לבושי מרדכי על יורה דעה קפז

וע"כ נתן לתקן הד' והה' והת' טוען המתקן שאי"צ תיקון כי רגל השמאל מוכח עליהם. וראיתי כת"ה דעתו להכשיר אפי' תנוק דל"ח וט' לא יקרא אותו והביא ראי' מדברי ב"י בסי' ל"ו שהביא בשם מ"כ דאם אין החוטר נוגעי' בח' וקורא התינוק כמו ז' אינו מפסיד דכיון דאין התינוק רגיל בח' כנ"ל רק בח' פשוטה כמ"ש בסידורים וה"נ כן הוא דלא רגיל התינוק בכך שאין הה' כתובים לפנינו בקריאת סדורי' וחומשים. ולפע"ד יש להשיב על ראייתו זו דשם ע"כ צריך לומר ולעשות כן לצאת ידי שניהם לצאת גם לשי' ר"ת והא דעת הפרמ"ג בפתיח' שהיא ס' פסול דאם כ' בלא חטוטרות וחולק ע"ד מג"א סי' כ"ו וכן נוהגים כמעט כל הסופרים וכיון שכן אי"ז בכלל הוראה לתנוק כיון דאות זה כך דינו בשינוי ח' בסתם אבל באותיות ד' ה' ת' שאינ' נמצא בשי' ראשונים רק מדרך קבלה וגם אין הסופרים נוהגין להמשיך הרגל ימין כ"כ לגגן והסופר הפריז על מדה יותר ודי וא"כ מנ"ל שאינם בכלל הוראה לתנוק ועוד דינו של המ"כ אינו רק בשלא נגע החטוטר' ועי"כ קורא התינוק ב' זיי"ן שכך הם בלא חטוטרות. אבל היכא שאינם חסר מן האותיות כלום ועכ"ז אינ' מכיר' התינוק פשיטא לע"ד אם התינוק אינו מכירו ע"י שינוי שלהם ודאי לדעת הטור פסול כמ"ש בשם הרלב"ח דכל שע"י שנוי אין צורת אות עלי' דינ' כמו דומ' לאות אחר' ועוד דשם רק משום שלא כסדרן בתפילי' ומזוזות שיכול לתקן כמו גבי א' אם אין היו"ד נוגעי' ולא ניכר פרידתן להדי' אבל מ"מ צריך לתקן וא"כ האיך נילף ממנ' לנ"ד שאי"צ לתקון ודי לבא מן הדין להיות כנדון. אלא שלע"ד לפי מ"ש תמונת הה' ותוי' אם כי אינ' מן המהודרים מ"מ אפי' הנמשכי' יותר מדי אינם יותם משיעור ב' ווי"ן סגורות כמ"ש עפ"י קבלתן ורק משיכתן באלכסון קצת נראה יותר מדי, אבל לפע"ד דכל מה שדבוק לגג אם כי משוך בעקמומיות ואלכסון קצת מ"מ נחשב לגג וגם הראיתיו לסופר בקי בהלכות היטב ואמר לי שאין חשש כלל כי תמונתן עליהם כהלכה וגם הראיתיו לתינוק וקרא כהלכה ה' ת'. ומ"ש כת"ה מדברי הד"מ סי' ל"ו סק"א שקורא תגר על הסופרי' הממשיכי' גג הת' וה' כפליים מהרגל שלהם שהם טפשים וטעות בידם. ודייק כ"ת דמ"מ אינ' פסולי' דלמה לו לומר עליהם טפשי' מה לי טפשי' או חכמים אלא ודאי שאינו רק נפשי' ולא פסול. והנה מדסיים וטעות היא בידם נראה לכאורה קצת שלכ"ד כת"ר, אלא שראיתי בפרמ"ג סי' ל"ב שם בענין תמונת האותיות באות ת' הבין דברי הד"מ הנ"ל דלא קאי על רגל ימין כנדון זה אלא על רגל שמאל וכן מוכח דקאי על דברי ב"י שם שכ' דתי"ו כמו ד' והפוכ') וד' הפוכה ל"ש רק ברגל