לבושי מרדכי על יורה דעה קסה

במ' ביצה שם וכן במ' שבת דאסור מה"ת לר"ת עכ"פ מה שצריך לסוכ' ולהר"י כ"ז שעומד'. והיא לכאורה הערה עצומה: ולענ"ד התירוץ בפשיטות דהא במ' שבת ד' כ"ב מסיק ר' יוסף דהא דאסור להרצות מעות נגד נ"ח ולהסתפק מנוי סוכ' אבוה כול' דם והק' בתוס' שם אמאי ל"ק אבוה דכולה' סוכת החג כלומר דילפינן נמי מקרא הנ"ל ותי' דשם איירי להסתפק מהסוכ' שעי"כ יבטל מצות סוכה דנוטל ממנה עצים ובטלי הסוכה משא"כ רצות מעות נגד נ"ח שעי"כ אינ' מבטל מצות נ"ח ע"ט אמר אבוה' דכולה' דם דג"כ אינו בטול מצוה במה שאינ' מכסה בידו. וא"כ בוודאי גם בקרבן שלמים אפי' נימא דלית בי' חסורא דאורייתא להנות ממנו מ"מ ודאי אסור לעשות בו דברים ולהסתפק ממנו אשר עי"כ יבטל מצות קרבן דהא מחויב לעשות כדינ' וכאשר נדר להקריב' לעזר' ולעשות בו ע"י כהנים מעשה הקרבנות כאשר צוה תה"ק וכל עבודתם לגבוה לענין זה וודאי ש"ש חל על הקרבן שלא יבטל מצותו משם שמים. וז"ש כשם שחל שיש על החגיגה שאסור להסתפק ממנו באופן שיבטל קרבנו וזהו הוא דילפי' לסוכ' שאסור להסתפק ממנו אשר עי"כ יבטל הסוכ' אלא צריך להניח ולהעמיד' לש"ש ולא יטול ממנו לצרכ'. וז"ש רשיז"ל במ' ביצה ד' כ"ט חל ש"ש על החגיגה ליאסר משהוקדש' ולא פירש כלום במה אסור' ואין דרכ' של רשיז"ל לקצר ולסתום כ"כ למה אסור' ולא פירש דאסור בהנאה. אלא ודאי שאר הנאות י"ל דמותר מה"ת היינו שאינ' בטל ממצות קרבן כגון לסמוך עליו או לחמם בו וכיו"ב שהיב' בטל ע"י הקרבן. ודברי הרב מיושבים: ומ"ש ע"ד התוס' מ' תמורה ד' ג' במ"ש דממ' מעילה ד' ז' מוכח דבשכווי ישראל אם כי אין מועלי' מה"ת מ"מ אסורי' להנות מדאורייתא. וק"ל דבא ראית משם שום משמעות. ולענ"ד המשמעות כפשוט' דשם פריך בגמ' בקדשים קלים אמתני' לאחר זריקת דמי מעילה הוא דליכא הא אסור' איכא ואמאי ממון בעלי' הוא ואי מדרבנן מה זו קשי' וכי משום דממון בעלי' הוא אין כח ביד חכמים לאסור הלא כמה דברים שאסרו חכמים שהוא ממון בעלים ממש אם כי רש"י פירש שם דהקושי' היא יאסר לאכול א"כ י"ל דפשיטא לי' למקשן דחכמים לא יאסרו אכילת קדשים קלים שמצוה מה"ת לאכל' כגון חגיגה ושלמי שמחה כמ"ש בגמ' בכמה דוכתי עיי' במס' פסחים ד' ע"א ומ' חגיגה ד' ו' וכן שאר שלמי נדבה בכל השנה מצוה לאכלן ולא להפסיד קדשים מ"מ אין זה בכח דברי המקשן דהי' לו לפרש ומי אסר' חכמים כגון זה אבל ובמ"ש ממון בעלי' משמע דרק משויה קשי' ליה וזה אינו קושי' על גזרות ואסורי דרבנן אלא ש"מ דפריך על אסורי' דמשמע לי' דמה"ת אסור ועד"ז פריך שפיר מני' ובי' דממון בעלי' הוא דהא התיר' וצות' תורה