לבושי מרדכי על יורה דעה קסט

אה"מ דאפי' לשחוט פרתו מותר דהוה מקלקל כונו גבי סכין של ע"ז והט"ז פליג ומודה לי' במילה והא במילה חשיב לי' מקלקל מ' שבת ד' ק"ו ואפי' לר"י אינ' רק משום תיקון מצוה וגבי מודר הא להנות נתנה וזה מקלקל לענין הנאה ואפי' בשליחות דמהני לי' מ"מ ודאי חשיב קלקול יתר על תקוני דעדיף משחיטת פרתו וכיון דשחיט' מותר כש"כ מילה. וגם י"ל דסמך על מ"ש בסי' י' גבי סכין של ע"ז ולא צריך להביא': ומ"ש בענין מ"ש דעשה דמילה דוחה לתו"ע דמודר. מחלק מע"כ דהכ' המוהל עושה מצוה וכי ידחה העוכ"ת של המודר האיך מצינו כזאת. והי' לו להביא דברי ת"י כתובות ד' מ' דאי אמר' לא בעינ' ליכא מצוה ופי' משום דעלה ליכא עשה ומ"מ מוזהרת עלי' כדדרשי' בכמה דוכתי לא יקחו לא יקיח'. אבל הא התוס' פליגי עלי' כמ"ש הפלא"ה שם וכן הוכיח בטעם המלך מה' ע"ז פ' י"ב דתגלחת מצור' ע"י כהן ועביד הקפה אלמא דדח' הלאו דלאו דידי' וכן בנזיר ויבום. ועוד לתירוץ הא' איכא למימר דס"ל להראב"ד דשייך שליחות במילה אם היה שלוח' ושא"כ ועביד איה' גופ' המצוה ושפיר הלתו"ע כנ"ל ותל"מ: דו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ ברעזאווא סימן ק"ע לכבוד חתני הגנ"י ע"ד ב' שו"ב אשר א' הדיר לאכול משחיטת חברו עד"ר וכאשר הרגיש בזה שאל אותו ע"כ. וגלה לו שמפני קצירת סכינו אם כי כשיעור יד"א והתיר' לו בג' וחברו יחליף סכינו כמ"כ ואח"כ גלה לו שהי' עד"ר סתם שלא הודע להמתירים וכבוד הדר"ג חושש לדעת הש"ך דלכתחילה אין להתיר אפי' בעד"ר סתם ומפני כי יש לדון דההיתר הי' בטעות י"ל אפי' בדיעבד. ובזה מסבר סבור' דעת ר"א דס"ל בדיעבד מותר שהקשה עליו הש"ך בסי' רכ"ח כידוע: והנה בעיני לא מצאתי כגון זה היתר בטעות וי"ל ראי' גם ממתניתן דנודרת דפריך בגמרא ניחוש דילמא אזלה לגבי חכם ותי' דצריך לפרוט. ולמ"ד דאיצ"ל דמדרינן ברבים. וא"כ עכ"פ חזינן דאם מפרט לא יתיר החכם מפני הפסד היתומים ותקנת חכמים א"כ גם אם לא מפרט לא יהי' מותר דהוה בטעות וכן בכהן שנושא נשים בעבירה דפריך לה בגמרא יל"ק בכה"ג וכן מהך דערכין דף כ"ג המקדיש נכסיו יהי' עליו כתובת אשה ג"כ אמרי' בתוס' שם דאם הי' מפרט אפי' הסיבה לא הי' החכם מתיר' מפני הפסיד' של הקדש ומ"מ השתא דלצ"כ הסיב' ולא יפרוט ודאי מותר בדיעבד. ולא מצאתי רק בסי' רכ"ח ס"ד לענין חרטה ופתח דאם משחר לחכם אין ההיתר כלום היינו כיון שאין כאן חרטה ולא