לבושי מרדכי על יורה דעה קעה

השיג על הרמ"א שהביא הלכה זו בשם הג"ה מרדכי ושם נאמר דוקא לשם מצוה והא הרמ"א איירי בהדי' למכור לאחרים וכמ"ש בהגמ"ר הנ"ל ורק שם בהגמ"ר הזכיר חשש השדא אחרת דיאמרו הבריות נדר מלבושי' לעני ולא נתן לו כמ"ש בב"מ ד' ע"ה הנ"ל ולזה אמר בהג"מ דכיון דמוכרים בפני ג' אית לי' קלא וגם עד"ז תמה בת' בי"א דזה לא נאמר רק בדרך דחיי' בטעמי' דר"מ דאין העני רשאי לשנות מדעת הנותן ולבסוף מסיק בגמ' בטעם אח', ובאמת ראיתי בירושלמי מ' קידושין בסוגי' דקדשה בתמר' דנקט טעם זה בפשיטות לר"מ דאין רשאי לשנות משום משום דלא נתן לו הנותן רק על תנאי זה והוה כגזל' עי"ש, ובאמת מ"ש הת' בי"א ע"ד הרמ"א מהגה"מ קשה לענ"ד להבין השאלה בהגה"מ מי שנדר מעות וכלים לעניים והכבושי' אין די ספיק' לחלקם רק לעניים מועטים אבל המעות בידו לחלק לעניים הרב' וע"ז מסיק דכל הנותן צדקה רשאוי לשנות לדבר מצוה כמו הצבור והיינו לדעתו היא גופ' המצוה דהמעות יחלק לעניים מרובים וכמ"ש המג"א סי' תרצ"ה ס"ק י"ב דמצוה לחלק ועיי"ש במחה"ש בשם הב"ח דמי שיש בידו ק' זהובים טוב יותר לחלק לעניים הרבה מליתן מתנה גדולה ליחיד. כן נ"ל שראיתי בהרמב"ם דהכל לפי רוב המעשה ועוד שם בהגה"מ דמצוה יותר במזונות יותר מכסות א"כ בל"ס דכן דעת הרמ"א אלא שקיצור בלשונו משום דמעצמו מובן כן כיון שמכר' לאחרי' ועפי' ג' שונאוי', וכמה לי' כולי האי וכי בשופטני עסקינן לטרוח בכדי אלא וודאי משום הני מצות.– ועוד נלע"ד וזה עיקר דהרמ"א חושב מצוה בו יותר במזונות מבכסות כמ"ש בטעם בהגה"מ א"כ המעות שמחלק במקום הבגדים הוא שראוי למצוה זו יותר מהבגדים א"כ היינו בכללא דממילא כיון שמחלק הוא המצוה וכבר הוא לצורך מצוה, ולא זכיתי להבין ד"ק למה מאן הגאון הבי"א ז"ל לכוון כן דעת הרמ"א. ועוד ראיתי שם בבי"א פלפול עצום ע"ד השבו"י סי' פ"ג ופמ"א צ"ב בהאי ענינ' שתוכ' דברי הרמ"א בסוגי' דאצתלא במ' גיטין בפלוגת' דרבנן ורשב"ג אי אצתלא דוקא או אפי' דמיה' והביא דברי הרא"ש בסוגי' דמעמ"ל והביא הגאון בי"א דברי תה"ד סי' שי"א בשניים שקנסו עצמן להחליף נכסיהם ומה שיתיר מנכס' ראובן לתן לצדקה וחקר התה"ד אם די ליתן דמיהן במה שיותר נכסי ראובן מנכסי חבירו דלא נתכוון רק לרווח' ודי בדמיהן לסיים כי הדבר שקול והרמ"א בחו"מ סי' ר"ג פסק בפשיטות דכ"א יעמוד בנכסי' ורק יתן המותר' בדמיה' והק' הוא ז"ל דהא בתה"ד קאי בספיק', ולא זכיתי להבין