לבושי מרדכי על יורה דעה קפג

לכן גם עירוב זה אינ' דהוה כנגיע' אות באות אבל בסת"ם דבעי כתיבה תמה ובעי מ"ג לכן גם זה פוסל, והנה לפי"ז אין בו עכ"פ משום ח"ת דהא פסקינן באו"ח סי' ל"ב ויו"ד רע"ו דבדבוק אותיות שהפרד ע"י גריר' ליכ' משום ח"ת ולא משום שלא כסדרן בתו"מ וכדעת הרא"ש ומרדכי וסייעתי' דאפי' בתחילת כתיבתו קורדם גמר' ואפי' בדבוק גמור כמו שהכריע' הח"מ וב"ש ופרי"ח אה"ע סי' קכ"ה דלא כב"ח וא"כ בערוב אותיו' הנ"ל ג"כ יכול לתקן כגון למשוך הלמ"ד חוצה לה או להמשיך גג הכ"ף כמו שאמר השנות חיים ובנכנס מעט להכשיר לגמרי גם בלא תקון דהא טעמ' דקסת הסופר דפליג אפי' במעט משום דמ"מ כ רגע א' הי' ה"א גם אם חיבר אח"כ ללמ"ד ולית' צורת ה"א זה הוה ח"ת ולס' רע"א דאינו רק כדבוק אותיות הא ליכ' ומשום חק תוכות. והנה נלענ"ד ראיי' דליכ' בזה משום ח"ת מדבוק אותיו' גופא דקיימל"ן כתשוב' הרא"ש דאפי' אם נדבק בתחילת כתיבתו יכול להפריד וליכ' משום חית ובק"נ פ"ב דגיטין הוכיח ג"כ מלשון הרא"ש שם דגם בנדבק לגמרי א"כ כמה אותיות כגון ד' ור' ה' ב' אם נדבק' לו' וכדומה יהא הו' דומה לר' ובז' לד' וכדומה. ועוד דהא אפילו באותיות שם הקדוש קיימל"ן דמותר להפריד א"כ גם ו' ה' בכלל כמ"ש הרא"ש בתשו' כלל ג' א"כ יהא הו' דומה לר' ורק לאח"כ כשגומר הה' נראה וחוזר לו' והא לדעת הקסת סופר יהא זה ח"ת כיון דפעם א' היא רי"ש וכן בשה"ק של ו' ה' דמנה הטור סי רע"ו בין שה"ח שאינ' נמחקי' דהא רגל הרי"ש אי"צ רק כשיעור י' קטנה כמ"ש המרדכי והוא בפרק הקומץ משא"כ בו' צריך שיעור ו' קטנה כמ"ש הב"י סי' ל"ב וגם הסופרי' נוהגין אפי' לכתחיל' בר' ד' ה' לעשות הרגל שיעור אות קטן א"כ גם זה דומה לר' בדבוק בתחילת הכתיבה, וא"כ יהא פסקי הרא"ש ג"כ סותרי' אהדדי דהא כבר נאמר לעיל דהרא"ש מודה בלמ"ד שנכנס לכ' וד' כמ"ש הק"נ והוא ראש המתירין גם בנדבק תחילת הכתיבה ואפי' בדבוק לגמרי ואפי' לדעת הרשב"א בתשו' סי' תרי"א דאינו מכשיר להפר"ד הדבוק בתחילת הכתיבה ונ"יר פסק הב"ח בפשיטות בסי' ל"ב דהא דמצריך הרשב"א לגרור כל האות בכהגוו"נ משום ח"ת היינו אות השני הנדבק ולא אות הקדום שנדבק אליו דזה נגמר בהכשר ולס' קסת הסופר הנ"ל גם זה הי' צריך לגררו משום ח"ת דהא נשתנה צורתה פ"א לפי"ז ואינו בהכשר רק בגמר אות שני וזה גופ' לדידי' חית וגם ראיי' מתשו' רמ"ע סי' ל"ו לאחר אשר הוכיח כי העיקר שאינ' מועיל תקון גרירה בנדבק בתחילת הכתיב' מ"מ בעובד' שהי' שנדבק נו"ן פשוטה לה' של שה"ק בשיט' אחרונה שהי' מכוונ' אליו כיון דאי אפשר בשעת הדחק כבר הורה זקן הוא הב"י להפריד, ודייקו מזה בתשו' אחרונים דלא חשש למנהג הסופרים ע"פ קבלה לתייג אמצעו גג של ה' משום שהזהיר לגרר רק מרגל