לבושי מרדכי על יורה דעה קסח

וזה שמלמדו דבר זה כיון דרבנן שוב מותר לטול שכר עד"ז דהא אינ' מחיוב ללמדו רק בכללן ולא בפרטותי' כהנ"ל ופשיטא מי שלומד חומש עם התלמידים מלמדי' עיקר פסוק טעמי' האיך ואיזה מקומן של המפסיקי' והמשרת' והמחברי' שזה עיקר הלמוד בד"ז וכיון דע"ז מותר לטול שכר אסור במודר הנאה. ואני נותן בלבי שמחה ללמד זכות בהסבר דברי הר"ן רבינו הקדוש ולהוציא מלב המפקרי' אשר שמחו' עלי גיל למצא עילה לפקפק ע"ד דברי דרשות חכז"ל ולתלו' עצמן באילן גדול: וראיתי מ"ש הדר"ג ע"ד הרמ"א יו"ד סי' רמ"ו במ"ש דמה שחדש' הסופרי' בתקון דרבנן מותר לטול שכר. וציין הגר"א ז"ל דהוא מגמ' דפסוק טעמי' דרבנן ומותר לטול שכר. והק' מר וכי אינ' בכלל חקים ומשפטים כמו הגדות דחשבינן בגמ' בכלל חקי' ומשפטי'. ובאמת זה צריכ' עיונ' רבה. ואפשר דס"ל לרמ"א דכמה אגדות הם פרושי דקרא בלא אסמכתי וכמו הגדות כמשמען דדרשי' והגדת' לבניך דיליף מיני' הרמב"ם ספור יצי"מ למ"ע מה"ת ודאי דמה שדרשו בעל הגדה בשם התנאי' כך פירוש' המקראות כדבריהם וכן ודאי יש למצא כמה הגדות בש"ס. וראיתי באיזה ספר כי מילת משפטי' מורה גם על הנ"ל ואינ' בזכרוני כעת הזאת. והנני לסיים בכל חתמי ברכות ובד"ש בידידות נפש: ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן קס"ח בספרן של צדיקים יכוי"ח הרבני וכו' מו"ה משה שמואל שיכל נ"י בק"ק פרעסבורג יצ"ו: במ"ש במי שמודר הנאה מחברו אם מותר למול בנו דהא צריך דעת האב. ולפי מ"ש המחבר (בסי' רכ"א) כרמב"ן דאפי' מה שאי"צ שליחות אסור בעשה שליחות'. ותמה מעל' שלא הביא המחבר כלום מזה. והנה בהראב"ד פ"ו מהל' שבועות גבי נדר עד"ר שאין לו הפרה רק ע"ד מצוה סיים שם דאם נדרו הנאה ממנו ימול בניהם בחנם ופי' בלח"מ משום מלל"נ א"כ הביא דין הנ"ל וא"כ כש"כ דקשה כנ"ל וביותר לפמ"ש הד"מ בסי' רס"ד בשם א"ז דאם האב מוהל לא יכבד אחר ותמה עליו הא בכה"ת שכיח' ש"א כעוה' ועיין ש"ך סי' שס"ב דעתו כא"ז ובתבו"ש סי' כ"ח מסיק דמהני שליחו' ובכו"פ דוקא בשליחות גבי מילה וכסוי אבל לא בדרך כבוד. ועיין קצוה"ח סי' שס"ב דמיישב דעת א"ז כס' התוס' רי"ד דבמצוה שבגופ' לא מהני שליחות. ומעתה אם בתורת שליחות כש"כ דקשה על הראב"ד אפי' לדעת הרא"ש דאסר דוקא במקום ששייך שליחות. ואפש"ל להיפך דס"ל כס' תוס' הרי"ד הנ"ל דלא מהני שליחות ועכ"ח במי שאינ' מוהל צריך לכבד אח' בלא שליחות א"כ הוא בתורת ב"ד ולא מהני לי': ומ"ש בשם הג' רב"ד מהר"ד ל"ב נ"י דהכא כיון