לבושי מרדכי על יורה דעה קצב

וע"ד מ"ש בעורו' העבודי' לשם רצועו' ונהג כאשר ראה אצל מורי' כי הנותר מן העורות ישתמשו למנעלי' או למכור לצורך הנ"ל ומע"כ מצא בדברי פרמ"ג סי' כ"ג לאסור והנה בפרמ"ג נראה כמסתפק בזה. והנה בת' צ"צ סי' פ"א מסיק דמותר של רצועו' חולי' אפי' לא התנו וכש"כ בהתנו וטעמי' דבתשמיש ק' הזל"מ ובקסה"ס בחקיר' א' סי' י"ט הקשה עליו ממה דמסקינן בסנהדרין ד' מ"ז דל"צ לא מתפיס דע"כ מותר המ' ליורשי' וא"כ למה לו לפלפל משום הזמל"מ ומשום התנו ועיי"ש מה שתירץ, ובאמת לפענ"ד אין תירוצ' מספיק גבי רצועו' דהא ודאי קיימ"ל כב"ה מ' שקלים פ' ד' מותר שקלי' חולין ושם בטעמי' דשקלי' יש להם קצבה משא"כ קרבן חטאת וא"כ ה"נ דהא רצועות יש להם שיעור בין ברחבן בין באורכ' ושעי"ר עכ"ח יהי' מותר א"כ הוה דומי' דשקלי' לכאור'. אלא שאפשר כיון שאין דרך לדקדק כ"כ ואדרבה המהדרי' מוסיפי' כהנה וכהנה אינ' דומ' לשקלים אלא שעכ"ח יש להם שיעור דכך טיבן שא"א שכל העור כולו יהי' ראוי' לרצועו' כמובן ע"כ צריך לטעמי' דל"צ לא מתפיס מ"מ חזינן דבין למר ובין למר המותר חולין משמע כשאר חולי' ולא מחלקי בין תשמיש לתשמיש דודאי בדברי' שהזמנ' לאו מילת' הוה כמו קודם הזמנה ומותר כשאר חולין, ואינ' דומ' לציצית וביהכ"נ שחרב בסי' קנ"ג דמחמירי' אפי' בבלו מתשמיש מגונה היינו מפני שכבר נעשה בהם מצוה משא"כ הכא, וכיון דהפרמ"ג אינ' מביא דברי צ"צ הנ"ל אפשר שלא הי' תח"י לשעת' ואם הי' לפניו אפשר שהי' מיקל בדבר, ובאמ' מדברי מג"א שהביא אין ראיי' כמ"ש מעכ". דשם עודן בקדושתן. ומ"ש מעכ"ת משמי' הגאונים אשר השיב' מצד שמתנה בשעת עבוד דמה שישתייר לא יחול עליה' קדושה עיין בת' כת"ס או"ח סי' י"א משמע מדבריו דלא שייך עבוד לשמה על מקצת עור ומקצת' לא יהי' לשמה. ואפשר דיש לעשות כמ"ש בת' חת"ס ח"ו סי' כ"ט דשם בעובד' דילי' דהנכרי המעבד כמה וכמה עורות ומהם לשם רצועו' ומהם שישתיירו, דס"ל בפשיטות כיון שהם שלו מה לנו מה שיעשה הנכרי בשלו וא"כ ה"נ יש לנו לומר כן שהמעבד יעכב לעצמ' ולפי ערכו ינכה לו מן הדמים ואם כי שם לא הוקל רק משום שעת הדחק חלוק בין זל"ז כמובן דכאן בלא"ה מקילי' בנותר כנראה מדברי צ"צ וקסה"ס ורק לצאת לידי ספיק' של פרמ"ג יש להקל אפי' שלא בשעת הדחק כנלענ"ד עכ"ז אינ' חולק על המתירי' לגמרי וראוי' לסמוך עליה' אפי' שלא בשעת הדחק. שנית מיש בענין עשיית קשר היו"ד שמחמיר סופר דלבוב שלא לחתוך אמ' עשיית' שיעשה יוד משום ח"ת כמו בשי"ן להיותן קמטי' ומע"כ השיב עלי' מכמה טעמי' ונמוקי' ולענ"ד ג"כ כמ"ש מע"כ דהא ודאי אינ' ככתיב' סתו"מ רק שיהי' האותיות של שה"ק עליהם דאל"כ הי' צריך