לבושי מרדכי על יורה דעה קעו

סי' רנ"ט ס"ק י"א דדוקא בדבר שיש בו קדושה אמרינן מעלין בקודש ולא מורידין ולא בתשמישי מצוה והק' ממנחות ל"ט דאמרינן גבי ציצית לענין מתחיל בלבן משום מין ככף וסיים בלבן משום מעלין בקדש ואי"מ אלמא דמעלין בקודש וכו' ע"ש והא ציצית הוי רק תשמישי מצוה כמבואר במגילה דף כ"ו ע"ב, ולענ"ד נראה דהנה החת"ס יו"ד בתשוב' רמ"ד ביאר סברת המרדכי דהיינו בחפץ עצמו לא שייך מעלין דלית בי' משום קדושה דהא לאחר זמן מצותן נזרקין אבל בגברא שעושה המצוה ודאי אית בי' משום מעלין בקודש ע"כ רק בדאת' ליד גבאי אבל גברא לא יצא ידי נדרו רק במעלי' במצוה רבה דבכלל נדרו הוה אבל במצוה זוטי אינו בכלל במה שנדר, והכי דייקא דברי מהרמ"ז שכ' ראיי' מסנהדרין ד' מ"ח דשם לא איירי במעלין בקודש רק לענין בהזמנה ותיק תפילין לענין לצרור בו מעות ועכ"ח נתכוון להנ"ל וכמ"ש הטו"ז בסי' קנ"ג באו"ח סק"ב ובמג"א שם סק"ה, ולדעת מכ"ת הא יכול להקשות מנר חנוכה דקיימ"ל כב"ה דמוסיף והולך משום מעלין בקודש ולהנ"ל א"ש דבגברא שעושה המצוה ודאי דיש בו מעלין בקודש, ועוד י"ל בפשיטות לפימש"כ הרמב"ן והר"ן במגילה ר"פ בני העיר וכן בשבת כ"ב דמסקנת' דבשעת מצותן דין קדושה יש בו בכל המצות והיינו טעמא דבהכ"נ דאסור להורידן מקדשותן ורק בז' טוב' העיר ומעמד אנשי העיר בנמכר דאחר שתפס פדיונו עבר זמן מצותן ומותר משו"ה לשנות דאית בי' רק משום מצוה יעי"ש ודו"ק, וא"כ ה"נ בכריכות הציצית והדלקת נ"ח בזמן מצותן שייך שפיר מעלין בקודש דאז בזמן שנעשה בהן מצותן דין דבר שבקדושה יש להן כן נראה לפענ"ד. ב') העיר ע"ד הראב"ד ובעה"מ בסוכ' כתבו דכתיתי מ"ש כמי שאינו כלל דמי ולא כמאירי שרק לנפרך נחשב, והקשה כ"ת מחולין ד' פ"ט דמבואר דמכסין בעפר עהנ"ד משום דכ"כ דכתיש מעלי טפי הרי להדי' דרק לנפרך נחשב וצ"ע על הראב"ד ובעה"מ, ולפיענ"ד נראה דדוקא כמו גבי שופר ולולב דעיקר עשיות המצוה הוא הנטילה ואין שום תכלית מתקיים בעצמותו משא"כ בכסוי הרי עיקר המצוה שיהי' הדם מכוסה והרי הדם מכוסה ואין המצוה מתקיים בעפר בעצמו רק בהצטרפות עם הדם ולכן ל"ש למימר דכמאן דליתא לגמרי דמי כמו בשופר ולולב דהתם כל המצוה הוא רק בלולב ושופר לבד ושייך לומר דלא יצא המצוה בהך לולב ושופר דכמאן דליתא דמי ודו"ק היטב בסברא זו. ג') שוב הקשה כת"ה על הרא"מ שהביא הפר"ח בטעמא דטומטום אינו מוציא אפיל' מינו ולא אמרינן ס"ס משום דהוי מגוף לגוף ול"א ס"ס בתרי גופ' וקשי' לי' מש"ס נדה נ"ט דאמרינן ס"ס באיש ואשה שעשו צרכיהם אף דהוי בתרי גופ'. וימחול מעל' לעיין בש"ך סי' ק"י