לבושי מרדכי על יורה דעה קסד

שבועה מנדר לענין ומתפיס בשבועה כשבועה דהא לענין ידית פשיטא כן דשבועה כנדרים ומטעם הקיש' רק הא לענין דבר מצוה הא טעמ' קאמר בגמרא אביי ורבא הא דקאמר קונם ישיבת סוכה עלי הא דאומר קונם שלא חשב כלומר שהוא אחפצא ע"כ חל דמצוה אגבר' אבל שבוע' דהוא אגבר' וכן המצוה לא חל ויעיין בר"ן נדרים ד' י"ח באורך וצ"ל ע"כ היכ' דאיכא סברא לחלק לא מקשינן אהדדי וכמ"ש הפנ"י בוו' קדושין פ' א"מ דהאיך דאיכ' סברא לחלק לא אמרינן אין היקש למחצה כמו גיטין לקדושין דילפינן בכמה דוכתי מהדדי בהקיש ויצאה והית' מקיש הויי' ליציא' ולענין כמה דברים הלא חלוקי' הם ולא ילפינן מהדדי והכל מסבר' וא"כ דברי הרמב"ם הכי מתפרשים דהא הקדם בה' ז' שם בטעם הסברא לחלק דנדר אחפצ' ושבוע' אגבר' אלא שבה' ח' א' כשתתבונן בקר' מסמיך לי' אקרא נמי בלשון הכתוב אבל לענין דין אסור עשה שהוא בנדר דכל היוצא מפיו יעשה ואין שום טעם וסברא לחלק ביניה' פשיט' דילפינן כמה דאיכ' בזה איכא נמי בזה: אלא דק"ל מה ראה הרמב"ם לבחור בקרא לעצמ' ולא מ"ש בגמ' והוא דבגמ' משמע דילפינן מקרא דלה' דכתיב בנדר ולא בשבוע' ובהרמב"ם הטעם דכל היוצא. וצ"ל דהא בגמ' שם מקשה שם מהכ' נפק' לי' מהתם נפק' כפי' להרע או להטיב וע"ז מת' שם חדא לפטור מקרבן וחדא לפטור מלאו דב"י א"כ עיקר הלמוד מלהרע או להטיב דזה ילפות' שגור מ' שבועות לענין שבוע' שאינ' חל לבטל ולא לקיים רק דצריכ' תרווייה' למפטר נמי מלאו דב"י ונגד עיקר ילפות' שהוא להרע או להטיב כלומר דבר רשות כלפי זה בנדר לא חלק הכתוב בנדרים מכל היוצא מפיו יעשה. וראיתי בירושלמי פ"ב דנדרים אמתניתן זה חומר בנדרים מבשבועות כיצד או נפש כי תשבע לבטא בשפתיים להרע או להטיב מה הטבה רשות אף הרע' רשות יצא דבר של אסור בדבר של מצוה וכו' אדשכח תני ר' ישמעאל אומר ככל היוצא מפיו יעשה לא היוצא מפי שמים ומר אף בהקדש כן ר"י בשם ר' הילא שכן אדם מקדיש סוכת' לשמים. הנה יש לומר דס"ל להרמב"ם דהך דרשה דר"י קאי אנדר והכ' הצע' דשמעת' דבשבוע' דכתיב להרע או להטיב ודרש הירושלמי לא דבר של אסור בדבר מצוה כלומר דדבר של אסור שהיא השבועה לא שייך בדבר מצוה דאין שבועה חל על דבר מצוה ור"י בא ותני כנוי רבוי לנדרים דחל על דבר מצוה והוא דרשה משמעות דקרא דכל היוצא מפיו יעשה היפך מנדרים שהוא קאי על הנדר כלומר שקיים ויעשה נדרו כלומר היוצא מפיו יעשה מכל מקום ולא היוצא מפי שמים שאם נדרו לבטל את המצוה יעשה נדרו ולא המצוה שנדרים חלי' ע"ד מצוה וכן מוכח דהך דרש' קאי לנדר שאח"כ קאמר אף