לבושי מרדכי על יורה דעה קצד

עיינתי ומפרש דברי ירושלמי בטו"ט והיינו דמחלק במעשה כתיבה בין למעלה בין למטה והיא דאמרינן דבמקום שנדבק הוה כניטל עם חבורו דלא דנין אותו כלל לכתיבה. ומעתה אם למעלה באות אי אמרינן דכניטל דמי אין כאן אות משא"כ למטה דאף אם כניטל מ"מ נשתייר אות בצורה הצריכה לה ועל זה קאמר דבגמר' דידן לא מפליג אלמ' דבמרדכי לאו מטעם עומד לגרור כגרור וראוי' לבילה אתי' עלה אלא מטעם כניטל עם חבורו, ונפלאתי אם נעלם מהגאון דברי מרדכי אלו, ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ וי. טעלעגד. סימן קצ"ד ב"ה אול"י ב' ג' דחנוכה תער"ב לפ"ק מאד יצ"ו. כבוד הרב הגדול מו"ה שמואל מנחם קליין נ"י אבדק"ק שעבעש יצ"ו. שאלתו בס"ת אשר ניקב באמצע אות א' וניכר לנגד השמש אשר בזה מחולק' הב"ח והמג"א וט"ז הנה בא"ר וע"ת וש"ע מהר"ז פסקו כהב"ח ומג"א להקל ועיין בדעת קדושים סי' ל"ב ובמקדש מעט ס"ק ל"ד (ובס' בית מאיר סי' ל"ב סעי' ל"ו): ועתה באתי ע"ד פלפולי דכ"ת במ"ש בדברי רשיז"ל מנחות ד' כ"ט ב' פי' ע"ד אשיאן בר נדבך נקב תוכה של ה' היינו ירך שמאל ופי' ב' חוכ' ממש גויל חלק ודעת הרא"ש דעיקר כלשון א' דלל"ב מ"ש ה' דנקט ועד"ז פלפל כ"ת דעכ"ח מחלוקתן בענין מוקף גויל ובסבר' הנוב"י סי' קפ"ה ולא אדע למה תולה מחלוקתן בב' פי' הנ"ל הלא בת' הרשב"א סי' תרי"א הביא דברי הירושלמי דאשיאן ור"ז ור"י עכ"ח פליגי בענין מוקף גויל דלאשיאן דס"ל סתמ' ניקב ירכו פסול ולא מפליג בין נשאר בו כאות קטנה או לא משמע דבכל ענין פסול וה"ט משום דאינ' מוקף גויל ור"ז ור"י ס"ל דלא בעינן מוקף גויל ותלי' לי' שם בירושלמי מ' מגילה ומ' ברכות בפלוגת' דעירוב אותיות דהיינו דבוקות דפליג' בי' רב ור"י וכבר עמד שם הרשב"א בתשוב' דא"כ ר"ז ור"ח ורב דפליגי ע"ד אשיאן והלכת' כוותיי' דרבי' ננהו לא יפסל משום מוקף גויל אפי' בדבוקו' ומסיק עפי"ד הירושלמי מ' ברכות דמחלק בין דבוקי' למעלה ובין דבוקי' למטה דלמעלה כלומר שנדבקו בשעת כתיב' בהתחלת האות פסול אפי' בגרירה דהוה משום ח"ת דמעולם לא הי' עליו שם אות אבל אם נדבקו למטה שנגמר האות אינ' פסול וס"ל להרשב"א דאפי' בעוד' דבוק קורין בס"ת זה דכל הראוי' לבילה אב"מ כידוע ועיי' באחרונים ועיין בק"ע בירושלמי מ' מגילה פ"ק דפי' פי' אחר וכן בת' הרלב"ח בסי' ק"ל מביא לפי פי' התוס' במ' גיטין במעור' דהיינו שנכנס אות אח' לחברת' כגון ראש למ"ד להה"א שלמעלה. אבל