לבושי מרדכי על יורה דעה קעח

דודאי ירוק גרין ובכוי וגם געהנ מועט זה אינ' בכלל חולי אלא כמ"ש בגמ' שעוד שלא נתמלא בדמו מחסרון יצירתו בלידה וכיו"ב ומעצמו ומטבע' יוסיף וימלא בדמו ואין זה בכלל חולי שצריכ' רפואה אבל געהל ביותר מנ"ל שהוא משום חסרון מינא הדם דילמ' באמת הוא חולת גענבזוכט שבא מרוע הסטומכ' ועפ"י רוב ממחלת הכבד כידוע זהו ודאי בכלל חולי שאיר' כן גם באנשים גדולים ופשיטא דצריך להמתין כמו בשאר חולי וכי מפני שהמראות דומי' זכ"ז לא כדון בי' משום חולי וגם כי כבר הקש' ממראה געהל דבריאה טריפה א"כ חזינן דהוא בכלל חולי ולקות' ואדרבה בריאה אינ' כשר רק אדום וירוק גרין ובלוי ועד"ז מביא בגמ' הך עובד' וא"כ הי' מקום לומר דבכל געהל כדון משום חולי. והנה עכ"פ ודאי צריכי' לחוש לדעת ת' בית יצחק שג"כ חולק ע"ד יד הקטנה ומ"מ בגעהל ביות' ומשלב"ז דעתו להמתין ז"י מעל"ע וכאשר אמרת כי בראותם הילד בהתיר הקשרים אמרו הבקיאי' כי הוא געלבזוכט וזה ודאי הי' געהל ביותר וצריך להמתין כנ"ל, וכבר ראיתי מעשה כזה בתנוק ירוק געהל, והי' חולה ממש כנ"ל כנלענ"ד אם יסכים אתנו כבוד הגאב"ד כ"י. ומ"ש עד האומרי' שאי"צ להמתין מדברי הגמ' מ' יבמות ד ע"ז למה לא מוקי לי' כנ"ל כבר כתוב' קושי' זז בס' טוטו"ד והביא' בת' בית יצחק הנ"ב או"נ דו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן קפ"א בהי"ת אוכ"י ה' פ' כו"י תרע"א לפאק מאד יצ"ו ברכת כוח"ט לכבוד הב' החרוץ יו"ש בנש"ק כ"ה עקיבא פנחס קארניצער נ"י. א') מה דמספקא לך אי רשאי לקנות עש"ק שפחה עם עובר' דמקנת כסף ונמול בא' שיהי' צריך לחלל עלי' שבת. ותלית במחלוקת הרמב"ן ובעה"מ באשתפך חמימ' כידוע, לא אדע מה ספיק' בזה דוודאי כל שנמול בא' אינ' דוחה שבת כמ"ש במס' שבת דף קל"ה דאפי' נמול לשמונ' תלי' באמו טמא' ליד' עיי"ש ועיי' ביו"ד סי' רס"ו סעי' י' וריש סי' רס"ז דשם מבואר כמ"ש ותול"מ ב') מ"ש אדברי המחבר בסי' רס"ד שפסק דקטן כשר למול וא"כ עכ"ח שהוא מצוו' ע"כ כמו הב"ד, ולפמ"ש המקנ' בקדושין דעכ"ח אשה בכלל מצות ב"ד דאלכ"ק למ"ד דכשר' למול לפמ"ש התוס' גטין דף מ"ה לשיטת ר"ת מדמעטינן אשה וקטן מכתיב' סתו"מ דכל שאינ' בקשיר' אינ' בכתיב' הה"ד דלא תעשה ציצית ולא תאגוד לולב, ובאת' לחלק בין הנושאי' דשם לא תבא לעולם לכלל חיוב משא"כ קטן והנה בזה הדברים ארוכי' מאוד ועיי' בשו"ת כת"ס או"ח סי' א' וסי' ט' שהאריך בתשוב' נפלאות בחלוקי' בין מצוה למצוה ובין דין קטן ובין חיוב' אשה עייש"ה ותרווה צמאונך ולדברי ר"ת הי' מקום ליישב קושי' התוס' בקדושי' שהק' למה