ג"ה דלמה לא נאמר בדעת רמ"א דמספיק' מוקמי' הנכסי' בחזקת בעלי' כמ"ד בכמה דוכת' ואפי' אם נאמר דמ' צדקה הוה ס' אסור כמ"ש בת' חת"ס סי' ר"מ דעיקר כאותן דעות היינו לעיקר צדקה אבל לענון נכס' ודמיה' דכבר יש לקיים עני ורש הצדיקו בדמיה' מה לי הן מה לי דמיהן כיון דס"ס ילך לצדקה ואכמ"ל. ידידו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ סימן קע"ז ב"ה אול"י ד' פ' חיי' תרע"א לפ"ק מאד יצ"ו שוי"ר לכבוד חביבי הרב הגדול מו"ה משה שווארטץ נ"י מו"ה ק"ק באזעל (שווייץ) יצ"ו. ע"ד שאלתך הגונה אם ראי' לעשות פדיון נפש ממעות מעשר כספים הנהוג ואני כמ"כ מסתפק בזה טובא, והנה הטו"ז סי' של"א ס"ק ל"ב הביא בשם הב"ח דמעשר כספי' אינו לא מה"ת ולא מדברי סופרים והוא השיג עליו וכן בת' הבאי' אחרי' אבל בפ"ת הביא בשם הרמב"ב כמ"ש הב"ח שאינ' לא מד"ת ולא מד"ס ורק כשאר מנהג של מצוה שאין לבטלו רק לצורך גדול וכן הביא בשם שאר ת' אחרוני' ועיין בת' מהרי"א סי' של"ד פלפול ארוך בטוב טעם ודעת גדולתו עייש"ה ומעתה בפ"נ וודאי דהוה לצורך גדול וזה הוא לפי"מ דגברא אם אמיד בנכסי' אי לא אמיד. ושוב ראיתי בטו"ז סי' רמ"ט ס"ק א' לענין קנין מצות בביהכ"נ שג"כ ילך לצדקה שכן הי' המנהג בימי' ההם אם בשעת קנין המצוה הי' דעתו לקנות ממע"מ מותר כיון דבלאו"ה יבא ליד עניים א"כ הה"ד הכא בפ"נ דעיקר לחלק לעניים וכן הביא בסוף הסעי' לענין פדיון שבוי' אם לא פסקי' עליו לתן חלק כחלק כשאר נותני' ואינ' מוטל עליו לפדות' ודאי דמותר דאין צדקה גדולה מזו ועיי' בש"ך שם לענין עשיית מצוה ממעשר כספים ובבאה"ג שמחלקי' בין שהי' החיוב עליו בלאו"ה או הי' פטור ממנו ועי' בת' חת"ס יו"ד סי' רל"א וסי' רל"ב מ"ש על דבריהם, וא"כ בפ"נ האיך נאמר אם הי' מוטל עלי' כמ"ש דברי קבלה צדקה תציל וגו' וכמ"ש בגמ' שבת ד' קנ"ו ע"ב עיי"ש, אלא משם אין ראי' כ"כ שיהי' החיוב עליו לעשות צדקה כ"כ כמנין פ"נ וא"כ כיון דיש לדמות למ"ש הטו"ז ול"ה מחיוב כ"כ אפשר להתיר ועי' בשלה"ק בעמוד צדקה ובה פורים, ואפשר כי סך מה יתן לצדקה לקיים מ"ש וצדקה תציל וגו' ולפ"נ שוב יכול לעשות מהמעשר דומי' דכתב בשלה"ק לענין מעות פורים דמה שמוסיף על המתנות טפי מיכלתו יכול לעשות גם מהמעשר ויר"ש יוצא ידי שניהם. דו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ סימן קע"ח לידידי החו"ב מו"ה אלימלך פריעדלאנדער נ"י, מה שהקשה ע"ד המרדכי שהביא הש"ך ביו"ד