לבושי מרדכי על יורה דעה קסז

שוה לאילן דתני דרכי' ולמה לא פריך ממתני' הקודמ' מתרומ' מעשר דשוה לבכורי' בב' דרכי' ולתרומ' בב' דרכי'. והנה עיינתי בהריטב"א שהקשה כן ותי' משום דיכול לתרץ אגב סיפא ודלדדי' חדא מתניתן הוא) ולאידך תי' משום דאיכא פלוגת' תני דרכי' ממילא ומתורץ נמי מתניתן בריש' וכוונתו דלתי' א' דקאמר דתני דרכי' לפי שדרכ' של אתרוג לגדל על כל המים כירק דתי' זה לא שייך ארישא ע"כ צריכי' לאגב וצ"ל דס"ל כמ"ש התוס' בכמה מקומות דגם המקשן ידע תי' הגמר' אלא שסתמ' דגמ' רצה לברר ע"כ נקט לשון קושי' ותי' והבירור בסיפא דמתני' דאתרוג דרכ' לגדל כירק ע"כ העמיד הקושי' אסיפא משא"כ ברישא דאין שום בירור דרק דרך אגב סיפא נקט' דרכים: דו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן קכ"ז ב"ה אוליי ג' פ' חקת עת"ר לפ"ק מאד יצ"ו שוכ"ט על ראש ידי"נ ה"ה כבוד הרב הגאון המפורסים הצדיק בנש"ק מו"ה חיים אלעזר שפירא שליט"א ראב"ד ק"ק מונקאטש יצ"ו. מה שתמה בעיני הדר"ג ע"ד הר"ן מ' נדרים ד' ל"ו דה"ט דר"י דמלמד' מקרא אסור במודר הנאה משום דמהני לי' שכר פסוק טעמים דס"ל דלאו דאורייתא והא עכ"ח משום דרבנן ואיכ' בכלל מלל"נ והוא כשיטת הרז"ה בסוגי' דמכב"ב לענין תקיעות דתעניות והא הר"ן פליג עלי' בזה שם דמ"ש ס"ס מצוה איכא ולל"נ. והנה האמת אגיד כי הרבה נתיישבתי בזה אנה כוונת הדר"ג להשיג מסבר' זו על הר"ן בסוגי' זו ממה שייכו' מצלל"נ לענין ללמדו במודר הנאה ודאי הלמוד עם חבירו איכא תרי הנאות הנאת הלמוד גופ' והוא כשאר הנאת הגוף וכיון דלל"נ ליכא הנאה וכמ"ש הר"ן בעצמו הלמוד גופ' מלל"נ. אכן שנית יש כאן הנא' דמרויח לו שכר ממון דמלמדו בחנם והיינו דמוותר לי' עי"כ ממוני' שאי"צ להוציא' וזה תלי' אי מותר ליטול שכר או לא דאם אינ' מותר ליטול שכר אינ' מוותר לי' כלום דהא כל אדם מחויב לו ללמוד עמו בחנם ויזדמן לי' עכ"ח מי שמלמדו. ועי' בט"א מ' ר"ה בסוגי' דמללה"נ ואם מותר לבא בשכרו אסור ללמדו במודר הנאה דשוב מוותר לי' ממונ' וע"ז הדבר תסובב כל הסוגי' שם בנדרים וא"כ דברי הר"ן בפשיטות ע"ד אופן הנאה זו דהיינו ויתור של ממונ' להוצאת ת"ת כיון דפסוק טעמי' לאו דאורייתא ננהו ואינ' בכלל חקים ומשפטים ומותר ליטול עליהם שכר להכי אסור ללמד' מקרא אבל הנאת למוד גופ' דהיינו הנאת המצוה כמו מצות שופר ולולב ודאי גם הר"ן יודה דאפי' במצוה דרבנן וכמו פסוק טעמי' ותקיעות דרבנן ג"כ אמרי' בי' כללא דמללה"נ וכשיטתי'. זה לענ"ד דברי הר"ן מכוונת בפשיטות: ועוד בימי חרפי נהירנ' עלה בדעתי פרפרת ע"ד הט"א ונ' ר"ה הנ"ל דמקש' על ר"י דס"ל