נ"מ נקט מעקה גבי מעשלהז"ג דנשים מחויב' תיפוק ליה דאיכ' לאו ל"ת דאשה ודאי חייבת, ולהנ"ל אתי שפיר דאי אינ' מחויב' בעשה דמעק' רק בל"ת דידי' ובאיש איכ' ג"כ מ"ע א"כ אם אשה עשת' מעקה לאיש לא הי' מקיימ' רק הל"ת ואינ' ראוי' לעשות' ע"י אשה קמשמ"ל דחייבת גם בעשה דידי' דלאו זמ"ג וראוי' לעשות המעקה גם ע"י אשה. ג') מ"ש לדעת הרמב"ם פ"י מהל' מלכי' דס"ל דבני קטור' חייבים במילה ונמולי' לשמונה, ומעתה אם קנה מהם מקנת כסף דנמול לא' האיך יעשה אם ימתין עד שמונה כדינה אי כדין מקנת כסף. והנה שפיר קאמרת דאם אין עלינו מצוה למולו בשמונה דהוה כמו מצוה דידי' דעדיף כמ"ש במ' קידושי' הוא ללמוד ושנו ללמוד מצוה דידי' עדיף, ולענ"ד הדבר פשוט כיון שבא לרשות ישראל להיות עבד דינ' כשאר עבד כנעני דנסתלק ממנו דייני בני כח אפי' לקולא כגון לענין לא נאמר' שיעורי' לב"נ ואזהרתן זו מ' ולענין כמה דברים, וא"כ הה"ד שנסתלק מזה דין בני קטור' ואין כאן חיוב כלל לעול' לשמוכ' כמו שאר עבדי' כן זה ומה סברא לחלק ביניהם ולענ"ד כי זה האמת ועוד נלע"ד לפמ"ש במל"מ והשאג"א בסי' מ"ט דאפי' לדעת הרמב"ם אינ' חייב ורק בחתוך ולא בפריע' שלא נתנה לאאע"ה ופריע' מהלמ"מ ולנו נתנו א"כ הא מצות פריע' רמי' עלי' מיד כדין מקנ' כסף ומהלמ"מ גם בפריע' שנתחדש' הלכה ולמה יחמיץ מצוה דידי' מה שאי' לולד מב"ק. והנה בזה"ז שנתערבו בני הקטור' וליכ' רק ספיק' גם להרמב"ם ומצות מקנת כסף הוי ודאי הסבר' ודאי כותכ' שאין ספק מוצי' מידי ודאי וכמ"ש בסוף מ' ר"ה ד' ל"ד ע"ב בשני עיירות בא' תוקעים ובא' מברכי' הולכי' למקום שתוקעי' והרי' בגמ' פשיטא הא דאורי' והא דרבנן ומשני דלא כצרכ' אע"ג דהוה ספיק' מ"מ ס' תוקעי' בס' דאוריי' קודם לברכות. ודאי דרבנן א"כ משמע דהיכ' דשינה' לפנינו ודאי מצוה קודם, וז"פ. ד') מ"ש אדברי מנ"ח ושעה"מ דאין עבד חייב למול את בנו, והבאת ע"ז דברי מל"מ דמה שהאשה ממועט להדי' מקרא אין עבד שוה לאשה ותי' בזה קושי' התוס' בקידושין יפה כוונת רק מה שהקשית אדברי מל"מ ממ"ד דעבד חייב באכילת מצה דאשה ג"כ חייב' והא דאשה חייב' הוא משום הקיש' כל שחייבי' משום אכילת חמץ חייב באכילת מצה והא לענין זה אין ילפות' עבד מאשה. בזה אי"ד מכוונים וכי כתיב בקרא אשה דבקרא אינ' מורה רק מי שחייב משום אכילת חמץ חייב באכילת מצה א"כ עבד גופ' ג"כ בהאי רבוי, ומ"ש הרמב"ם משום דהוקש' לאשה הוא רק משום דהי' פטור משום מעזשהז"ג ולזה צריכ' קרא שמו אשה. ועוד לענין חיובי' לחומר' ודאי מקשינן לאשה וק"ו הוא אם הוא חייב מה שאשה פטור' מצד מעוט'