פתח. אבל האיך דלא שרי להתיר לכתחילה ובדיעבד מותר שנאמר דהוה טעות לא אדע מנ"ל ובל"ס יש לפני' ראיות בזה. ולדעתי לא עדיף מדין בב"ד כמ"ש בנדרים דהפרת נדרים בג' ודאי לא נאמר בב"ד שאם הי' יודעים שהי' על איזה דבר שלא כראוי' וכיו"ב שאין פסק שלהם קיים: ומה שי"ל לענין הלכה בנדון זה. הכה בפנ"י ושעה"מ פ"ו מה' ש' שתי' דעת ר"א מקושי' הש"ך דלא חיישי' דלמא אזל גבי חכם ושרי לי' דאפי' למ"ד אי"צ לפרוט הנדר מ"מ צריך לפרט שהנדר הי' עד"ר שזה וודאי בכלל לשון הנדר וכ"כ בישיע"ק (או"ח סי' קכ"ט) וכ"כ בחי' חת"ס (על הסוגי') דאפי' למ"ד דא"צ לפרט מ"מ צריך לפרט שהי' עד"ר כמ"ש מפיה"מ להרמב"ם בס' פ"ז מס' בכורות אהא דכהן שנושא נשים וכו' דקאמר דלא חיישי' שיבא לחכם שנדר כן עד"ר ונזדמן לו דבר מצוה וכו' דקיי"ל צריך לפרט את הנדר א"כ ויוכח בהדי' דאפי' אי א"צ לפרט הנדר מ"מ אם הי' עד"ר צריך לפרט דהי' עד"ר. א"כ בעובדא זו שהי' עד"ר ולא גילה כן להמתירי' והא פסקינן ביו"ד סי' רכ"ח סעי' י"ד דאם לא פרט אפי' בדיעבד אינו מותר כש"כ הכא שלא פרט אפי' מה שצריך לפרט למ"ד צאיצ"ל לדעת המפרשים האחרונים הנ"ל ושכן דעת הרמב"ם. ע"כ לענ"ד צריך היתר מחדש בפרוט שהי' עד"ר ומ"ש כהדר"ג במ"ש הש"ך לחוש לכתחילה. ודאי יש לצרף להקל שיש בו משום שלמא דצבורא ג"כ כידוע בכגון זה שחולקי' לצדדים זה מחזיק ביד זה וזה ביד זה: ועוד יש סניף להתיר' ממ"ש הש"ך ססי' רי"ח דעת המבי"ט במי שנדר שלא לאכול סעודה חוץ לביתו דלא הותר חוץ למדינה משום שאינו במשמע בשני לשונות כמו שאר לשונות בסתם נדרים סי' ר"ח. ומ"מ סיים הש"ך דאם יש הוכחה דלא נתכוון רק למדינה זו כגון שיש אנשים רעי' וכדומה נאמן בזה וכן בסי' רל"ב סעי' י"ט במי שאסר לישא לפלוני שאבי' רע ועשה תשובה דאי"צ התר' דהו' כתולה נדרו באותו דבר והביא הפ"ת בשם מהר"י בשו"ת ראש יוסף דאפי' לא פירש אלא שיש הוכחה וה"נ יש הוכח' דאם אין שום טעם וסברא שיאסר ע"ע שחיטתו ודאי מה"ט הי' דגם אצלו יש פעמים רבות תמיה' זו האיך סגי' לשור גדול סכין כזו אפי' בשיעור' דיד"א ועיי' ברמ"א סי' ר"כ דבנדרי' אי"צ כתנאי' וממש. כנלע"ד דעכ"פ יכולי' להתיר' מחדש כהלכה: חותנו אוה"נ כבני דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד. סימן קע"א ב"ה יום א' פ' מו"מ תרס"ט לפ"ק מאד יצ"ו. לרב א' אשר שאלה נפשו היפה בדבר הלכה ע"ד בחור א' אשר הפציר בעדו אחי' עשות