לבושי מרדכי על יורה דעה קעז

נוהגי' היער כדברי הרמ"א סי' רס"ו ותשובות האחרונים להתיר' ורק דמעל' מספק לי' הי מנייה' עדיף שני עדיף כס' יש"ש דהראשון לא עשה מצוה וגם דהא להירושלמי ושפוני דאין המצוה נקראת אלא מי שגמר', או דילמא ראשון עדיף דלסבר' לבוש א"א עשות כאח' ולא שייך סבר' שאג"א דבסלק ידיו הוה שני חכולי' דס"ס גם בא' נעשה ב' חלולי' וגם כי הא כ"ז שלא פרע ליכ' תקון מצוה והוה מקלקל. והנה מ"ש לדברי שאג"א סי' כ"ט יש יותר אסור בשני מבראשון לא הבנתי דאדרבה רבה דבשאג"א דעיקר איסור עביד ע"ד שסילק ידו ואפי' במוהל א' לא יסלק ידו א"כ בשני מנה אסור' איכ' דעכ"ח צריך למול. ומ"ש בדברי הלבוש הנה לפי"ז כל דברי שאג"א אין להם מקום דהא בסוף דבריו מסיק דודאי אין בין רבוי מלאכה לרבוי גבר' וכל עצמו' האסור הוא רק משום דאפשר בחד מלאכה בלא סלוק יד משא"כ בב' מוהלים עכ"ח יסלק ידו ואם באמת סילק ידו שוב אין חלוק ומותר גם למוהל ב', וכיון דלא שייכי' דברי שאג"א מה לי ראשון מה לי שני דכ"כ יש חלול במוהל א' כמו בב' ועיי' חדושי חת"ס מ' שבת דק"ו הנ"ל בסוגי' דפשיט' לי' דלא כלבו דאפשר חתוך ופריע' ומציצה בלא סלוק, וכברי מעל' היה יותר להיות פורע לבד מלהיות חותך ופורע באח' אלא כיון דא"א בענין אחר א"כ עכ"ח אין כאן אפי' סרח אסור ושוב מה לי רשון או שני ושוב כו"נ מעל' דהראשון דאינ' רק מקלקל, אלא דלפי"ז הקש' מנ"ל לר"ש להוכיח ממיל' דמקלקל בחבור' חייב מדאצטריך קרא להתיר מילה דילמ' משום השני שהוא המתקן וגם הא סבר' ר"א סבר' מעולה היא והנה כן הקשה ג"כ בת' הרמ"א סי' ע"ו הנ"ל, ותי' דקרא עכ"ח במוהל שחותך דזה לשון ימול וכמ"ש התרגום איגזר' וקושי' שניי' מ"ש ונעל' דלר"י קשה להיפך די"ל דהקרא אינ' בשביל השני הפורע אלא בשביל הראשון דהוה מקלקל ולר"י דס"ל מקלקל פטור ל"צ קרא דברים הללו לא הבנתי אדרבה משום הכי מוקמי' קרא לשני משום דהוא המתקן ובמוהל א' הא ודאי משום הפריע' צרי' קרא ובשני מוהלין משום השני הפורע ומה שפלפל מעל' לשיטת הרמב"ם דחובל משום מפרק ועכ"ח בצריך לדם והנה בפנ"י מ' כתובו' ד' ה' וכן במגן אבות פירשו דצריך משום הטפת דם ברית ובהפלא"ה וכן בישוע"י סי' שט"ז ומשום דצריך לדם כמ"ד בפ' ראד"מ האי אומנ' דכלא מייץ דאיכ' סכנת' וא"כ חזינן דצריך לדם להוצי' משום האי טעמי' ולכאור' יש לעיין אי צריך משום הטפת ד"ב הלא סגי' אם הטיף בחתוך וא"כ בפריע' ל"ל א"כ בפריע' האין כאן משום מפרק והי' השני קיל מן הראשון מ"ש משום דצריך שיעור