לבושי מרדכי על יורה דעה קעט
Levushe Mordekhai Yoreh Deah 179 · לבושי מרדכי על יורה דעה · free full Hebrew text
Open in the reader →דקרא מ"מ העבד חייב דהוה לענין זה כאיש א"כ פשיטא האיך דאשה חייב' עבד כמוה'. או"נ דו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סי' קפ"ב ראיתי לעשות סמוכי' למ"ש בת"ת עפ"י בה"ג בטור דמשום שכתב בטעמ' דאין מקבלי' חש"ו דאין להם דעת לקבל וכ"כ בש"ג ברי"ף על מ' יבמות א"כ ש"מ דלאו משום מצות מילה דרמי' על הגר כמ"ש הג' בת"ת, ונלע"ד איזה ראייות דלאו מצוה רמי' על גוף הגר דהא פשיטא לן דגר קטן מטבילי' ע"ד ב"ד והמיל' פשיט' דנעשי' קודם הטבילה כדינ' וכמ"ש המפרשים והא כתב המע"מ על הרא"ש מ' בכורות פ' י"ב בקטן בכור שאין לו אב דהמחוור כמ"ש המהרי"ל לתלות לו ט"ס שהוא ס' בכור לפדיון אבל לזכות לו ע"י ב"ד בפדיונו אינ' תקנה דהקטן אינ' בר חיוב' א"כ לא נתקיים המצוה דלעינן זה וודאי ל"ש זכיי' ושליחות וכי ע"י שליח כעשה בר חיוב ואינ' דומ' למילה שב"ד מצווי' למול' ועיין בחת"ס סי' רצ"ה שהסכי' אלי' ועיין ש"ך וטו"ז סי' ש"ה. ומעתה אם נאמר דהמצוה על גר רמי' האיך מכי' ומטבילי' גר קטן ומבטלי' מצות וחי' ממנו ועיי' בנקה"כ סי' ש"ה שמקשה האיך מכי' ומטבילי' אותו ע"ד ב"ד ולא ממתיני' עד שיגדיל דניח' לי' ליעבד מצוה בגופי' כמי גבי' תורם ע"ד חברו שלא מדעת שהיא איבעי' בנדרים והרב' תירוצי' נאמר' הא' שנפשט האבעי' שם, ועיין בחת"ס סי' רצ"ה בשם הג' מהו' זלמן ליב דחיישי' דעד שיגדיל יטעום טעמ' דאסור' ולא ירצה להתגייר זה ניח' לענין ניחות' בגופי' דזכותי' גדול מזה שהוא בטח לגייר אבל לבטל ממנו המצוה לגמרי מנ"ל, ועוד דלא מצינו שיהא מצוו' כשיגדיל שיטיף ממנו דם ברית למצוה כמו נולד מהול וכדומ' אלא עכ"ח אין המצוה עלי' רמי' אלא על הב"ד בטביל' וקבל' כך המילה, זה הא'. ושנית הא פסקינן בסי' רס"ח דהמל הגרים מברך למול את הגרים בלמ"ד והוא כסברת הרמב"ם ור"ן דכל מצוה שאינ' ע"י שליח כמו ציצית ותפילין וכו' מברך בלמ"ד אלא שבזה מחולקים הרמב"ם ור"ן באבי' של הבן דלהרמב"ם מברך ג"כ בלמ"ד ושלוח' מברך בעל ולהר"ן כיון שא' מברך בעל לא חלק' בברכות בנוסח. אבל בגרים לכ"ע מברך בלמ"ד וכמ"ש הכ"מ פ"ג מה' מילה ובאה"ג סי' רס"ח דמשו"ה מברך למול דעל כל ישראל המצוה למול (דזה מצוה בכלל ב"ד). ובזה מתורץ בפשיטות קו' הק"נ פ' רא"ד שהקש' על רמ"א שפסק דגם במל האב מברך בעל וחולק על הב"י ובסי' רס"ח גבי מילת גרים לא הגיה כלום, ולהנ"ל א"ש דס"ל כדעת הר"ן דשם כיון דאח' שמל