לבושי מרדכי על יורה דעה יח

עלי' מש"ך סי' ק"י סקט"ו עיי"ש ודו"ק, (ועיי' לעיל סימן ע"א) ג) ומ"ש בסוגי' דמתוך לתרץ קושי' השעה"מ שהקשה בשם פר"ח לסבר' הרה"מ דבהבערה אמרינן מתוך מקרא דל"ת אש ביהש"ב שבת אין יו"ט לא א"כ למה פסק הרמב"ם דאין שורפי' קדשים ביו"ט דהוה עשה ול"ת נימא מתוך לס' הרה"מ. ובפר"ח תי' דשאני שריפת קדשים דרחמנא אחשבי' כמ"ש רשיז"ל בכמה דוכתי ולזה לא מהני מתוך וע"ז הקשה בשעה"מ א"כ האיך הוכיח רבא בפסחים דף ה' דר"ע לית לי' מתוך מדאמר דיום ראשון עיו"ט דביו"ט א"א משום מלאכה ואי ס"ל מתוך הא מותר מטעם מתוך. ולס' הפר"ח מה הוכחה הוא דבעור חמץ הוה כמו שריפות קדשים דס"ל אין בעור חמץ א"ש דיליף מנותר א"כ ודאי שייך בי' אחשבי' וממילא לא שייך לומר מתוך לס' הפר"ח אבל לעולם בשאר דוכתי ס"ל מתוך. הנה סברתו נכונה לחלק בין מלאכה ומ"מ הותרה דלא שייך אחשבי' כי מנה יוסיף תת כח אי מ"מ הותר' אבל דבר שאינו מלאכ' שפיר שייך אחשבי' כסברת רשיז"ל והא דא"מ בש"ש ביו"ט אתיא כמ"ד ללאו יצאת ואין כאן מלאכה ושייך שפיר אחשבי' ולא שייך אחשבי' ממקום שאינו מלאכה זה תוכ"ד. והנה קשה הדבר ליישב עפ"י דבריו הוא קשה בקשה ואינו סותם דהרמב"ם בה' שבה פ"ב מנה ל"ט מלאכות והבערה ביניהם ומקדים לומר על אלו מלאכות שחייבים עליהם במזיד סקילה ובשוגג חטאת וא"כ בהדי' ס"ל דלאו ללאו יצאו וכן הקשה במהרמשי"ק סי'... ועוד לא אבין במה שאמר אהך בפסחים אליבא דר"ע דס"ל לחלק ושייך שפיר מתוך ועכ"ח דל"ל מתוך זה גופא קשה מנ"ל לדברי' דר"ע אית כי' לחלק ולית לי' מתוך דילמ' ללאו יצאו ולא שייך מתוך ומש"ה אסור לשרוף ביו"ט, ועכ"ח האי ראשון לאו יו"ט הוא ואין מקום לדבריו רק אם נצטרף בי תירוצים של תוס' פסחים הנ"ל יחדיו כלומר דמשמע מר"ע דהוה אב מלאכה וא"כ עכ"ח לחלק יצא' וממילא ל"ל מתוך אע"ג דשייך בי' מתוך ועוד קשה לומר להיפך דלמ"ד לחלק יצאת אית לי' מתוך וכן קיי"ל, ומ"מ יהא אסור להאכיל לבהמה משום אחשבי' זהו מילת' דתמיה' טובא אלא דעכ"ח צ"ל להיפך דדוקא היכא דשייך מלאכה גבי' דהיינו דהבערה הוא מלאכה א"כ כל הבערות באופן מה שיעשה הוה במקום שריפה שהיא מלאכה אבל אי לא שייך מלאכה כלל גבי הבערה היאך נימא אחשבי'. וכעין זה כתב הפנ"י שם בפסחים וכבר דברו אחרונים בזה דודאי לא נימא בכל מצוה שאדם יעשה ביו"ט ובשבת יהא אחשבי למלאכה אתא ועי' בת' מרן או"ח סי' קי"ח וימצא נחת ד) מה שאמר בהך דסנהדרין ד' ל"ו היאך נילף דרציחה דוחה עבודה מק"ו דנו"נ קרבין ביו"ט דהא לאו טעמא משום דחיי' אלא משום מתוך כמ"ש תוס' ביצה י"ב, ותמהני עלי' דשם הא אינו