לבושי מרדכי על יורה דעה קצ

כן הוא שם בב"ק מיירי באתרי' והוא סבר דלא קדשה כמ"ש בגיטין ד' ל"ו בסוגי' דפרוזבול דרבי סבר שביעי' בזה"ז דרבנן ופירשיז"ל דסבר בטל' קדושת ארץ. והכא בחולין התיר לכ"ע ולזה פירשיז"ל דקיימ"ל כלומר לאנן דקיימ"ל הכי מ"מ התיר שאן דלא מא"י הוא עפ"י ריב"ז משמי' דר"מ וז"פ לענ"ד: ב') מ"ש לפ"ד תוס' זבחים כ"ב דמ' אחי' מחמ' מילה מותר בקדשים א"כ הוה הותר מכלל' ובפסחי' ד' ס"א ק' דלא מצי לילף אסור טמא דהותר מכלל' ע"כ לענ"ד לא קשור ועיי' בתוס' חולין ד' קט"ו דלא חשיב בב"ח הותר מכלל' גבי בהמה טמאה וחלב טמא' משום דוקא גבי חלב דכתיב כל חלב משמע בין בהמ' בין חי' ושוב הותר כלומר דצריך להתיר וכן טמא דכתיב בקרא כל איש וגו' וכווונאת' עליו ודאי משמע בכל זמן ועת ושוב הותר בצבור וצריך ודאי להתיר' אבל הכ' הא סברת התוס' דמשום אונס הוא כמ"ש בתוס' חגיגה ד' ד' א"כ מעיקר' לא הי' בכלל אסור ואדרבה שם בתוס' דלרשיז"ל צריך לאסרו מכש"כ דלא מקרי הותר מכלל': ג') מ"ש אדברי מהרש"א מס' שב' ד' ע"ב גבי ידיעות דספח' חרופ' דקאמר מה דלא מצי להתנות על ספק חטאת בשלמים משום דספיק' הוה דוק' באשם תלוי. וק' דהא בל"ז אי"א להתנות דחטאת ונתנות' ארבע ובשמונים בב' מתנות ועיי' בתוס' מ' קדושין כתבו להדי' דרק לאשם מצו להתנות משום דמתנתן שוי'. וכדי שלא להשוות רבינו כטוע' בדבר משנה ח"ו. נלענ"ד דהא התוס' אמרו שם דאע"ג דממעט באכילתן דשלמים נאכל לב' ימים משא"כ אשם ואסור להביא קדשים לבה"פ מ"מ כיון דבדיעבד מהני א"כ לא הוה ידיע' גורם לחלוק קרבנות. והא בזבחים פ' התערוב' דף ע"ט ס"ל לר"א דמתנתו למעלה שנתערבו במתנתן למטה נותן למעלה ורואי' אותן המתנות שנותן מתחתוני' למעלה כאלו הם מים ואח"כ נותן למטה והך מימר' הא לכ"ע נאמרו ומשמע אפי' לר"א והא בידו להתנות ולערב דמן ואז בדיעבד לר"א יש תקנה כנ"ל משו"ה פי' משום דהקפיד' תורה לחייב בספיק' א"ת: ד) מקשה ע"ד שעה"מ בחופת חתנים סי ה' דס"ל בדעת התוס' מ' יבמות ד' צ"ז ד"ה עריות דאשה ובתה אינ' אסור' אלא אם לכה"פ הוה נשואי' בחופ' עכ"פ דאז מקרי שאר. וק"ל מהא דנזיר ד' י"ב דאר"י האומר לשכוח' צא וקדש לי אשה אסור בכל הנשים שבעולם דדילמ' ישא מקרובותיה. וקאמר רבא ומודה ר"י באשה שאין לה בת וכו' ולדבר השעה"מ מה איכפת לן אפיל' יש לה בת דהא לא היה רק קדושין בל חופה. והנה בפ"ת אה"ע סי' ט"ו כתוב' קושי' זו ואחרי מזה מקשה ממשנה מפורשת מ' קדושין המקדש אשה ובתה אין אח' מהן מקודשת דכל שאינ' בזה אח"ז אפי' בב"א ליכ' ומה בבת אחת איכא דהא עוד לא אסר' זע"ז דלא הי' רק קדושין בלא חופ' ועיי"ש דמפרש ג"כ דברי התוס' דאמרי בקדושין לבד