ביש לו אב אין מצוה מוטלת עלי' ומברך בעל להכי לא חלקו בברכות דגה האב מברך בעל אבל במילת גרים דעל גוף כל ישראל רמי' למול' ולא משום שליחו' א"כ ליכ' אופן דיברך בעל רק למול וגם הר"ן מודה וזה פשוט ומעתה עכ"ח אין על הגוף הגר רמי' דאל"כ אדרב' לא הוה שייך למול רק על. ועוד אני תמה האיך איכ' למימר דמצוה על הגר רמי' דהא מסקינן בפסחים שם ד' ו' דאע"ג דכל המצוות מברך עובר לעשייתן הגר בטבילת' אין מברך עד אח' הטביל' דאינ' גר עד שימול ויטבול והאיך יאמר וצוונו וכ"פ הרמב"ם בסוף ה' ברכות ועיי' בכ"מ דהא אינ' חייב לגייר וממיל' לא למול ולא לטבול רק הב"ד מצווי' לקבל' ולעשות אתו ככתוב וא"כ כש"כ שלא נאמר ששייך מצות מיל' על גופ' כנלע"ד. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ ברעזאווא. סימן קפ"ג בהי"ת אוכ"י ו' עש"ק ל"ו למב"י תרע"א לפ"ק מאד יצ"ו. שוכ"ט על ראש כבוד הרב המאוה"ג בנש"ק מו"ה שלמה קליין נ"י אבד"ק סי' טעשה יצ"ו. בדבר שבא לפניו בס"ת אשר כמה אותיות שהדיו נקפץ מעליה' ויש מהם שצריכי' תקון בהעבר' קולמוס ועל כמה אותיות שרשומן ניכר היטב אך ורק שאין שחרות שלהם כשאר אותיות ועל ב' דברים סובבי' דברי ש"ח ותשובת' בצדו, א' במה שמבואר בסי' ל"ב סעי' ג' יכתבם בדיו שחור ובקס"ה מוסיף שיהי' בתכלית השחרות א"כ משמע שאין ממנו שחור יותר וכבוד מע"כ הוכיח דודאי אינ' מעכב ורק למצוה קאמר דאל"כ בפ' הבונה מ' שבת שם כתבן שלא בדיו וזהב הר"ז יגנז ואם נאמר דגם בדיו יש חלוק בין שחור לשחור נימא רבות' יותר אפי' בדיו, ואם כי דקדוק נכון הוא מ"מ י"ל דכל א' לפי מינו דכל צבע וצבע צריך להיות בתכלית' למען ירוץ הקורא בו כמ"ש הרמב"ם לענין תמונות האותיות, ועוד הביא ראי' דהא סתם דיו הוא ע"י תערובת מים וא"כ כפי מדת המים כן השחורות והי' לנו ללמוד כמה הוא מדת המים וזה באמת ראי' נכונה, ולענ"ד להוסיף עוד ראי' ממ' נדה ד' כ' אמתני' דתנן שחור כחרת במראי' הדמים וקאמר בגמ' שם כררת לדיו ופריך בגמ' לימא כדיו ותי' דה"א כי פכחות' דדיות' קמשמ"ל כי חרות' דדיות' ופירשיז"ל דפכחות' הוא אשר מקלישות דדיות' דחרת' יורד ושוקע למטה ומעתה חזינן דבקלמרי' של הדיו ג"כ משתנה השחרות וכי נימא דצריך הכותב סת"ם לשקוע הקולמס עד שיגיע לשוליים מקום חרות' כזאת לא שמענו. ועוד האיך אפשר לומר תכלית השחרות הוא בדיו דהא שם בגמ' כקיר כענב טמא דהא דתנן ועמוק מכן טמאה כלומר שיותר שחור מדיו ומעתה מה הוא השיעור שינתן בתכלית השחרות לענין דיו ואיזה דמיון נערוך לו. ואפשר לומר לפי"ז דאם אינ' שחור יותר