לבושי מרדכי על יורה דעה קסג

הא בדינ' ולהלכה פליגי וכיון דבלא"ה לא מצי מיפר ומדרבנן מצד דאיהו לא מצי מיעבד א"כ למה לו להוכיח מקרא דהפרת נדרים איכ' בתורת שליחות מצד מעוטי דקרא הא בל"ז אינ' מן הדין להפר ע"י שליח אפי' הי' בתורת שליחות מ"מ בכה"ג מדרבנן אין כאן הפר'. ועיי' ת' מרן חת"ס אה"ע סי' י"א דהקש' דנימ' בהא גופ' פליגי: אבל עיקר כוונת הש"ע נלענ"ד דקאי שם אמה דסליק מני' דהיינו במ"ש המל"מ פ' ט' מה' אישות בס' קדושין אי מצי שוי' שליח לאח' שתתגרש. וע"ז מחלק הש"ע כיון דמצינ' לאוקמ' אחזקת פנוי' מדאורייתא וא"כ מדאורייתא מצי למיעבד השת' ורק מדרבנן מעכב זה כוונתו עיקר' מדרבנן דלא מצי למיעבד כלומר דעיקר דלא מצי למיעבד היינו אסור' דרבנן א"כ אין דרבנן מעכב השליחות ואדרב' נימ' מדאורייתא מקודשת ע"י שליח או דילמא דאין חלוק כיון דרבנן מעכב לא מצי למיעבד שליח. (ועי' במל"מ פ"ב מה' ביאת מקדש הל' ו' שכ' להדי' דהיכי דאיהו ל"מ עביד רק מחמת איסור דרבנן מצי משוי שליח. אבל נראה כמסתפק קצת בזה יע"ש). ואפשר הספק' שלו דאז גם מדאורייתא אינ' מקודשת כיון דלא מצי למיעבד הוא סברא בפני עצמ' ס"ס לא מצי למיעבד דרבנן ואין בידו והי זה ספק עצום. והנה כבר האריכו בזה בהגה' מל"מ ואורח מישור בנוב"י וחת"ס סי' י"א הנ"ל וכן בסימן ד' הזכיר סבר' חדשה בזה: ידידוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד סימן קס"ב ב"ה אולי"ב פ' חק"ב תרנ"ו לפ"ק ברעזאווא יע"א. שלום וישע רב על ראש ידי"נ וחמדת לבבי ה"ה חתני כבני כבוד הרב הגאון הצדיק כקש"ת מהו' יוסף צבי נ"י אב"ד ק"ק גאלאנטא יע"א. ראיתי מה דבדק לן מר כת"ר בהתעורר מ"ש על דברי תוס' ריש מ' נדרים דידות אינ' בשבועו' ועיינתי בקונטרסי אשר עמדתי בס"ד על רזא דנא והבאתי דברי הריטב"א דחשיב ואזיל הידות השייכי' והך דרמב"ן דס"ל שבוע' שאמר בלשון נדר כלומר שאסר ע"ע החפץ ומתניתן ד' ט' כנדרי וכו' "והן הן" "לאו לאו" דמוזכר במ' שבועו'. והנה על דברי רמב"ן הא פליגי התוס' בכמה דוכתי במ' ר"ה ולקמן והך דשבועו' הא שם פירש' דאינ' אלא זהירו' בעלמ' ורק הך דמתניתן כנדרי. ומ"ש כת"ר מדלקמן כנדר גדול. הנה שם מקשי' באמת אהך פירוש' ומסקי' דהזכיר ג"כ שבוע' ורק ממתניתן קשי' והעלה בדעתו הרמ' בסבר' כי דרך להזכיר בתחיל' שבוע' כמ"ש הר"ן דאין דרך לחסור בתחיל' דברי' וה"נ. והנה באמת התוס' עצמ' אומרי' כן במ"ש הר"ן גבי שאינ' אוכל דנימא דלהוה יד לשבוע' ותי' דרגיל להזכיר מילת שבוע'. ועיין בתוס' ר"מ שבועות שם תירצ' דמשו"ה לא תני כנוי' משום דמונ' מכות קסליק וצריך לפתח בב' שהן ד' וכיון דלא תני לי' בתחילת' שוב לא מהדר עלי': ועלה בדעתי לומר דבר חדש בעה"י כי דין ידות לא שייך בדין שבוע' בטוי רק על להבא אבל בשעבר דמרבינן מרבוי דכל אשר יבטא דמניה מרבינן ידות לא קאי רק על מה שנאמר בפירוש לא מה דילפינן מרבוי והקיש' כמ"ש ג"כ התוס' במ' יומא ובכמה דוכתי סברא כזו ושם גבי יין ע"ג קנקנו ובשר אגב עור' לענין מעשר שני והר"ן גופ' באבעי' דלקמן יש יד לפאה וצדקה פירש' כן לענין אין היקש למחצה דלא אמרינן רק ע"ש בפירוש וא"כ הא מתניתן דהתם דחשיב ב' שהן ד' וב' מהן היינו שלעבר דמתניתן כר"ע ובלעבר לא שייך ידות כנ"ל ואפשר נמי דזה כוונת התוס' שם כיון דממס' מכות סליק ומתחיל ב' שהן ד' כא תני כנויי רק משום ידות וידות לא שייך רק בב' מהן דהיינו לעתיד ולא על עבר וכיון דלא מתני לי' מתחילת המס' תו לא מהדר לפרוט משום ב' דלעתיד: ועוד י"ל כיון דכל עצמ' של ידות לא ילפינן רק מנדרים ונזירות ובהן רק להבא דין שיהא כמוהן ואפשר דיש לתלות בפלוגת' אי דון מינה ומינה או דון מינה ואוקי באתר'. ובזה אפשר לכוון ג"כ דברי מרן חת"ס שהביא כת"ר. ועוד הא פירשו בטעמי' דידות כיון דפיו ולבו שוין לאסור על עצמו די בידות לבד וכ"ז להבא משא"כ לעבר כמובן: חותנו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן קס"ג ב"ה. שוי"ר לכבוד ידידי הרב החריף ובקי מהו' משה ווייס נ"י מ"ץ לעדתו יאבלאוניטץ יצ"ו. בזכרוני כי הקשה דברי רמב"ם אהדדי כי בפ"ג מחלק בין נדר דחל על מצוה שבוע' דלא חל משום דבשבוע' כתיב להרע או להטיב והוא דבר רשות אבל בנדר כתיב ככל היוצא מפיו יעשה משמע ככל אשר ידור יקיים נדרו ובפ"א מה"נ מונה מצות עשה דכל אשר יוצא מפיו יעשה לגבי שבועה ג"כ אלמ' דבדידי' נמי מוקמי' קרא דכל היוצא מפיו. ולענ"ד לק"מ וכי עדיפ' דברי הרמב"ם מדברי הגמרא בנדרים ד' ט"ז דמקש' מ"ש נדר דכתוב כי ידור נדר לה' בשבוע' נמי או השבע שבוע' לד' ופי' הר"ן דלה' קאי נמי אשבועה. והנה פשוט דכל מה דכתיב בנדר לדינא הה"ד בשבועה. ויעיין בר"ן נדרים ד' ו' שם דמבעי' לי' בצדקה ופא' אי יש יד כמו נדר ופי' הר"ן דבשבועה לא קמבעי' לי' דפשיט' דמקשינן שבועה לנדר וכן בשבועות בסוגי' דמתפיס שקיל וטרי' הר"ן התם טוב' דאמאי לא נילף