הנו"ן ולא מה' כלל ותיפוק לי' דצריך להניח מחלק הגוף הנו"ן משום תג הה' אלמ' דס"ל דלשון ונכוונת לה' הי' באמצע' וא"כ בעת שמשך גג הה' הא כבר נעשה הנו"ן פשוט' כפופה ורק אחרי שגמר הה' חוזר ונראה לפשוט' ולדעת ק"ס הוה ח"ת ולמה לא צוה לגרר רגל הנו"ן לגמר' כדקיימ"ל במ"ם פתוח' שנעשה סתומ' והה"ד הכ' כמובן וכן בגט פשוט סי' קכ"ה הביא עובד' מהרב המנהיר בגט שהי' תיב' דהוית שהיה ה"א דבוק לד' וכמ"כ קודם שנגמרו הח' היה הד' צורת ח' ועוד כדמות ראיי' מתשו' הרא"ש כלל מ"ה שנכתב ישראל אל"ף למ"ד אות א' כזה י והכשיר דאע"ג בס"ת פסול בגט לא בעי כתיבה תמה וליכ' רק משום דביקות ולדברי ק"ס הא הוה ח"ת דגם בגט פסול דהא הלמ"ד בלא אל"ף ואל"ף דלא למ"ד ליכ' צורת אות כלל א"כ השנוים זה ע"י זה נגמרו ועוד אפי' אי לא דייקי כול' האי הא אית' בהרלב"ח והסכים אליו בחת"ס סי' רס"ז דכל שנוי אות שאינ' שום צור' אות אינ' גרע מדמיון לאות אחר א"כ ברוב אותיות הדבוקו' בתחילות כתיב' יזדמן כן דקודם שנגמר השני אין על הקדום הנדבק לו שום צורת אות כגון א' ב' וכיו"ב ולכל הדעות יצטרכו גריר' ב' אתיות לגמרי לכן נלענ"ד עד"ז דעת המרדכי בהלכות קטנות בטעמ' בפרוד אותיו' דליכא משום ח"ת דזה אינו מתעסק בעשיית אותיו' אלא בהפרדן זה מזה כלומר דוקא אם נתכוון לעשות אות גופ' הוא דשייך וכתב' ולא חקק כמו כן וו' סתומ' לעשות פתוח' אבל האיך דאותיות נגמר בהכשר תו לא שייך עשיית כתיב' אלא הפרדה וה"נ כיון דכבר הכ' וד' נגמר' בהכשר ואין כוונת' לגמרן רק לכתוב אות א' הוא הלמ"ד אע"ג דעי"כ נגמר הכ' לא איכפת לו אם הוא ממילא נגמר דזה אינ' בכלל למעט מוכתב אע"ג דח"ת ג"כ ממילא לא משום זה הוא ממועט, ועוד דה"נ עכ"פ כותב הוא וכל עסקו לכתוב כדינו מתחיל' עד סוף וכי משום דח"ת ג"כ ממילא נפסל אות', ויש להצטרף ג"כ להתיר' במה שראיתי באות' תשוב' רמ"ע דבר חדש והוא בעשה רי"ש ונדל"ד ע"י נטילת תג שלו לא הוה ח"ת אלא חק יריכות כיון שאינו תוך ממש אלא עשה מעשה בחקיקות יריכות אגגו אלא דבס"ת מ"מ פסול דבעי כתיבה ממש ע"י דיו וקולמ' ולפי"ז בגט הי' כשר כהגוו"נ (וזה חדוש שלא הביאו הפוסקי' אחרונים) ועכ"פ חזינו בדעת רמ"ע דלאו בנעשה ממילא תלי' דין ח"ת דאפילו בחקק סביב' הירך מ"מ נעשה ממיל', וכש"כ בנ"ד דכותב ירכות ממש הוא, ולפ"ז י"ל דברי הרשב"א התמוהי' במ' שבת ס"פ הבונה אהא דתנא מגיה אות א' בשבת חייב ומוקי לי' רבא בנטל תגו של ד' ועשא' ר' ובזה השלים הספר ודייק מזה הרשב"א דכהגוו"נ ליכ' משום ח"ת והקש' עלי' כל המפרשי' דהא הוא מן המחמירי' אפי' בדבוק אותיו' כש"כ הכ' דדומה לאות אח', ולפי הנ"ל י"כ דהא רבא לא בא רק לישב הברייתא וי"ל דס"ל האי תנא כאידך בריית' פ' כל כתבי