י מהדו"ת סי' י"ג. והנה בפשיטות י"ל דהתם במכירת' לנכרי שירצה למכרה לישראל ודאי יעשה איזה רפואה בבדרי כי סמי שיעלה ארוכה בעור הצוואר עד שלא יהי' ניכר לישראל למען יקנ' אותה ולא יתגלה הטריפו' וגם משום שלא יהי' כבעל מום אבל הכא שמשלח' לעלמא דשליט בי' אוירא ובלא שום רפואה ותרופה אין לחוש דודאי אפי' יהי' נדבקים עורות בית השחיטה ודאי יהי' ניכרים ואין לחוש כנלע"ד: ועוד נלע"ד עפי"ד מרן חת"ס בחי' ר"פ שלוה"ק במ"ש רשיז"ל במה דקאמר בגמ' במס' קידושין משו"ה פטור משום דכתיב שלח תשלח וגו' במי שאתה מצווה לשלחו יצא זה שא"א מצווה לשלחו אלא להביא' לגזבר ואמר רבינא הלכך עוף טהור שהרג את הנפש פטור לשלחו שמצוו' להביא' לב"ד ובתוס' שם הגירס' ברשיז"ל להביא' לגזבר דלא אמרה תורה שלח לתקלה והק' בתוס' חדא דלישנ' לא מש מע הכי ועוד דהא מסיק בגמ' בדרבינא דאיירי בעוף שלא נגמר דינו ומשום דמצווה להביא'