לבושי מרדכי על יורה דעה קפא

מגילה שהשמיט בה הסופר אותיות עיי"ש דרק בס"ת החמיר' לפסול משום זאו"ע ולא במגילה והנה מצינו גם גבי אתרוג מ' סוכה ד' ל"ה וגם גבי הדס ד' כ"ג שם דפסול מחזי כמנומר דהיינו אתרוג בעלת' חזזית בג' מקומות ובהדס בענביו מרובי' מעליו דשא"ה דכתוב להדי' הדר ומחלוק' רש"י ותוס' ר"פ לולב ודברי מהרש"א וכ"ת ידועים ועי' בחי' חת"ס שם וכיון דהלכה זו נוהג בכל המצוות כמ"ש במ' שבת דף קל"ג ע"ב ועי' מ' מנחות דף ס"ג וס"ד אלא דבס"ת החמירו יותר לפסול כמה דברים אפי' בדיעבד ובאתרוג וכן בכל ד' מינים משום דכתיב' להדי' הדר תו ל"ש להכניס בכלל ס"ת דגם בשאר מצות שייכי', ולענין הלכה בפרטות דין מנומר כבר נשמע ממ"ש בטעה בפרשיות וכן בד' טעיות דיגנזו ולא מהני תליי' ולא גריד' ולמעט הכת ועכ"ח דאפי' בדיעבד פסול. ועוד נלע"ד כיון דאפי' בדיעבד פסלו מנומר בין שהוא מדאורי' או מדרבנן עיי"ש בת' מהרי"א חיו"ד סי' רע"ב וא"כ היינו מחזי כמנומר כלומר דנראה שאינ' משום אותיות הצריכי' ורק הוה כנמורי' ולא להשלים החסרון א"כ הא הוה בכל חסר אות כמובן. ומ"ש מהו זה מחזי כמנומר ומהו מנומר עצמ'. והנה כבר הראתי לדעת כי בד' מינים ג"כ מצינו פסול מנומר ושם מה שייך מנומר המינים ועכ"ח שאין זה הדר ונוי יופי אם הדבר אינ' בגוון אח' רק כמו מורכב מכמה גווני' ואופני' חלוקי' זה מזה, ולדעתי אין חילוק בין מנומר ובין מחזי כמנומר דכל עצמ' של הפסול משום מחזי כלומר בעיני הרואים וזה גופא הפסול וכמ"ש שם בגמ' גבי אתרוג דעל חוטמ' אפי' בכ"ש ופירשז"ל שם דזה נראה לרוב העולם ועי' בת' מהרי"א סי' הנ"ל. והנה לענין דינ' בנדון ראיתי בספר דעת קדושים (אשר נדפס אצל ס' בני יונה) שעמד ע"ז וכ' שלא שייך כאן משום הג"ה ז' אותיו' בכל דף והוה כמנומר כי יש קולא במנומר כמ"ש ססי' רע"ט ונתכוון לדברי הרמ"א שם שחולק על המחבר גבי טעה בשטין, והוסיף עוד דכאן קיל היטב כלומר בנמצא הרבה אותיות בספר שנעשו אדום כי להעביר הקולמוס הוה כתחילת הכתיבה ודאי מאן דסמך עליו לא הפסיד בפרט משום כבוד קדושת ס"ת שלא לגנוז ח"ו. רק בנדון ששואל כ"ת לענין אותיות שאי"צ להעבר' הקולמוס אך ורק שכהו מראה שחרות שלהם משאר אותיות אם זה גופא לא מחזי כמנומר, בזה וודאי אין לחוש דאפי' הבני יונה מודה לזה כמ"ש בעצמ' בסי' רע"ו סעי' ה' דגם בשאר אותיות הם עופר עליהם זהב בהרב' מקומות והעביר' מעליה' אם צריך מפני כן להעביר עליהם הקולמוס מחזי כמנומר אבל אם אי"צ בהע"ק ורק נשארי' כמו שהן לאחר העברת הזהב אין בזה משום מנומר כיון דליכ' הע"ק