באכילת בעלים והאיך א"ל שאסרה תורה וכמו דפריך לעיל על ק"ק באשם דממון כהנים דודאי מה"ת קשי' דמצות כהנים הוא בעכ"ח דאכלו אשר כפר בהם כתיב דכהנים אוכלי' ובעלי' מתכפרים דבזה וודאי ל"ל דאדרבנן פריך דכמה דברים אסרו חכמים גם בקדשים כגון מעלות דחשיב במ' חגיגה בפ' חמר בקדש וכן בקדשים קלים. אשר מזה לענ"ד מוכח בבירור דאסור' מה"ת וזה ודאי קשי' על הרב שלא העיר מגמ' הנ"ל ודברי התוס' על מכונן בס"ד: דהדו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן קס"ה להנ"ל ע"ד אשר חזר והקש' על דברי הנאמרי' מדברי רשיז"ל סוכה ד' ל"ז הדס אסור להריח ופירש"י דילפינן מסוכה לאסור בהנאה וכו' אלמא דגם היכ' דליכא בטול מצוה אסור בהנאה בסוכ'. והנה להלכה ה"ה דברי ט"ז סי' תרל"ח מבוארי' כאשר גם בפרמ"ג הוכיח מש"ס דליכא בסוכ' שום אסה"נ רק מה שהוא בטול מצוה וכמ"ש ברמ"א שם עיי"ש. והנה ע"ד פירשיז"ל כבר עמד בזה בכ"ת דהאיך נילף מסוכ' דנוהג כל ז' ועוד פשטות הגמ' משמע דמשום דהוקצ' למצוות' אסור והביא דברי הרשב"א שפי' כן דמשום הוקצ' למצוות' וכן סיים רשיז"ל: ולולא דמסתפינ' הייתי מפרש בדברי רש"י פירוש חדש דהא בלא"ה קש' האיך שייך לילף מסוכה דשם גילת' תורה מלשון חג עיי' בפרמ"ג סי' תרל"ח הנ"ל. ע"כ לענ"ד דהא בסוכ' יש ב' אסורי' אסור שחל עלי' כמו בחגיגה ומשום הוקצ' למצוות' עיין בתוס' במ' שבת וכ"מ למה צריך תרווייה'. ולענ"ד הא בהא תלי' דודאי במצוה שעיקר' משום להנות ממנו לא שייך בי' הוקצ' למצוות' לענין הנאה כמ"ש הר"ן לחלק שם בין נר שבת לנר חנוכ' דנחשב' עיקר' לראות בהם וכן מצינו מחלוקת בזה לענין ציצית שחולק הטור בסי' כ"א עם השאלתות דהשאלתות אוסר להנות מציצית בשעת מצוותן ומשום בזוי מצוה והטור מחלק ביניה' ועיי' בט"ז שם מה שמחלק בין אתרוג ועצי סוכה וכיו"ב. ולענ"ד הדבר פשוט דציצית הוה דומי' דנר שבת שאמרה תורה עיקר על טלית ומלבוש ללובש שנתן להנות והציצית ודאי בטלי' לגבי בגד ומן חלק הבגד הוה והחיך דהבגד בר הנאה הה"ד ציצית ועיי' בתוס' מ' נדה שעיקר לבגד שנתן להנות ועיי' בחת"ס סי' ס"ט ביו"ד ובמהר"ם שיק או"ח והדברים עתיקי'. ע"כ כ ס"ל להטור דלא שייך בי' הוקצ' למצוותי' לענין הנאת שמוש וכן נלענ"ד בסוכ' החג דהתורה אמר' תשבו כעין תדור' לענין אכילה ושתייה ושינה וטיול והסכך ודפני' ונגיני' מפני שו"ש ס"ד דאין כאן הוקצה למצוות' דדוקא במצוה שלא נתנ' בענין הנאת הגוף שייך הוקצ' למצוות' ע"כ צריכא קרא דחל ש"ש על הסוכה וממילא הוקצה למצוות' וגם אסר' בהנאות ששייך בכל מצוות ומדרבנן ועיי' במג"א סי' תק"א ותק"ז לענין אסה"נ