לבושי מרדכי על יורה דעה קסב

זו דאין כשרים לטבול בתוכה רה שאינ' פוסלים. ופי' הב' דאפי' לטבול בתוכה כשרים וא"כ היינו הפלוגתא אם בטלו מפסולם או חו"נ ועד"ז כ' מדשינה הרמ"א בסעי' כ"ט למראה מים ובתוספת'. כתב מקודם חזרו למראה מים נתכוון הרמ"א לדברים הנ"ל דבעינן השלמת המקוה קודם לחזרו מראה מים משום דחושש לפי' א' דסמ"ג כמ"ש שהגלידה אינו כשרים לטבול בהם דחו"נ: והנה לענ"ד א"א לקיים דבריו דהא בסעי' כ"ד דפסק המחבר דלא כהרמב"ם ונתן סאה ונטל סאה לעולם כשר וכן בסעי' ל"א במים שהגליד' כשר להקוו' ופירשו בש"ך ס"ק ע"ג דכשרים לטבול והרמ"א לא הגיה כלום בב' מקומות הנ"ל ש"מ דהסכים להמחבר ובד"מ כ' להדי' דלדידן במים שהגליד' ונמוחו כשרים לטבול בתוכו וא"כ האיך אפשר לומר בדברי רמ"ח סעי' כ"ט משו"ה היפך דברי התוספת' דחשש לשיטת הרמב"ם או לפירש א' בסמ"ג. והנה ראיתי בגדולי טהרה בנחל ס"ק כ"ח שדייק כמ"כ בדברי התוספת' לאמור מה שכפל ג' לוגין ומ"ש שאינו פוסלי' במקוה שנשתנה ליין ולא עוד אלא שאם חזרו למראה מים וכו' טובלים למה חזר וכפל ולא עוד: ה"ה היא היא ותי' בחד תירוצא דנתכוון דאפי' חזרו למראה מים קודם השלמ' שיעור המקוה אפי"ה כשר לטבול בו דל"א חו"נ ומשמע מיני' דגם דעת הרמ"א כן והא כמ"כ נתפשט הלכה במדינתינו כדעת הר"ש והרא"ש בנתן סאה ונטל סאה כשר אפי' יותר מרובא וע"ז סמכו בכ"מ במקואות של מי גשמים כמ"ש ומרן חת"ס בכמה ת'. וכאשר ראיתי דבזה"ז באשר עושי' מקואות נמשכים מבאר מים חיים שדינ' כמעין כמ"ש מהרי"ק מ"מ הא מתקנים מפני הנקיון לעשות באזין ע"י טיחה של צימנעכט ובעטאן שאינה מאבד טיפה וסותמי' הנקב אשר ע"י נמשכין המים מן הבאר ההוא. ומעתה אם מחממין את המקוה ע"י יורה מים רותחי' כלומר שלא ע"י דאמפף או סעמיוואר ועי"כ עכ"ח צריכין לשאוב מהמקוה ולמלאות שוב ע"י מי יורה שהם שאובי' וכן חוזרין חלילה חדש וחדשים אשר בלי ספק בתוך הזמן ההוא נעשה נתן סאה ונטל סאה יותר מרובא ופשיטא דלאחר סתימת הנקב מהאי באר שנשאר סתום בתוך הזמן הנ"ל כי מי מקוה הנ"ל אין לו דין מעין כלל לכל הדעות ועיי' בש"ך סק"ל. ועכ"ח צריכי' אנו לסמוך גם בזה על שי' הר"ש והרא"ש דבמי שאובי' כשר נתן סאה ונטל סאה אפי' יותר מרובא וכדעת המחבר סעי' כ"ד הנ"ל ואין מקום שנחוש שוב לדברי הרז"ה הנ"ל. ושוב מצאתי בתשו' שערי צדק (להגאון וודעש ז"ל) סי' נ"ג שיש להמחבר רז"ה תשוב' באות' ענין ודעת הת' שערי צדק כי לא נתכוון הרמ"א לכך מדמסיים וחזרו למראה מים וי"ו דוחזרו לפי"ד הרז"ה מיותר ואדרבה לדעת הרז"ה דהוה הכרח דצריך השלמת השיעור קודם לחזרו