ופשיטא דעפרות הזהב עליה' הי' כשהי' האותיות עוד לחי' דאל"כ ודאי אין הזהב מתקיים עליה' כמובן ובזה ודאי א"א שלא נבלע הדיו קצת בהזהב כדרך כל עפר שמפזרי' על המכתבי' שהאותיות קצת כהו ממראיתן ועכ"ז כיון שהשחרות קיים כ"כ שאי"צ להעבר' קולמוס דלא ונחזי כזה כמנומר וסברת' ודאי כמ"ש כ"ת דבהעברת קולמוס ישנו ג"כ שנוי' בכתב כמובן משא"כ בהנ"ל והנני ידידו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן קפ"ד ב"ה אול"י ו' עש"ק פ' בא תער"ב לפ"ק נאד יצ"ו לכבוד הרבני החריף ובקי יראת ד' אוצרו מהו' שלום יוסף נ"י סופר סת"ם בק"ק ניר באטור יצ"ו. ע"ד ס"ת מהודר שאי"ב מטלית אשר הקלף ישן נושן בין האותיות של הוי"ו לתיבת ונח' נקר' הקלף בין "מם" דועשיתם שמקודם האיך לעשות התקון שאין מוקף גויל כלל ועוד נוסף לזה כי הוי"ו של "ונח" נוגע לנו"ן כמו געפלאסען ונראה כמו תי"ו ולדע"ק פסול משום שנוי אות ותחילת דבריו להצדיק את הצדיק רבינו מאור עינינו הט"ז סי' ל"ב ס"ק ח' שחדש דמ"ש הטור עפ"י הירושלמי דתוכ' וחלל' של אות ניקב אם מוק"ג בכל צדדי' כשר ואי"ל פסול: והטור דנקט כל תוכ' משמע דאם נשאר מקום בלא נקב ורק בצד א' אינ' מוק"ג אינ' פוסל דצד שכנגד' מגין ובקס"ה שפך סולל' דכ"ע בלשון הירושלמי מ' מגילה דמפורש בהדי' אם מוקף גויל בכל צדדים משמע להדי' דלא יחסר היקפ' בכל צדדים ומע"כ הביא גדולי האחרונים שפסק' סתמא כדברי הט"ז וגם הביא לה"ק של בעל ש"ע תני' שמתרץ עפי"ד קושי' הקס"ה דכל צדדים היינו בכלל שאם נשאר מקום היקף גויל הוה מכל צדדים. והנה בהרמ"ג ס"ק י"ד עמד ג"כ בזה דהט"ז לא דייק כן רק מדברי הטור דנקט כל תוכ'. ולזה י"ל דהירושלמי ס"ל כתי' א' בב"י שהקש' בסי' ל"ב במ"ד מ' מנחות ל"ז נקב ירכו של ה"ה אם נשאר כאות קטנה כשר הא לא הוה מוקף גויל ותי' ב' תי' א' דרק בדבוק אותיות פסול ומשום מוק"ג לא בנקב. ותי' ב' דאם נכתב מתחיל' בהק"ג אינו פוסל אם לאח"כ אינו מוק"ג וקשיא לפי"ז דהא לפי הנ"ל ליכא שום פסול בנקב משום היק"ג וכקושי' הנוב"י סי' ע"ה. וע"כ צ"ל דטעמי' בדבוק אותיות משום דאז נתקלקל צורת האות משא"כ בנקב בעלמא א"כ בניקב כל תוכ' י"ל דג"כ נפסד צורת האות ודומ' לדבוק אותיות כן ס"ל להטור, אבל הירושלמי ס"ל כתי' ב' ע"כ בכל צד ונפסל גם בניקב. וכן לדידן מחמירי' כן וסיי' דהטו"ז לדינ' מודה והנה כן בהגר"א מביא דברי הירושלמי דמשמע מכל צד עיי"ש: והנה בלשון כל לענ"ד יל"פ גם כדעת הט"ז דמצינו דכל משמע ג"כ כל שהוא וכמ"ש רשיז"ל שם מ' בכורות ד' ג' ד"ה לגרועי מביא הפסוק במלכים דאין לשפחתך