בהקדש כן ור"י בשם ר' אילא שכן אדם מקדיש סוכת' לשמים אלמ' דהקדש שמים חל אמצוה ולא יקיים המצוה אלא נדר הקדשו הלא מבואר דברי הרמב"ם שהם דברי ירושלמי ובדרש דקרא מצינו להרמב"ם שבוחר אפי' בטעם מדרש ושאר ספרי' אעפ"י דבגמ' בבלי ילפות' אחרינ'. ולא תקשו מזה דהניח דברי גמר' בבלי דהאיך דאין נפק"מ לדינ' נקט מה שהוא יותר פשוט בעיניו ויעיין בהרמב"ם מה' מ"א לענין ילפות' דבהמו' שאינ' טהורות בחסר להם שני סימני טהרה ולענין בב"ח באסור אכיל' ובמ"מ שם ודו"ק: ומ"ש בחנוך פ' יתרו בטעמי' דאין העשה של מצוה דוח' אסור נדר משום דכל נדר הוה עול"ת ובפ"ד למל"מ מקשה הא ביבמות ד' ה' אמרינן דמנזיר מצור' לא גמרינן דנזיר אית' בשאלה ומשו"ה עשה דמצור' היינו התגלח' דוחה אפי' עשה ול"ת דנזיר א"כ נדר הא נמי אית' בשאל'. הנה כבר נגעי' במה דפליגי הרמב"ם והראב"ד בס' פ' ל"ז מה' נזירות שהרמב"ם נתן טעם דמשו"ה נזיר מצור' מותר בהתגלח' דנזירו' מחוללי' ע"י טומא' מצור' ובהראב"ד הטעם משום דאית' בשאלה ועיין בשעה"מ פ"ג ה' נ' כי בספרי תו"כ מוכח כטעם הרמב"ם וא"כ גם הרשב"א הכי ס"ל וכבר כתוב' אצלי בחדושי בסוגי' דעדל"ת ליישב סוגי' הגמ' ביבמות גם אליב' דהרמב"ם ואין מקום להאריך כאן: וע"ד הרשב"א הקשתי מדידי' אדידי' דבפ' אלו נערות ס"ל דאפי' באסור עשה כגון מצרי ואדומי צריך קרא דלא דחי העשה ולו תהי' לאשה אע"ג דהאי והאי עשה ומאי אולמי שאני הך עשה דהוא בשוא"ת והוה כל"ת דעלמ' דנדח' מפני העשה וא"כ הא נדר נמי העשה בשוא"ת אמאי לא דחי וצ"ל דעשה ול"ת אלים אפי' בעול"ת דשוא"ת לא נדח' כמ"ד בשבת ובביצה יו"ט עול"ת. וכבר הארכתי בפרט זה במ"א ויעיין בנוב"י מהדו"ק בסי' הספר ובש"א על דברי הרמב"ם לענין יבום דס"ל דאיסור עשה נדח' בדיעבד וע"כ צ"ל כמ"ש ותל"מ דו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ ברעזאווא סימן קס"ד בעהי"ת אול"י ו' עש"ק פ' בראשית תער"ב לפ"ק מאד. שוכ"ט לכבוד הרב הגדול מו"ה אברהם יהוד' שפרייער נ"י: עתה באתי ע"ד במה דק"ל ע"ד הרב חתנו של הגאון נוב"י שמביא דבריו בס' הספר מהדו"ק במ"ש נגד דברי התוס' מס' נדרים ד' י' דס"ל דבשלמים ניהו דמעילה ליכא איסורא מיהו איכא מדאורייתא ועד"ז דברי הרב הנ"ל סובבי' דמנ"ל הא כיון דליכ' מעילה מה"ת דאסור' להנות הוא מה"ת והוקש' כך הא גמ' מפורשת היא מ' ביצה דכ"ט ובסוכ' בכ"מ דקאמר בגמ' לילפות' דאסור סוכת החג מקרא חג הסוכ' כד' כשם שחל ש"ש על החגיגה כך חל ש"ש על הסוכ' והא קרבן חגיגה זבחי שלמים הם ועכ"ח אסורי' מה"ת דילפי' מניה סוכ' החג וכמ"ש