האחרונים הכריעו כדברי הרשב"א בתשוב' הנ"ל: וראיתי במג"א סק"ג סי' ל"ב שהביא בשם הרד"ך וע"ת בטעם דלמטה כשר משום דאיירי דהי' בי' שיעור אות קודם הדבוק אבל בלאו"ה פסול ופסקו כמוה' והמג"א פליג דלדעת הש"ע דאין מחלק בסעי' ח"י אינ' כשר בלא גריר'. ונראה דזה טעמי' דהרא"ש דברגל שמאל כשר בכ"מ דמשום דאי"צ רק רגל כל שהוא וא"כ לפי"ז גם מוקף גויל אינ' מפסיד כיון דאי"צ רק כ"ש הוה נגמר האור. אלא שראיתי באחרונים שפי' דס"ל להרד"ך וע"ת שזה פי' של הרשב"א בהירושלמי דהיינו טעמי' דלמטה כשר משום דאיירי דקודם הדבוק נגמר האות והדבוק הוא כבר יתרון על האות. ולענ"ד א"א לומר כן דהא שם הביא הרשב"א הירושלמי למעלה פסול ולמטה כשר כגון ארצינו ותפארתינו שדבוק סוף הנו"ן אבל ארצך ותפארתך צריכ' כלומר שנדבק' הצדי"ק בכף פשוט או התי"ו בכף פשוטה באמצע הכף דשם מגיע רגל הצדי"ק ותי"ו צריכ' כלומר דאיכ' ספיק'. ולהנ"ל מה ספיק' פשיט' דפסול דלא די דאין כאן יתרון אפי' האות עצמ' אינ' נגמר דבשלימ' בלא"ה יש מקום ספק דילמא אי"צ האות עצמו שהצורך לתיבה זו אלא אות בעלמא כלומר קודם שנגמר הכף פשוטה הוה עכ"פ אות ר' ותו ליכא משום ח"ת אבל לסברתן אין אתי להבין פי' הרשב"א ואין ס' הרד"ך תח"י לעיין בו רק ראיתי באחרונים בפירושן ולפי"ד א"י לפרש דברי הרשב"א כמ"ש: מ"ש כ"ת אם יש לדון באות א' משום תוך והנה לפמ"ש הב"י בשם הטור להשיב ע"ד הרא"ש מ"ש דלכ"ב קשי' למה נקט א' דוקא די"ל דחד מן האותיות שיש להם תוך נקט משמע דשאר אותיות יש בהם דאין להם תוך ודאי אות א' מהם כמובן ועיין בת' הרלב"ח סי' ק"ל הנ"ל דחשיב לי' אות וייוג"כ בלא תוך עיי"ש. דו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ סי' קצ"ה ב"ה יום ו' עש"ק פ' ויקהל עתר"ל פה מאד יצ"ו לכבוד הרבני החרוץ יו"ש מהו' זאב וואלף וויללער נ"י בק' פלאווניטץ יצ"ו. ע"ד השאלה מי ששנה ביתו מפרוזדור עשה פנים עיקר בית' לתשמיש' ומתחיל' שהי' הפרוזדור לפני הבית פנימ' עשה וקבע המזוזה בימין כמ"ש ביתך דרך ביאתך ולעת כזאת שנשתנה ונעשה שמאל ימין אם מחיוב לטול המזוזה ולקבוע לצד ימין דהשת'. ומע"כ הביא דברי הגה"מ לענין תולמה"ע דהכ' שהי' מתחילה בכשרות שהי' מזוזה ומשקוף ואם כי סתר להו ואח"כ נתקן לא מקרי תעשה ולמה"ע ועיי' בפ"ת סי' רפ"ו ס"ק י' בשם ארבע' טורי אבן לענין סוכת החג שמסירי' הקרוי מן החדר והמזוזה נשאר' כמ"ש גם לאח' שמתקנין הקרוי דל"מ תולמה"ע מה"ט: