לבושי מרדכי על יורה דעה קסו

במוקצה ובמחצה"ש שם והדברים עתיקי': וע"כ לבי אומר לי דכאן קאי בהדס של ביהמ"ק שנוהג כל שבע' וכתוב ושמחתם לפני ד' אלקי' ז' ימים דמני' דרשינן ד' מיני' במקדש ז' ימים וכל שמח' שבתורה מצינו בי' הנאת הגוף ג"כ כמ"ש אין שמח' אלא בבשר או יין ובגדי צבעוני' כידוע במצות שמח' יו"ט. ע"כ ה"א דכן ד' מיני' שבמקדש עשוי' להנאה ועיי' בסי' תרי"ג מ"ש בשם הסמ"ק דיש נוהגי' להריח בשעת מצוותן ולזה ילפינן מסוכה דחל ש"ש וממילא הוקצ' למצוות'. וזה שסיים רשיז"ל משום דהוקצ' למצוות' וקשי' טובא וכי מוקצה מה"ת אלא שזה סיום על הדרש הנ"ל דמתוך שחל ש"ש הוה מוקצ' למצוות' ורק משו"ה אסור הנאת ריח ושפיר שייך למילף מסוכה ממ"ש שחל ש"ש כמו בחגיגה כיון דבמקדש קאי מקום קרבנות אלא דממילא לא חלקו חכמים ואסרו גם בגבולי' עכ"פ דמדרבנן נוהג. ולפי' זה אתי שפיר ג"כ דלפימ"ד דלא שייך הזמנה בהושענ' והה"ד בד' מינים האיך תמצא בטול מצוה בזה דקודם נטיל' ליד רק הזמנ' ולאח' המצוה כבר עבר המצוה דהא בגבולין ונהת"ר אינ' נוהג רק יום א' ולהנ"ל כ"נ בעה"י: דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד. סימן קס"ו. ב"ה אול"י ד' ב' דר"ח כסליו תער"ב לפ"ק מאד יצ"ו. להרב הגדול אהובי מו"ה משה שווארטץ נ"י מו"ה ק"ק באזעל יצ"ו. מ"ש על דברי הר"ן מ' נדרים דף כ"א דקאמר בגמ' אמתני' דנדרי זירוזי' שם מאן תנא ר"י היא דסובר בנזירו' שלא נתנ' אלא להפלא' ופי' דכל נדר שהוא על תנאי אינ' נדר. וק"ל א"כ למה קרי לי' נדרי זרוזי' דהא כל תנאי דעלמ' נמי מבטל הנדר כגון אם ירדו גשמים וכיו"ב. והנה לכאורה קושי' עצומ' היא. אבל לענ"ד לפי מה שכבר בארתי בס"ד בסוגי' דתנאי כפול ממ"ש הר"ן במ' קדושין פ"ג בעובד' שם במוכר נכסים ע"מ דלסליק לא"י שם אקושי' דלא בעי תנאי כפול ושאר דיני' תנאי' דהאי תנאי אדרבה הוה כאסמכת' ודברי' צריכי' באור. ולע"ד הפירוש בד"ק כך דבשאר תנאי' דעלמ' דצריכי' דיני' תנאים היינו שעיקר לפני המעשה שעשה כגון ה"ז גיטך ע"מ כו"כ או הרי מק' ע"מ כך וכך דודאי אין עיקר לפניו התנאי לומר משום הכי מקדש או מגרש מפני תכלית התנאי שאין זה דרך העולם וכמו בתנאי ב"ג וב"ר וכי עיקר התכלית שלהם הי' לעבור חלוצים הלא עיקר דבריה' להיות כהם אחוז' ארץ גלעד כידוע. אבל התנאי שהן להיפך שהעיקר הדברים התנאי ולא המעשה וכגון התם דמכר נכסי' משום שכוונתו ודעתו לילך לדור בא"י כל תכלית' לסליק לאה"ק אבל אין כוונתו למכור כל נכסי' ומי הוא שיעשה כן רק מי שמעתיק ממקומ' ע"כ חלוקי' בדיני תנאי וכמ"ש המפרשי' דע"כ צריכי' לדיני' תנאי' משום דבלא"ה אין