תמן מל"נ האיך יפרנס מתנית' דנדרים דמלמדו מדרש אלמא דמלל"נ ותי' כיון דכל אדם מחויב ללמדו בחינם אין זה הנאה של כלום דהא ודאי ימצא לו מי שילמדנ'. ולפי"ז הוליד דבר חדש דמי שיש לו ב' שופרות א' של אסור הנאה וא' של דבר היתר מותר לתקוע בשופר של אה"נ גם לר"י דאין כאן הנא' של כלום כיון דבלאו"ה יש לו שופר. ושוב חזר מסבר' זו דכי נאמר דמי שיש לו בשמים של אסה"נ ובשמים של היתר יהי' מותר להריח של אסה"נ ס"ס נהנה מאה"נ והניח הקושי' ממתני' דידן לר"י. ולפימ"ש לחלק בין הנאה להנאה דהיינו הנאת הגוף והנאת ייתור ממון א"כ מהקושי' של הנ"ל לא תברא דודאי ריח בשמים שהגוף עצמ' נהנה ממנו בשעתו ל"ש לומר משום דיש לו בשמים של היתר יהי' מותר גם בבשמים של איסור ס"ס גופ' מתהנה וורוה נפשו בריח הנודף אבל בהנאת ייתור ממון שפיר שייך לומר דאם יש לו מקום בלאו"ה להשיג הדבר בלא הוצאת ממון ודאי אין כאן שום הנאה. ומעתה ממתני' דנדרים הנ"ל אינ' מוקשה ע"ז החלק הנא' שמלמדו בחנם כיון דכל אדם מחויב ללמדו תורה כן ימצא לו בלא למוד של המדיר ואינ' הקושי' רק מחלק הנאה של המצות הלמוד גופ' והאיך אלמד' מדרש. לזה י"ל דגם ר"י מודה דמללה"נ וכמ"ש רשיז"ל דמלל"נ אלא לעול על צווארם אלא דס"ל לקושי' התוס' לפי האמת במ' שבועות ד' מ"ט שהק' לר"י דס"ל דעוסק במצוה פטור פרוט' לעני וא"כ הא מוותר לי' פרוט' ותי' דיכול לתקוע במקום שאין עניים שכיח ותי' זה לא ס"כ לר"י ומפני זה ס"ל מל"נ כלומר דמוותר לי' פרוט' דר"י. וא"כ שפיר י"ל שוב אם יש לו ב' שופרות וא' של היתר דמותר לתקוע גם בשל אה"נ דעל חלק הנאה זו שפיר שייך סבר' הנ"ל. והנה לענין העוסק בת"ת חידש בח"י ה' פסח דל"א האי כללא העוסק במצוה פטור מן המצוה כיון דכל עיק' הלמוד לשמור ולעשות ודאי דחייב לתן צדקה בשעת תלמוד' וכן שאר מצות אסור לו לבטל עי"ש שהאריך בסבר' זו. וא"כ הך מתני' דמלמדו מדרש ל"ק לר"י דבת"ת לא פטור מפרוט' דר"י וגם לדידי' מצות ת"ת ללה"נ כנלענ"ד: מ"ש הדר"ג מגמ' דמ' חגיגה דקאמר ר"ח נ"מ לפסוק טעמי' דמשמע בהדי' דהיה דאורי' וסהדי' במרומים כי גם אני הייתי מעיר מדברי הגמ' הנ"ל וגם לאידך גיס' דאפי' למ"ד דאורייתא היינו הנגינות בכללם הוה דאורייתא אבל מקומותם במקראות האיך לחבר והאיך להפסיק אפשר לומר דנמסר לחכמים דאל"כ מה קאמר נ"מ לפסוק טעמי' דאם הכל מה"ת וכי אנן ניקום ונסמך לה להשיג ומקומן אם קבוע להם מקומות מהלל"מ. וי"ל ג"כ להיפך במה דקאמר לר"י דפסוק טעמי' ל"ד דהיינו פסוק טעמי' דוקא כלומר האיך להפסיק והאיך לחבר אבל בכלל' גם הוא סבר דהוה מה"ת אלא דכיון דקביעות מקומן דרבנן