רק לענין מלקות אמרינן מתוך דאינו לוקה אבל מ"מ אסור משום אסור עשה דלכם ולא לגבוה כמ"ש להדי' בתוס' שם דגם לב"ה אין נו"נ קרבין ביו"ט מה"ט רק תנ' דיני' תני השוחט עולת נדבה ביו"ט לוקה ועכ"ח כב"ש דל"ל מתוך אבל התם בסנהדרין יליף למ"ד דנו"נ קרבים ביו"ט דאפי' איסור עשה לית בי' וטעמא או דדרש לכם ולא לנכרים ולא לכלבים כמ"ש בפסחים דף ע"ז ועיין בחת"ס סי' ק"נ. דו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן י"ב בהי"ת שנתרס"ח לפ"ק פה מאד יצ"ו. שלום לכבוד הרבני החו"ב יו"ש מהו' שמואל מנחם קליין ני' בקלויזענבורג (וכעת אבדק"ק שעבעש יצ"ו). מ"ש מעל' להציל דברי הש"ך סי' כ"ב מהשגות פרמ"ג ס"ק ג' ד' כי הש"ך הביא דברי הרא"ש בפ"ב דחולין ודברי רבינו ירוחם דאם לא חתך הורידין בשעת שחיטה יחתכם אח"כ עם הבשר סביבותי'. וע"ז השיג הפרמ"ג דה"ה דברי הרא"ש אבל דעת המחבר הא בפירוש פסק בסי' ע"ו ס"ג כהרשב"א דצריך לנקר כל החוטין חוטי הדם דה"ה נמשכי' לורידין והרמ"א שם מדשתיק לי' אודיי' אודי לי' והוא מביא דברי הרא"ש אדברי המחבר. ועוד דהא בסק"ד מביא דבריו מסי' הנ"ל והוא כסותר א"ע ומ"ש ראי' מחתיכת הראש בעוף אינו ראי'. ועד"ז החכים מעלתו לפרש דברי המחבר לדעת הש"ך דהביא ג"כ מסי' ס"ה דשם איירו מחוטי ידא ודלוע' דהם אינם נגררים אחרי הורידין כמ"ש הרשב"א בהדי' ושם בסי' ס"ה הביא המחבר דברי רוב הפוסקים עיקר בראשונה דלצלי אינ' צריכים חתיכ' כלל ובשם יש מ"ש דצריכים וע"כ המחבר בסי' ע"ו אהנך חוטין קאי ה"ה שצריכי' נקור עכ"פ לכתחלה אבל שאר חוטין הנגררים אחרי הורידין לזה י"ל דס"ל כדעת הש"ך כאן בסי' כ"ב. ומ"ש המחבר סי' ע"ו אם נקר הבשר מחוטי דם היינו הורידים וחוטי ידא ודלוע' וכיו"ב עכתו"ד. ואם כי שפיר אמר עכ"ז לענ"ד דוחק לומר כי דברי המחבר דברי עצמו כי ה"ה ממש דברי הרשב"א בת"ה שהביא הטור ובב"י סי' ע"ו וכן ציין בבאה"ג וכ"ד הגר"א שם והאיך נפסק בסכינ' חריפ' הך דסעיף ג' רישא וסיפא די"א הם דברי הרשב"א ומציעתא דברי עצמו ועוד הא כל עצמו של דברי המחבר האיך דיכול לאכלו כא' בין חי בין צלי ולא יצטרך לחתוך אברים אברים וזה הכל נאמר לענין חתיכ' הורידין ולדעת הרשב"א משום כל חוטי דם לבר מדידא ודלוע' והוא תולה בידא ודלוע' לענין לאכול שלם כ"א יחתוך אברים אברים דהא ודאי אפי' בחתיכת אברים צריכים נקור חוטי ידא ודלוע' וכן להיפך דאם אפי' צולה כא' ודאי דמהני נקור דדהו והאיך ערב ותני ב' נקורים שדינ' חלוק ואינם שייכים להדדי. ועוד הא כללא הוא דדיעה ראשונה הוא עיקר בדברי המחבר וכיון שפסק בסי' ס"ה דלצלי ל"צ נקור האיך חזר