לבושי מרדכי על יורה דעה קפ

מזפת וכחול אינ' בכלל שחרות דדיו דהא שם בגמ' דזפת וכחול הוא בכלל דיהה' מכן וטהור במראות הדמים ועי' בתבו"ש ה"ט סי' ל"ח לענין מראות הריא' דדעתו לשער בזפת לחומר' ושם ביאר דאין אנו בקיאין לשער בדיו כמ"ש בגמר' במרא' שחור בריא' דטריפ' דהוא כדיו. ואפשר דבזמן הגמ' הי' השחרות של דיו יותר מבזמנינו: וא"כ אם נאמר דהשחרות של דיו צריך להיות ממש שחור שאין שחרות יותר ממנו האיך מצאנו ידינו ורגלינו בכתיבת דיו שלנו אחרי שאין אנו בקיאין לדעת התבו"ש. והנה להלכה למה לו פלפולים הנ"ל הא במג"א סי' ל"ב ס"ק כ"ח בשם ס' זכרונות נתן בו סימן דאם מתחילת הכתיבה הי' כלבן שהוכה' מראיתו או כאדום הוה שלכ"ס ופסול אלמא דשחור קצת יותר הוא בכלל שחור, אלא דאפ"ל דמזה אינו ראי' כ"כ דלמא רק לענין תקון מהני, אבל ממ"ש בס' מאיר עיני סופרים בשם עקרי דינים הוא ראי' מבוררת שכ' דמראה כעופרת פסול אלמ' דאם שחור יותר כשר, ומ"ש לעיל מהגמ' ונ' נדה ד' כ' דנימא כמרא' זפת וכחול יהי' פסול דאינ' בכלל שחור כיון דהוה בכלל דיהה' מכן וטהור, אין זה דקדוק דלעולם הוה בכלל שחור אלא דלעינן מראה דמים שנימו אדום הוא אלא שלקה צריך דוקא כחרת דדיו דהא קמן רכפכחות' טהור אם כי פשיטא דהוה בכלל דיו, ועוד הא אמרי' דדוקא בדיו יבש משערי' ולא בלחה והוא פשיטא דהכתיב' א"א רק בלחה אלא עכ"ח דלא תלי' זב"ז כלל וא"כ עכ"ח מ"ש בקס"ה בתכלית השחרות כמ"ש כ"ת. ועוד נלע"ד דאין כוונת הקס"ה לדון בשחור עצמ' אם יותר או מעט אלא כוונת' שלא יהי' לדיו שום נטיי' למראה אחרת כגון בזמנינו שרוב דיו הנקח בפאבריקען ובחשיות נוטי' קצת למראה ירוק וכיו"ב ופשיטא דיש לסמוך ע"ד ס' הזכרונות וע"ד עקרי דינים שהביא האחרונים ועיין בתשו' מרן חת"ס יו"ד סי' רנ"ו והנה ראיתי כ"ת בעינן מחזי כמנומר שמביא בקס"ה בצ"ע בהצורך לתקן ברוב אותיות שקפץ מהם הדיו, וכן דעת מקצת אחרונים ועי' בל"ח בה' ס"ת (על הרא"ש) ס"ק מ"ח שדעתו ג"כ כן וכן מוכח מת' הריב"ש סי' ז' מדאמרי' בסוגי' דמנחות ד' יגנז והא אפשר לגרד הכתב ולמעט וישלים בכתיבת החסרון אלא עכ"ח שתקון זה אינו מועיל, ושכן דעת הרמב"ם שחולק על הרשב"א בתשוב', וכ"ת הביא ראי' מפסקי הרי"ף והרא"ש וכן הרמב"ם שלא הביא' הלכ' זו מ' גטין ד' נ"ד בפלוגת' דר"י ורבנן דמסקינן דאפי' ר"י מודה בכל האזכרות דל"מ הע"ק דמחזי כמנומר, והנה לתרץ דבלאו"ה קיימ"ל כרבנן דר"י לא ניחא לי' למעל' דעכ"פ הוה לי' לאתוי' הך דינ' דנדע דינ' דמנומר והנה באה"ע סי' קל"א פסקינן בגטין ג"כ דכ"מ העברה לשמה כדברי ר"ח מ' גטין ד' כ דכתב ע"ג כתב אינ' כתב ואין חלוק בין כתיבת והעבר' ק' בין כתיב' שה"ק ובין