שמאל, ובתמונת האותיות שניות כתב בשם רוקח שלא יהי' ד' בתוך ד' רק ו' בתוך ד' דהיינו ו' הפוכה ולכן נוהגין הסופר' וכ"ז אינו רק ברגל שמאל כי בימין לא נאמר כלל דין זה דהא כבר כתב שצורת התי"ו כמו ד' ומה לי לחזור ולומר על רגל ימין שהוא כונו ד' וכי דעתי' שתהי' דוקא באמצע הגג ועוד דכבר כלל אותו במ"ש דתמונת ת' כמו ד' ומה לו לחזור הדברים. ועוד שאין זה בכלל הפוכ' אלא בכלל פשוטה, ועוד הא משוכת הגג אינו כ"כ שיהי' כמו ב' אלא ודאי דקאי על רגל שמאל וע"ז קאי דברי ד"מ וכמ"ש הפרמ"ג, א"כ אין שום קושי' על נ"ד מדברי ד"מ, והא דקרי לי' בב"י ירך שיגרי דלישנא הוא, וכ"ז לענ"ד להכשיר כמ"ש כת"ר בענין זה. אבל ראיתי בירועה זו פקפוקים חמורי' אשר לפע"ד יש לפסול משום זה בלא חקון כי כמה כפי"ן הם כמעט כמו ב' דהיינו דיש להם זויות למטה ופעמי' גם בעוקץ וכמה כפי"ן שכשרים להיות ב' והלא ידוע כי הכ"ף כפופי' בין למעלה בין למטה צריכי' עגולה בלא זויות כלל וכל האחרונים פוסלי' כפי"ן כנ"ל. ועי' בנטע שורק סי' צ"ח שמקיל קצת, אבל בנד"ז שיש כפי"ן ממש כב' וגם יש להם עוקץ גם הוא יודה להחמיר, ובלאו"ה כל האחרוני' מחמירי' בזוית למטה דחמיר טפי מלמעלה, ואופן התקון הוא ע"י הסופ' דיו לעגל דגריר' לא מהני משום חק תוכות כידוע, והראיתי הכפי"ן להסופר ותמה ג"כ מאוד כי ישנם כפי' שכשרי' להיות ב'. ועוד אמר לי כי כמה תיבות אשר בין אות לאות נשאר מקום פנוי לכתוב י' וידוע שצריך תיקון ועי' ביו"ד סי' רע"ז בטו"ז וש"ך בשם הב"ח דמכשיר עכ"פ בקריאות תינוק דלתו"ט, וכעת אין בידי לעיין ולדקדק בתיבות הנ"ל, וכ"ת יראה לתקן עצהיו"ט. ידידו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן ק"צ בהי"ה אול"י ב' פ' ויחי תער"ב לפ"ק מאד יצ"ו שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הרב המאוה"ג בנש"ק מהו' נתן צבי בריסק נ"י אבדק"ק מ' טשעקע יצ"ו. מ"ש ע"ד ס"ת מהודר שיש בהם פרשיות פתוחות וסתומות במקום שא"ר וכבר הופסק' הלכה בש"ך וט"ז סי' ער"ה דאם יש שיעור פרש' במקום שא"ר לפסול כדעת הרמב"ם ודלא כדברי הב"ח לדעת הטור ואופן התקון הביא' כ"ת כל דברי האחרונים המדברי' בענין לא הניח מקום להתגדר. ודעת כ"ת לעשות נקבים במקום פנוי וסמך ע"ד הבנ"י שאם יש מקום הפנוי' אינ' ראוי' לכתוב דניכר שלא הי' המכוון לעשות פרש' וכגון במקום תפיר' וכיו"ב אפשר להקל וה"נ יש לעשות נקבים נקבי' ויהי' מקום אי"ר לכתיב' עי"כ אלא שמע"כ מסתפק דהיינו אם מתחילת הכתיב' הי' כך אבל לתקן ע"י אח"כ מי יימר דזה תקונ' לאח"כ והביא ע"ד דברי ת' מהר"מ