לבושי מרדכי על יורה דעה קפב

"כל" בבית דמשמע כל שהוא. ועיי' במ' חולין ד' פ"ח ובמ' סנהדרין ד' ע' פליגי רבנן וריב"ב אי כל כול' משמע או כל דהוא עיי"ש וא"כ בלשון הירושלמי נמי י"ל אם נשאר מוק"ג כל צדדים כלומר מכל צד שיהי' מהני וכשר ואם לאו שלא נשאר שום צד פסול כן הי' מקום לדרש ולתרץ ד' הט"ז אלא שבת' בית אפרים או"ח סי' ג' בלא"ה הוכיח בראיות מוכיחות שלדברי הירושלמי פוסל בכל צד שאינ' מוק"ג עיי"ש וראיתי מ"ש בקושי הט"ז עפ"י דברי ש"ע התניא שכתב דאם ניקב כל עובי האות אם יש בו כשיעור' מוכשר ע"י היק"ג בתחתיות' ועיי' בת' בי"א כיו"ב בשם מאירי עיי"ש שתלי' בקריאת התנוק וכש"כ אם נשאר כשיעור' עיי"ש. והנה בנ"ד מע"כ בא עליו בב' צדדים מה לעשות דאם יניח מטלית למען היקף בין "מם", לוי"ו שיהי' מוקף גויל ומה עשה בנגיע' של הוי"ו לנו"ן דאם יפרד ע"י גריר' כיון שלא הי' מוק"ג ע"י נקב הוה כתחילת הכתיב' כמ"ש הנבו"י סי' הנ"ל והנה שם חשש לדעת ר"ת דיו"ד בלא ת"ג שמאל אינ' יו"ד ומעתה אם יגרור ויעשה תג הוה כתחילת הכתיב' בלא היק"ג. אבר בנד"ז הא ליכא שום בטול אות רק חסרון מוק"ג א"כ אינ' יודע למה יחשב כתחילת הכתיבה ואי משום ע"י נגיעה הוה לתי"ו ועכשיו עושה ממנו וי"ו נו"ן א"כ בלא"ה אין תקון משום ח"ת ולא מהני גריר' ואם יש להקל משום דאינ' רק געפלאסען עיי' בדע"ק סי' רע"ד ובגדולי הקדש שם ס"ק י"ב וכן במקדש מעט מיקל בזה אך אם יש שנוי צורה ע"י געפלאסען יש להחמיר: אלא שראיתי בגדולי הקדש ס"ק ט"ז וס"ק כ"ח שדעתו לחלוק על סברא זו לומר, דאם ע"י דבוק יו"ד לרי"ש נראה כדל"ד ל"מ גריר' והביא כמה ראיות דכלל גדול הוא דכל שהאות בעצמ' כתקנה ורק שע"י דבוק נפסל ותנוק מכיר א"כ מוכח רק מהתנוק שאינ' מגוף האות כלומר כמו הרגל בקוף שנדבקו בעצמן תו מהני גרירה והביא ראיות דבכמה דבוק' אותיות לא ימלט שלא יהי' שנוי בצורת האותיות כגון במ"ש הרשב"א בתשו' בשם הירושלמי ארצות הנו"ן לוי"ו נעשה כמו טי"ת וכיו"ב וכבר הארכתי בתשוב' בזה והבאתי ג"כ ראיות הנ"ל ועוד יותר דוגמ' לזה. ומעתה מי שסומך על הס' גדולי הקדש להכשיר בגרירה וע"י הכר' לתנוק דלחודל"ט לענ"ד לא הפסיד שלא לקדור באותיות הקדושים ולתקן ע"י מטלית ועיי' ת' מהר"ם שיק דבכל האותיות יש לזהר מהיות קודר והביא ראיות לזה. ואם יסכים אתי גדול ההוראה הנני כמשיב' למכשורה: ידידוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן קפ"ה ראיתי הצורך לעיין בתקוני סתו"ם אשר שכיח אפי' היוצאי' מת"י סופרים מומחי' שאינ' נזהרים בעירוב אותיות היינו עירוב ממש בכתוב' מעור' כגון ראש הלמ"ד נכנס לתוך חלל הדל"ד ורי"ש וכ"ף פשוט' או לחי"ת