כ"ד דצריך כתיבה לשמה כמ"ש ר"ח שם ד' כ' דבאנו למחלוק' ר"י ורבנן וראב"י פליג התם דטעמי' בשה"ק משום זאו"ע וא"כ אם הי' הרי"ף והרא"ש מביא' הלכה זו היינו טועין דבגט דל"ש מנומר כשר ולדדהו הא אין חלוק ועי' בת' מהרי"א סי' רס"ט שהוכיח בראיות דהגמ' במ' גטין ד' כ"ד הנ"ל אזלא אליבא דר"ח ואי משום דנדע עכ"פ דינ' דמנומר דהא במנחות כ"ט אינו מבואר רק בתלי בין השינוים והחלוק רב ביניהם כמ"ש כ"ת וגם בקס"ה. והנה מדברי הריב"ש הנ"ל גם משם ראי' דהא קאמר דהי' אפשר לתקן לגרוד השורות ולמעט הכתב אלא ודאי דבין השיטי' לאו דוקא דגם גריד' בכלל מנומר וגם מוכח מהאי דתני סתומ' לא יעשה פתוח' ואם עשה כן הר"ז יגנוז והרי"ף הביא' והא גם אפשר לתקן ע"י גריד' כמ"ש הרמ"א באמת בסי' ער"ה ולדעת הריב"ש הרי"ף ס"ל כהרמב"ם וא"כ כבר יש ללמוד מדברי' דזה הוה כמנומר, וראיתי בדברי' תירוצים דכ"ת איז' שיש להעיר עליהם במ"ש דיכול הסופר לומר קים לי כר"י ועי' בש"ך יו"ד סי' ד' סק"ה גבי אסר דבר של חברו שיש לו שותפו' דלא מצי למימר קי"ל כמ"ד דאינ' אוסר ובגון זה כלומר דהסופר יתפוס ויאמר קי"ל כר"י וזה שמקשה בגמ' דלא כר"י, א"כ יאמר לו הבע"ב קח לך הסית. ומ"ש כ"ת דברי המחבר אהדדי דבסי' רע"ג כתב גבי לא ימעט הכתב מפני הריוח שבין הפרשיות ובדיעבד כשר וכמ"ש שאינ' רק למצוה וכמ"ש הטו"ז סעי' ג' ובסי' רע"ט בסו' הסימן פסק בדילג ב' וג' שיטות שלא ימחוק ג' ויכתוב ד' וה' במקומ', והנה לא אדע למה דילג מ"כ ולא הק' מסי' ער"ה בטעה בפרשיות סתומ' תחת פתוח' או להיפך דלא ימחוק ולמעט הכתב דהמחבר שם פסק הרמב"ם דיגנז, ועכצ"ל כמ"ש האחרונים דתרתי לריעות' ודאי מחזי כמנומר דהיינו לכתוב על הגרר וגם יצטרך למעט הכתב וכן משמע מת' ריב"ש הנ"ל, ויותר מזה ראיתי בס' מקדש מעט דמסתפק בג' טעיות בכל דף דקיי"ל דתולים אם גם גירוד ומעוט הכתיבה יועיל וזה גרע, וא"כ דברי המחבר נכונים דבסי' רע"ג לא אמר רק דאם מעט הכתב בלא גירוד דהכתיבה מתחיל' כך הית', משא"כ בסי' ער"ה וסי' ער"ט דמיירי שכבר טעה וצריך לגרוד וגם למעט הכתב והדברים פשוטים. וראיתי עוד מ"ש כ"ת בסוגי' דגיטין דמחזי כמנומר אפי' אם כשר בדיעבד כיון שאינ' מהודר עכ"פ לכתחיל' יטעון בע"ב דלזה לא נתן לו לכתוב כמ"ש בכמה מקומו' כן לענין דינא, ועי' בת' התשב"ץ סי' קמ"ט שכתב כעין סברא זו ועי' בת' בית שלמה סי' קמ"ב שהביא' ופי' בגמ' ג"כ שו"ט דגמר'. ומ"ש כ"ת למה לא הביא הרמב"ם דין הנ"ל דהיינו מחזי כמנומר והיינו דינ' דגמ' במ' מנחות דכ"ט הנ"ל דבד' טעיות מחזי כמנומר דהא אינו בכלל יתר וחסור, ולענ"ד הא כל עצמ' של מנומר פסול דאינ' הדר ומשום זאו"ע כמ"ש הר"ן במ' מגילה פ"ב גבי