מאות ד' עד אות ז' שהביא דברי או"ה גבי ביצה בספק מכשרה או מטריפה כיון דעל הביצה איכא עכ"פ ס"ס והאיך דנתערבו התרנגולת שפיר הוי ס"ס דלא דנין בזה מכח מה דאתי ולא הוי מגוף לגוף ועיין בפר"ח שם דפליג על הש"ך וס"ל להיפך דהאיך דלא נתערבו איכא להתיר משום ס"ס הנ"ל ושם הביא ג"כ דברי הרא"ם הנ"ל ועכ"ח צ"ל החילוק בין הך טומטום דהוה מגוף לגוף ממש בהם גופא הס"ס משא"כ היכא שאין אנו דנין רק על גוף א' כמו בדם אם מאיש או מאשה ורק הספק בא אם גוף זה מגוף אחר, ודו"ק. ועוד נראה דהנה החת"ס בחידושיו לנדה הקשה שם דהא הוה ס"ס שא' מהפך, ותי' כיון דאשה בחזקת טהרה עומדת מהני ס"ס כזו כמ"ש בכו"פ, לענין ס"ס מגוף לגוף שהקשה הב"ש מאלמנת עיסה דמבואר בכתובות דמהני ס"ס אף דהוה בתרי גופ' ותי' ג"כ משום חזקת כשרות עיי' בכו"פ סי' ק"י, ומעתה גם קושייתו א"ש דהכא גבי או"א איכ' ג"כ גבה חזקת טהרה ושפיר מהני ס"ס אף דהוה בתרי גופא. ד') וע"ד קושיתו בסוטה ג' ע"א לעולם בהם תעבודו רשות דבר"י רעק"א כו' ור"י כדתניא דר"י כל פרשה שנאמרה ונישנית כו' ע"ש ובע"ב דמוכח דרע"ק לי"ל הך דרשא דתבר"י והקשה מע"כ דבשבועות י"ח ס' ע"א מבואר להדי' דרע"ק ג"כ אית לי' הך דרשא דתדר"י עש והוא קושי' עצומה, ועיין בס' ישמח משה פ' בהר שהקשה קושי' זו ומעל' האריך בדברי התוס' שם. ולענ"ד אפשר לומר לפמש"כ בתוס' שם דנימא לר"י כל היכא דאיכא למדרש דרשינן כמו גבי ק"ו טרח וכתב לה קרא, וראיתי בס' שערי חכמה להגאון בעהמח"ב שו"ת שמן רוקח שהקשה על דברי התוס' למה הקשו ממרחק והיא גופא תקשי ממ"ש מס' חולין ד' ע' ע"ב כמש"כ רש"י שם אליבא דר' יוסי במתניתן מוכח להדי' בההיא דרבי אקרא אני חי' עיי"ש, ולענ"ד דהא שם פליג הת"ק אר"י ועכ"ח ס"ל דאפי' היכא דאיכ' למדרש אמרינן הך כללא דתדבר"י והתוס' רצה להקשות אליבא דכו"ע הכל מה טעם למה לא נדרש כמו גבי ק"ו ע"כ הקש' באופן הנ"ל ומעתה י"ל דר"י ורע"ק פליג' בפלוגתת דת"ק ור"י דר"ע סובר כר' יוסי שהוא תלמידו דכל היכ' דאיכ' למדרש דרשינן והתם בשבועות פליג אר"א שם סובר דאין לדרוש כר"א כמ"ש בתוס' שם דגבי בהמה טמאה נמי כל דבר טמא כתיב ולהכי לא דרשינן גם שרץ טמא דאיכ' הוכחה להיפך. ועוד הסברא נותנות שלא לדרוש משום דבי"כ ובי"כ ידע בטומאה ומה נ"מ באיזה טומא' כמ"ש בגמר' שם בטעמי' והכא איכא סברא למידרש דאיכ' מצוה, ודו"ק. דו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד. סימן קע"ט בהי"ת יום ד' פ' נח תער"ב לפ"ק מאד יצ"ו. לכבוד הרב הגדול מהו' דוד יהוד' זילבערשטיין נ"י. עתה באתי ע"ד ב' מוהלי' בשבת אשר כבר