לבושי מרדכי על יורה דעה קעד

אסמכת' היינו אם מונח על השלחן אבל באמנה הוה אסמכת' ואם כי פסקינן בש"ע יו"ד סי' רנ"ח כדעת ר"ב דאסמכת' קונה בהקדש היינו כמ"ש הסמ"ע וש"ך וט"ז סי' ר"ז בח"מ דצריך לקיים הנדר ושבוע' אבל אינ' כבא ליד הקדש דהיינו הגזבר ואם כן פשיט' דאינ' כבא ליד גבאי ומותר לשנות ועוד דהוה דשלבל"ע דהרבה מי יימר איכ' דהרבה נומרין יש בסערי"ע וא' מן אלף אשר ישיג הויפטטרעפפער או איז' טרעפפער גדול ובדבר שלבל"ע לדעת הרא"ש אפי' משום נדר ליכא ורק לדעת הרמב"ם הוא משום נדר ועיין בחת"ס סי' רמ"א. ועוד דהכ' הוה האי גורל כמו שטר חוב ומקדיש שט"ח פסקינן ביו"ד סי' רנ"ח דצריך כתיב' ומסיר' כמו להדיוט והש"ך סותר עצמ' עם מ"ש בח"מ סי' ס"ו ס"ק ב' בשם הריטב"א וכבר התעורר על זה בהגה' מהרב"פ והכ' בהני לאאזען ליכ' אלא מסיר' ולא שום כתיב' עלי' והא בסי' רנ"א ובאו"ח סי' נ"ג חשיב קבלת אב"ד וש"ץ למצוה גדולה וצרכי רבי' הוה כמ"כ השמש הצריך כדי לסמוך לשנות דבר זה המותר מן חלק הת"ת ויעיין במהר"ם שיק יו"ד סי' רל"ב שהתיר ג"כ כמו זה המותר מת"ת לצורך ספוק ראב"ד והלואה כבר אמרנו שכן נוהגי' כאן עפ"י ותיקון. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"ס ברעזאווא. סימן קע"ה ב"ה י' ה' פ' וישלח תרס"א לפ"ק ברעזאווא יצ"ו ברכה תעלה על ראש הרב הגדול מו"ה חיים אפרים באלאיטי נ"י דומו"צ ק"ק טארנאליא יצ"ו. אשר בדק לן מע"כ אם מותר להיות שליח לאשה לפזרון צדקה בלא ידיעת בעלה שהוא מקמץ, והביא מע"כ דברי נובי"ת סי' קנ"ח לאסור' ומצא ביד אברהם אצל יו"ד שהביא דברי ראב"ן הובא ביש"ש מו' ב"ק שמתיר לקבל מאשה אפי' ס"ך מרוב' בזה"ז שהם נו"נ בתוך הבית והם כשלוחי הבעל וכן לענין תביעת ממון פסקי' עוותי' בח"מ סי' צ"ו. והנה אמת הדבר כי כן כתבו בשם הראב"ן והרמב"ב פליג עלי' והכריע המהרי"ק שורש קצ"ב כוותי' דדוקא דבר מעוט לצרכי בית כגון קניית בשר ירק וקמח שאין לומר בזה כי כל פעם ופעם תהי' צריכה לזה רשות הבעל אבל סך מרוב' דבר אשה בלא רשות הבעל אינ' כלים. והנה דעת היש"ש ב"ק פ' החובל להכריע כדעת הראב"ן לענין מו"מ בעסק סחור' שהוא לתועלת והנאת נכסי'. אבל בצדקה ושכירת מלמד פליג עליו בס' ים התלמוד מ' ב"ק ודעתו כדעת הרא"ש בתשוב' כלל י"ג והוא כפסק השו"ע יו"ד סי' רמ"ח סעי' ד' וסעי' ה' שאין זה בכלל הנאה לנכסי' וכן דברי ת' מהר"מ אלשיך סי' י"ט דצדקה ושכיר' מלמד אינ' בכלל הנאת נכסי' ודעת השך בח"מ סי' צ"ו דכ"ע מודי' שאשה הנו"ב בתוך הבית כי מעשי' קיימי' והבעל צריך לשלם בעבור' דאל"כ וכי יאכל הדא וחדא והיינו בדברים שהם תועלת לנכסי' אבל בפקדון ואבדה וכיו"ב אין הבעל חייב בעבור'. ועיי"ש שהביא דברי יש"ש הנ"ל וכ"ד בס' ים התלמוד מ' ב"ק אשר ז"ל דאם היא אשת חיל וע"י מו"מ שלה מחיי' את בעלה דאז אפי' סך מרוב' מסתמא מרשה לה בעלה וניחא לי' שאם ימח' תפסק מלשא ולתן. סוף דבר הכל לפי ענין והסיבה עכ"ל, והנה אין נוטה גם בזה רק משים טעמי' דמסתמא ניח' לי' אבל בידוע להיפך פשיט' לי' דאסור, וכיון בנדון היא עשתה צדקה ע"י שליח למען לא ידע הבעל וא"כ כבר הודה דלא ניח' ומקפיד והאיך נעשה מעשה נגד פסק הש"ע וכל פוסקי' אחרוני' כהכרעת היש"ש, ורק לענין מו"מ קיימ"ל כדעת הראב"ן ועיין ת' נובי"ק לענין נאמנות שלה על רצון בעלה. דו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן קע"ו ב"ה אול"י ד' פ' תולדות תרע"א לפ"ק מאד יצ"ו לכבוד הרב הגדול החו"ב מו"ה מרדכי האבערפעלר נ"י מו"ץ ק"ק ברעזאווא יצ"ו. עתה באתי בעה"י למען ד"ת בהלכה למעשה במי שנהג מעשר כספים ובעת היוקר של"ה אפשר לחלק ונכתב על פנקסי' ובבאו לחשבון עלה יותר על ק' זהו"כ וע"ז הקדיש ב' לאזען וסוף הדבר כי הלאזען באו לידי העניים וזכו בהם. והם שלח' לשלישית ביד' המתנדב אם רשאי לפדותן לעצמו ברצון המקבלי'. והנה לענ"ד לית דין צריך בושש כמ"ש מ"כ בשכבר זכו בו העניי' הוה כשאר דברי רשות ומה לי מוכר' לאח' או להמתנדב והא ביד העני לעשות במתנת' מה שירצה אפי' הי' דעת הנותן לאיז' דבר א' דלא קיימ"ל כר"מ בב"מ ד' ע"ה דאין העני רשאי להעביר ע"ד הנותן וכמ"ש הרמ"א באו"ח סי' תרצ"ד וגם הטור דס"ל בענין מעות פורי' שלא לעשות' בשאר צדקות מודה בזה וכמ"ש בת' בית אפרים הנ"ל בעצמו כנלע"ד בפשיטות. ועתה באתי להשתעשע בפלפול' במ"ש מע"כ דמ"ש בפ"ת בשם ת' בית אפרים שאינו רשאי לשנות ולמכור רק דוקא לדבר מצוה דאם כדר בגדי' לעניים היינו דוק' לעצמ' ומשום חשד. הנה מצינו חשש חשדא בגבאי בסי' רנ"ז סעי' ב' דאם צריכי' למכור דבר מה שגבי לתמחוי מוכרי' לאחרים ולא לעצמן משום חשדא והיא מבריית' דמ' בב"ב ד' ח' אבל בכגון זה לא שמעתי, ועיינתי בת' בית אפרים סי' כ"ו הנ"ל אשר בהדי'