שב"ד חייב למול' באין אבי' משתדל לא מחזי כשליחו'. ומעל' פלפל בזה עפ"י מ"ד כהנים שליח' דידן דאסר אע"ג דבלאו"ה צריכי' להקריב. ולדידי הא בפשיטות מופרך במ"ש הרמב"ן דאפי' ללמדו תורה אסור בשליחות והא קיי"ל ביו"ד סי' רמ"ז דכל חכם חייב ללמד לכ"א עיין נדרים ל"ז ראה למדתי וגו' ובב"ב דף כ"א: ועוד אפש"ל בדעת הראב"ד עפימ"ש הרשב"א וחנוך גבי נדרים דחלי' ע"ד מצוה וקונם סוכ' אסור לישב בסוכה נימא עדל"ת. ותי' דנדרים הוה לתו"ע. לא יחל דברו וכל היוצא מפיו יעשה (ועיי' בשו"ת קול ארי' סי' ד'). והקשה עליו במהר"ם שיק חיו"ד סי' שע"ט דהא בשמ"ק פ"ג דכתובות דעתו דעשה שהוא בשוא"ת נדחה מפני עשה דקו"ע. ותי' דמ"מ עול"ת לא נדחה ולא הביא שום ראיי'. ותימא דגמ' ערוכה בפ"ב דשבת לר"א יו"ט עול"ת משו"ה שריפת קדשים אי"צ קרא וכבר בארתי בחידושי בס"ד עפ"י המכילת' בח"ס או"ח סי' פ"ה דמהני קראי ילפי' דעול"ת אם כי העשה בשוא"ת מ"מ אינ' נדח' ולא הוה כב' לאוין. וא"כ תינח דומי' דיו"ט דהוה הלאו עכ"פ קום ועשה. אבל בנדון דידן ניהו דשליחות אסור גבי מודר מ"מ לאו מעשה קעביד המודר בזה שוב י"ל עשה דלתו"ע דליכ' למילף מהני קראי גבי יו"ט ועוד י"ל בפשיטות דהא מילה דחה שבת ויו"ט אפי' לתו"ע שיש בו ועול"ת כש"כ לו"ע דנדרים. ולפי"ז מילה שלא בזמנה אינ' דוחה וכיון דלהראב"ד פשיט לי' דמותר לימול משום מלל"נ וט"ז מביא' בלי חולק. ולענ"ד להלכה ולמעשה אם יסכים ב"ד הגדול בעו"א בישראל דבלאו"ה אי"ד כלום לפסוק באתריה' אפי' ביצ' בכותח' ידידו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ ברעזאווא. סימן קס"ט לכבוד הרבני החו"ב הנ"ל. ראיתי חוזר על הראשונות. והנה אין אני אומר קבלו דעתי. וגם עתה לא באתי רק להעמיד על האמת ראשון מ"ש מעל' להפליג ע"ד במ"ש כי דעת הראב"ד כס' תוס' רי"ד דבמצוה שבגופ' לא שייך שליחות וכן ס' א"ז וכד' קצוה"ח גבי מילה וע"ז אמר דאם אין האב מוהל עכ"ח שליחות' קעביד. ומ"ש מד' תוס' מ' יומא דף י"ט דאפי' אם כהני שלוח' דרחמנ' מ"מ מהני לי' ואין נ"מ. לא הבנתי כוונתו וכי מי שאינ' יכול להניח תפילין או לישב בסוכה יהני שליחו' ושוב לא מהני לי' מידי ותוס' יומ' ענין א' הוא דשם קאי אם גם שלוח' דרחמנ' וגם שלוח' דידן אבל אם רק שלוח' דרחמנ' לא מהני מידי ומותר במודר הנאה דאל"כ לא משני מידי אהך דנדרים וזה פשוט ולא אדע כוונתו בזה: ומ"ש דעל המחבר דלא הביא דין למול בכו של מודר לא תרצנו מידי. מ"מ כבר תקנ' הגה' רמ"א שהביא דין של ר"י בשם