מראה מים הכי הול"ל אם כי נשלם שיעור המקוה חזרו למראה מים אלא ש"מ דהרמ"א לא בא להשמיענו רק היפך התוספת' וכ' אם נשלמה מ' סאה וחזרו דצריכי לב' ענינים אלו השלמת שיעור המקוה וחזרו למראה מים ושפיר כ' בוי"ו. וזה דקדוק נכון מאוד ומסקנתו דאין חלוק בין חזרו קודם או לאח"כ א"כ יש רגליים וידיים למנהגן ש"י שלא לחוש בזה: והנה כשהייתי בק"ק ברעזאווא דשם נעשה מקוה נמשכ' מבאר מעין והמקוה עצמה באזין ע"י טיחה של צימענט כנ"ל לא סמכתי כלל על הכשיר' בכלים נקובים או הכשר יין וחלב אשר בל"ז מפוקפק כמ"ש בת' שו"מ ובסוף ת' אבני צדק חיו"ד והא במקוה כגון זו אפשר בקל לנקות עד גמיר' וכמעט נעשה יבש ממש. אבל מקום ק"ק פה אי"כ וע"כ מנקים רק הבאר מקום מעין ממש ושם א"א לנקות עד גמיר' ע"כ אם צריך ב' תקוני' לשאוב ע"י כלים נקובים ובשגם זה מפוקפק כמ"ש בטו"ז והש"ך ע"כ בנשאר שם מעט מים מכשירים אותן שוב ע"י חלב והלא במעין שיפסלו בשאובין הוא חומרא בעלמא כמ"ש ברמ"א בא"א אלא ע"י טירח' וההוצאות סומכין על הפוסקי' דלא כשאלתין וכן דעת מרן חת"ס סי' רט"ז ובגידולי טהרה מיקל לגמרי א"כ בכגון זה די לסמוך אתיקונים הנ"ל: ידידו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ סימן קס"א לכבוד הרה"ג בנש"ק מהו' חיים צבי עהרענרייך ב"י דומ"ץ ק"ק פה יצ"ו. אחדש"ת הנני לאמור כי ס' שושנת העמקים (להגאון בעל פרמ"ג ז"ל) בא לידי ומפני אפס פנאי לא עיינתי במכתבו עד הלום באשון לילה. מ"ש ע"ד מה דקאמר בלישנ' בכלל כ"ג כיון דעקר' דלא מצי למיעבד דרבנן ומשמע לי' דכל עצמ' הלכה זו אינ' רק מדרבנן. ועד"ז הקשה כ"ת מנזיר י"ב דפליגי בקראי אם לא נאמר כי דברי ש"ע קאי בנשתטה כלומר לפימ"ש הב"ש דאם בעת בריאות' מינה שליח ואח"כ נשתטה בעת נתינת' הוא מדרבנן והנה לא משמע כן ממרוצת דבריו דלא קאי בהאי דינ' השתא. מ"מ מה דק"ל מנזיר לענ"ד משום הא לא ארי' דשם אינ' רק דיוק' מהא דאמר ר"י אישה יקימנ' דהיינו בעיקר הפרת נדרים ס"ל דגזה"כ הוא דאינ' יכול להפר ע"י שליח ופליג אר' יונתן דס"ל מצינו בכה"ת ששא"כ והוא בין דמצי למיפר בעצמ' כגון לר"א או לרבנן בנדרים שכבר נדרו והוה איהו מצי להיפר מ"מ גזה"כ אישה יקימנה וא"י דלא מצי מיפר רק בעצמ' לזה קאי הכתוב אבל לא איירי ממה דלא מצי למיעבד בנפשי'. ורק ע"ז דייק הגמרא משום דס"ד דקאי אליב' דרבנן דלא מצי למיפר הנדרים שתדור אח"כ משמע דאי לאו קרא הוה מצי למיפר הא בלא"ה לא מצי מיפר ע"י שליח כיון דאיהו לא מיפר משום דאין הנדרים עוד בעולם והשת' אפי' אי נימא דאינ' רק מדרבנן הך סברא דאיהו לא מצי מיעבד מ"מ