גרוגרות ואיכ' כ"כ ומשום ח"ש ותי' דאמרינן אחשבי', כבר ישב על מדוכה ז' בס' מגן אבות עיי"ש. ב) השאלה בא' שנהג לתן מעשר מן הריוח אם בידו לתן לקופת הקהל תחת סכום הנהוג או כחברי, והביא מעל' דברי ט"ז סי' רמ"ט דמנה שמחויב לתן בלא"ה אסור לתן מן המעשר, ובת' מרן חת"ס דאם התנה מתחיל' ע"כ דעת מעל' שיתנה מכאן ולהבא, ולכאור' יש לעיין כיון דכל מנהג של מצוה הוה כנדר היאך יחזור בו אלא שבש"ך סי' ר"ד ס"ק ט' כ' דמן הריוח הוה דשלב"ל ויכול לחזור בו א"כ כש"כ במנהג שיכול להתנות מכאן ולהבא אם מטה ידו ועכ"פ ליתר שאת יתיר מנהג נדרו עפי"ג כמ"ש בסי' רנ"ח סעי' ו' אפי' לדעת הרדב"ז שמביא בפ"ת שאוסר להתיר נדרי צדקה מ"מ בזה שיכול לחזור מעיקר' דדינ' וההיתר רק ליתר שאת ודאי לכ"ע יכולי' להתיר' ועיי' בחכ"א. ג') מ"ש בענין להבדיל על השכר במקום שאינ' חמר מדינ' למי שערב לו יותר משכר והביא ראיי' ממוצא' חש"פ ברמ"א שם סי' רצ"ו משום דערב לו אז יותר שכר שם הוה לכ"ע משא"כ ביחיד בטל' דעתו ואין לזוז מהלכה רווח' בישראל להבדיל רק על היין. ידידו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן ק"פ בהי"ת אול"י ד' ב' יה"ג תרע"א לפ"ק מאד יצ"ו לכבוד חביבי הב' החתן תמים חו"ב מו"ה שלמה יואל כ"ץ פריעד נ"י בק"ק נאנאש יצ"ו. אשר שאולני ע"ד תנוק בעת אשר הובא למען למול ביום השמיני נראה לכל עיני הבקיאי' כי ירוק הוא היינו ירוק (געהל) ואמרו כי זהו בחולי' געלבעזוכט וצוה הרבהגאב"ד נ"י להמתין והרופא אומר כי התנוק בריא אלא שאי"ל נאמנות נגד דעת רבותינו, ועתה נסתפק בדבר אם דינ' כחול' שחוור' בגמ' ס"פ ר"א דמיל' ובמס' יבמות דצריך ז' ימי' מעל"ע או מיד שימלא בו דמו ימול' אות'. ראיתי דבריך בשם ס' קטן היפך הדברים כי אדרבה דעת הראב"ד בס' תמים דעים כי אדום וירוק אינ' כחוכ' ומלין מיד כשימלא בו דמו וכן הביא בשם הראבי' וכן דעת הראב"ד באשכול וכ"כ המאירי להדי' במס' שבת וכן דעת הרשב"א במס' יבמות ר"פ הערל וכן פסק בחכ"א ככר קמ"ט אות ד' אכן בס' יד הקטנה פוסק להמתין ז' י' מעל"ע כמו בשאר חול' דכל הגוף וכן פסק בטוטו"ד מהגאון מהרש"ק ועיי' בס' ברית אבות. והנה ראיתי בשו"ת בית יצחק סי' צ"א מהגאון דלבוב ז"ל שחולק ג"כ ע"ד יד הקטנה וטוטו"ד אלא כדברי הפוסקי' ראשונים למול מיד אך אם הוא בלא"ה מילה שלב"ז כמו נדון זה שנמצא ירוק ביום השמיני וכבר נדחה מילתו וגם אם הוא ירוק שקורין (געהל) והוא געהל ביותר בכל הגוף יש להחמיר ושלא למולו עד מעל"ע. ולדעתי הסבר' פשיטא