ונעשה קילקול אותיות ורבי"ש וכ"ף פשוט' נעשה דמיון לה"א או אפי' תגין וזיינ' נכנסי' לתוך הלל ונשתנה וכמה וכמה סת"ם יהא צריכים תקון ובאותיו' שם הקדוש ית"ש או בתפילין ומזוזה אי אפשר לתקן ע"י גריר' משום מחיק' ושלא כסדרן. והנה המקור נפתח להלכה זו ידוע מ' גיטין ד' כ' גמר' שם לא צריכא דמעורה בתוס' שם כ' הריב"ם דקדק מכאן דבגט ל"צ מוקף גויל דמעור' היינו שדבוקי' האותיות והר"י השיב דאין מכאן ראי' דמעור' היינו שנכנס ראש הלמ"ד לתוך חלל החי"ת והה"א וכדומה והרמב"ן והר"ן השיבו דאז קרוב יותר לפסול משום קלקול אותיות א"כ פליגי בזה הר"י עם הר"ן והרמב"ן ובש"ע או"ח סי' כ"ב דכתב יש לזהר וכו' כבר השיג עליו בט"ז דלר"ן פסול אפי' דיעבד ובתשו' הרימ"ט סי' ל"ב השאלה בנכנס הלמ"ד לתוך חלל הרי"ש ונדמה לקו"ף פוסל אפי' לדעת התוס' דדוק' שנכנס מעט דליכא קלקול כ"כ הוא דפליגי דל"צ אלא שיהא מעור אבל לא בנכנס הרבה דמודי דאיכא קלקול אות ואפי' אם גם בזה פליגי מ"מ בכהגוו"נ דבדמי לאות אחר רי"ש כקו"ף ודאי מוד' ולא מהני אפי' בהכרת תינוק והמג"א שהביא בשם כנה"ג דגם בזה יש מכשירים כבר תמהו עליו האחרונים דאדרב' הביא דברי מהרי"ט הנ"ל דבזה כ"ע מודה לפסול וכן פסק הרמ"א סי' קכ"ה באה"ע ועיין בח"מ וב"ש ופר"ח שם וגם בקרבן נתנאל דייק כן ומהרא"ש פ"ב דגיטין מדהביא הדרך שמעור' האותיות לתוך חי"ת וה"א ולא הביא האופן שנכנס לתוך דל"ד וכ"ף פשוט' ש"מ דבכהגוו"רב פוסל. והנה בס' קסת סופר בח' לשכת הסופר חקיר' ג' החמיר בענין כ"ף פשוט' שנכנס לתוך חלל' הראש הלמ"ד דלאר' שהביא תשו' אחרוני' המקילי' בנכנס רק מועט ולא נראה כה"א ובשם ס' שנות חיים אם נכנס לתוך חצי הפנימים אפי' באמצע או לתקן כדי להמשיך גג הכ"ף כדי שיהא בתוך חצי הפנימי' אע"ג דה"א דעלמא כשרה כמש"כ הרמ"א סי' ל"ב מ"מ כהגוו"נ דאשא למימר ג"כ דריש' דלמ"ד בתר סיפא גרירי אינו נדון כה"א והוא ז"ל חולק עליו רואה בסבר' חדשה כיון דדרך הסופרי' להושי ראש הלמ"ד מלמעלה למטה א"ב בתחילת כתיבתו היתה ה"א מעלי' מה יושיענו אם אח"כ מחברי' ללמד ופרח ממנה שם ה"א מ"מ הא הוה כחק תוכות דלא עשה מעשה בגוף אות שיעשה ה"א אלא ע"י חבור ללמד נעשה ממילא ה"א ע"כ א"כ לפי"ז ימשך חומר' גדולה דאפי' מעט כ"ש ואפי' תג יפסל דהא לדעת הרא"ש רגל שמאל אין לו שיעור ואפיל' בכ"ש והנה בתשו' מהר"ם שיק סי' עד"ר מתיר כהגוו"נ למשוך באכלסון ראש הלמ"ד חוצה לה ולא זכר כלל משום ח"ת ולדברי ק"ס כש"כ שתקון זה הוה ח"ת: וראיתי בתשו' רע"א ח"ב סי' כ"ז אחרי שפלפל בסבר' דגם התוס' מודים להר"ן בסת"ם ורק בגט דפשיט' להו דדבוק אינ' פוסל דלא בעינ' מ"ג משום כתיבה תמה.