שיהי' סמוכו' לזה כמו שיעור בין אות לאות ועכ"ז יש לתקן בכגון זה דלאח שיחתוך מן הרצועה היתיר' על רגל היוד דהיינו שהוא עוקץ ימין ימשך לאחור' הרצוע' עד שלא ישאר מאומה ויתקלקל עי"כ היו"ד ואח"כ ע"י קיסם דק או מוט ברזן דראהטו אי ע"י מחט שכנגד עוקצ' כלומ' במקום שנקוב' ידחוק וימשך הרצועה חוצה ויעשה יו"ד שפיר על חוק ירכות כמובן. דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן קצ"ג שאלה (שכתבתי להגאון בעל חתן סופר ז"ל) בס"ת אשר בשם הקדוש ב' ד' אותיות הה' נדבק' כרע' לגגה מהו התקנה. הנה בפשיטות מבואר הדבר ביו"ד סי' רע"ו בשם ר"י אכסנדרי דאם נדבקה ממש יש לתקנה אבל אם נדבקה מעט יש להסתפק כיון שכל העולם קורין אות' לה'. והנה דבק זה צורת' ח ונפרד למעלה ג"כ מעט, והא לכאור' זה לא נקרא מעט כיון שכל עולם קורא אות' ח' והא בסי' ל"ב במג"א סקכ"ז הביא בשם הב"ח לענין ה' שנדבקה מעט כחוט השערה ותינוק קורא אות' ה' מי שיקל להפריד אינה מוח' משום שלא כסדרן והראנו ג"כ לתינוק וקורא ח', וע"כ מעט היינו שכרע' דידי' כבכל ה' אלא שכחוט השערה עולה ארוך מעט לגגה, וכן במג"א סי' ל"ו סק"א על תיבת צריך שלא יגע בגגה כתב בשם ב"ח דהיינו שיכירנה היטב מרחוק אשר בנ"ז ודאי אינה באופן זה. אלא שראיתי בתש' נוב"י מהדו"ק סי' ע"ח שנשאל על כיו"ב ובשואל שם אם לקלוף או לגרור ולמד שם הנוב"י בדברי השואל כי ספיקתו משום דברי מהרי"ק ומהר"י שהם דעת המכשירי' מדברי תוס' פ' המגרש משמע כי בדיעבד אינו פוסל והוא ז"ל סותר שם ראייתו דהא בתוס' שם פי' כ"כ גבי ו' דיאריך דלא יהי' כמו יו"ד והא זה ודאי בדיעבד פוסל כדמוכח בפ' הקומץ בו' דויהרוג וא"כ ה"ה ה' דנקטי התוס' בחד תכסיס' ומסקנתו דדברי אחרונים אלו לענין גט איתמר ולא בס"ת. והנה לכאור' אם באנו לידי מדה זו בתיקון שם הקדוש לחשוש בדעת הפוסקים אשר ע"פ הי' כשר אף דלא פסקינן כוותי' מ"מ כיון דלדידהו כשר אסור לגרור מצד איסור ל"ת כן. א"כ נפלאתי בריש דבריו בדברי מהר"מ פדוא' דסבר דבכ"מ תיקון מקרי אפי' לדברי תוס' והיינו בס"ד שם שסבר מהר"מ פדוא' דאינו כחוק תוכות בהפריד הדבק לבד אבל לבתר דאסיק שם מפי' הסופר דזה כחוק תוכות ודאי דאסור משום איסור מחיק'. ומעתה הא בד"מ סי' רע"ג הביא כמה אחרונים שסוברים כן דאינה חוק תוכות בלא מחיקת רגל כולה כיון דיש מכשירי' והביא שם דעת מהרי"ק ומרדכי וכן הב"י בסי' ל"ב הביא כן בשם המרדכי וכן ראיתי במרדכי גופ' דאינו חוק תוכות וא"כ תו אתינן לידי ספיק' דאם אינו חק תוכות הא אין כאן איסור מחיקה ניהו דאנן לא פסקינן כן אלא לחומר' שצריך למחוק רגל כולה מ"מ לחומרת איסור מחיקה נחוש לדעת הפוסקים