ונשואי' לאו דוק' כמ"ש בד' ג' ועיי' בכת"ס אה"ע סי' כ"ב שמיישב קושיא א' והקושי' מנזיר ג"כ עפיה"ד. ולענ"ד איכ' למימר דהא אית' בתוס' שם דהוה מטעם קנס דאל"כ יאסרו כל הנשים וצ"ל ג"כ דהא ודאי לאו בשופטני עסקינן והאשה שנתקדשה ודאי חקר' ודרש' למי נתקדש' ועיי' במ' קדושין רפ"ב ודאי תבא לפניו ותאמר קדשתני ע"י שליח אך ורק אנו אין מאמיני' אות' ודילמ' בבואה לפניו נכנס'. עמו לחצר' ואיכ' דעת הר"ן שם בפ' נערה דמסתמ' אפי' שלא בכוונ' לשם נשואי' והוה כמו חופ' וכן קיימ"ל באה"ע סי' כ"ז ע"ש ברמ"א ואח"כ כשישאל לב"ד יאמרו דאין להאמינ' וסבר דמותר באמ' ולא יחשוב למאומ' מה שנכנס' לחצרו כנלענ"ד לפי חומר הנושא. וסברת הרמב"ן ידוע דמגוף לגוף ליכ' חזקה ג"כ י"ל כנ"ל כמובן: ה') מקשה לדעת כו"פ סי' ס"ב אליב' דהרמב"ם דס"ל בה' מלכים דאין אבמה"ח נוהג בעוף לב"נ א"כ הדר' קושי' הגמ' במ' פסחי' ד' כ"ג לדוכתי השוחט בשבת חטאת בחוץ לע"ז מה תקון ותי' הגמר' תקון להוציא' מיד' אבמה"ח ופי' רשיז"ל לב"נ לא שייך להרמב"ם לפמ"ד בגמ' חולין ד' ט"ל דמוקמינן לי' אליב' דר"ה בחטאת העוף (ועיי' בישו"י וחת"ס סי' ע' ובחדושיו למ' חולין שתירצ' בתרוצי' שונים). והפלתי מתרץ דהרמב"ם לא ס"ל כפי' רשיז"ל דתקון לב"נ אלא לישראל דנאסר אבמה"ח במשהו בשר גידין ועצמות ושאר אסורי' הא בעי בכזית. ותמוה עלי' דהא הרמב"ם בפ"ז מה' עכו"ם פסק דתקרוב' עכו"ם לוקי' עליו בכ"ש. וקושי' זו מתבדדין בעלמא ושמעתי כי בכו"פ אשר יצאו לאור מחדש נכתב קושי' זו מבעל הגהות עליו ועיי' בצרור החיים שהביא הקושי' בשם תשוב' מאהבה: ואפשר לתרץ דהרמב"ם דס"ל אאדשאש"ל ורק להמזבח נאסר כמ"ש מכלים שהזניח אחז והוה כפסולי מוקדשים ואסור ועד"ז פריך מאי תקון ועיי' ברמב"ן מ' נדרי' פ"ג גבי כהנים שפגלו דהוה כלא שחט ושחיטת' כנבלה ולא תקון כלום ומשני תקון להוציא מידי אבמה"ח ועכ"פ ליכ' משום תקרובות ע"ז דיאסר בכ"ש ולר"ה הא י"ל דס"ל כמ"ד מקלקל בחבור' חייב: ועוד י"ל עפי"ד קרית ספר דהא דס"ל הרמב"ם באוכל כ"ש לוקה איכ' מטעם אסור אכיל' אלא משום הנאה דמאומה וצריך עכ"פ שוה פרוט'. יעיי' בדברי ירמי' ודרך המלך ובמנ"ח דקשי' להו באמת דהא כתוב ויאכלו זבחי מ' או ונקרא אשר חלב זבחי' וגו' יאכלו והיאך דכתיב אכיל' בעי' כזית ולפי"ד קרית ספר ניח' דהוא משום הנאה ולא שייך כזית ועיי' צל"ח פסחי' פ"ב ובפרמ"ג בפתיח' לבב"ח. ודברי ירושלמי (פ"ו ממ' תרומות) ידועי' מוד' ר"ל בח"ש באסור' הנאה. וא"כ בפשיטות מיושב דודאי סתם משהו בשר עם גידין ועצמות לית בי' ש"פ וצריך כזית משום אסור אכיל' למלקות ודברי הפלתי על נכון: דו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