בכח דברי תנאי כבטל המעשה וזה דוק' במקום שהמעשה עיקר אבל אם היפך הדבר שרק התנאי עיקר מה זה שנאמר שלא יבטל המעשה אדרב' המעשה אינ' עיקר וקרוב לאסמכת' כלומר שלא יתקיים כלל דאסמכת' ל"ק מה"ט וכן בכל אסמכתות הכי הוא שעיקר הוא התנאי עיין בתוס' מ' סנהדרין ד' כ"ד ומשחק בקובי' דאם כך וכך יהי' יטול כו"כ כסף דהתנאי הוא שמקדים בקובי' ואז מתקיים המעשה של נתינת כסף שאני התם דאסמכת' גמורה היא אבל במשליש שטרו בב"ב דאם לא ישלם חצי שנשאר מחויב' לשלם כול' וכן בא"נ במשכנת' דשד' דוק ותשכח דהוה כנ"ל. ובזה הוא דאמר ר"י שלא נתן נזירו' אלא להפלא' דעיקר כוונתו להראות שזה שבא כנגדו הוא נזיר או אינ' נזיר שיודע ומכיר אבל אין עיקר כוונתו להיות מקבל עלי' נזירו' וה"נ במתניתן דנדרי זרוזי' שאין כוונתן לעיק' להיות קונם עלי' המכר שהוא המעשה אלא כל כוונתו שלא לתן סלע כדעת המוכר וזה התנאי ולתנאי כזה נתכוון הר"ן ולשיטתו כהנ"ל והא במ' סנהדרין ד' כ"ה הביא הגמ' דברי ר"י לענין אסמכת' כנלענ"ד: ראיתי בד"ת אשר הערת' ע"ד תוס' רע"א מ' ברכות ממ"ש על דברי מג"א סי' רל"ה שדייק מדברי התוס' אבריית' ל"י אדם אוכל קמע' דדוקא אכיל' אבל טעימ' מותר והקשו ז"ל דאכילה מוכח ממתניתן דמ' שבת מפסיקי' לק"ש ואי"ו לתפיל' וכש"כ להתחיל. אלא ודאי עיקר הוכח' התוס' מבריית' אטעימ' ותמיה' בעיניך דהא שם מ' שבת מסיק בגמ' דמתניתן בחברי' העוסקי' בתורה כמו רשב"י ובני' שתורתן אומנתן דאי"מ לתפיל' ומפסיקים לק"ש ואי די"ל ק"ו מאכיל' שם הפירוש שיפסיק' מד"ת עד שלא יעבור זמן ק"ש: והנה דבריך דברי טעם הם. עכ"ז אם כי שיש גמגו' בדברי הגאון שלא הביא דברי הגמ' הנ"ל עכ"ז לענ"ד ניהו דאימ' לתפיל' קשי' לי' בגמ' ועד"ז מסיק בגמ' כן עכ"ז מפסיקי' לק"ש קאי אכול' אמתניתן דהא במ' סוכה ד' ל"ח פשיט' לי' לגמר' דבדאורייתא מפסיקי' ומנ"ל הא אי לאו ממתניתן הנ"ל בפרט לדעת הרמב"ם הביא' המג"א סי' ע' דס"ל דבק"ש של שחרי' אי"מ אפי' לק"ש והטעם במג"א משום דלא שכיח סעוד' והני דקתני במתניתן דמ' שבת ע"כ לא גזר' בשחרית וא"כ לא נזכר בשום מקום הפסק' לדאורייתא אם לא במתניתן הנ"ל ועי' בר"ן אמתניתן דמ' שבת הנ"ל שפיר' להדי' דהך מפסיקי' לק"ש קאי אכולה ענינ' דקתני במתניתן ורק אייוו לתפילה את' לאשמעוני' וכמו בבעל המאור שם דהך אין מפסיקי' לענין חברי' שעוסקי' בתורה היינו לבטל לגמרי אבל מפסיקי' מיירי בפשיטות וגם ודאי לענין זה שוב לא חלקו בין חברי' ובין שאר בני אדם וכן משמע בגמ' פ"ב מ' שבת גבי עובד' דרשב"י כי מטו זמן ק"ש עיי"ש מ"ש בגמ' מ' קדושין דפריך בגמ' ממתניתן דתנן מ' בכורי' אתרוג