לבושי מרדכי על יורה דעה קסא

המים ל"ש בו לומר המשכה ומשו"ה הצריך התה"ד להטיל עפר עד שיעשה יבש כיום א' בד"ח כתב ל"ד יום. אבל עכ"פ צריך להתיבש ומה שמים דוחקים עצמם ומבצבצי' דרך העפר שפיר הוה כמו המשכה כלומר דהמשכה דעלמא משום דבטל לגבי קרקע משא"כ אם המקוה עומד' בפ"ע וכי מפני שמגביה' א"ע יבטל טפי ע"כ לפענ"ד צריך תקון הנ"ל. וממילא צריך עכ"פ ג' טפחים דלא עדיף משאר המשכה כנלענ"ד. והחכם עיניו בראשו אם יש אפשרות במקוה הנ"ל להטיל עפר כ"כ או אפי' רגבי אדמה על שטח אבנים עד שיגביה ג' טפחים ממעל ודאי יעשה רפש וטיט, ולענ"ד א"א שיתיבש. ועוד הא א"א שלא ישאר מים וטיט הנרוק עכ"פ שחשוב כמים מלמטה וצדי האבנים והמה ישארו על מקומן. וא"כ אפי' נימא כי המים אשר יבואו עתה דרך העפר וחול יוכשר' ע"י המשכ' זו מ"מ אחרי הזמן אשר ישאבו מן המקוה ויחליפו המים כנהוג יבצבצו המים שנשארו בפסולן והוה כמו מקו שנפסל בג' לוגין מים שאובין ומקוה שחלקי דתרווייה' פסולים כמ"ש בסעי' י"ט והכי נימא דתרוויי' פסול אלא דשוב ישוב' במקום מקוה העבר' ויעי' בש"ך ס"ק נ"ח ובשם אגודה דמשמע ממנו דבמקוה שמחזיק יותר ממה שנפסל אמרי' שכל מה שנפסל נשאר בתוכ' וגם כי אין הכשר רק בנתיבש ע"י סדינים או חול דנבלעין ממש ונעשה כקרקע. ועכ"ח הוא מטעמי' דאמרי' לעיל דאין זה כהמשנה דעלמ' אלא כקרקע ממש אבל מה שנשאר ממים ומה שחשוב כמים לעולם בפסול'. ע"כ לענ"ד אם א"א למלאו' עפר מכל וכל אין תקון זה מועיל: ולענ"ד יותר מועיל תקון יין אדום וחלב. כי מ"ש כת"ר מפני שאין המים נראי' מתחתי' ומצדדי האבנים כלומר דלמא לא הגיע אליהם המי פירות ולא נשתנו מלמט' למה ניחוש להכי הא קיימ"ל יש בילה בלח בתוך לח ואם נפל יין אסור לתוך יין היתר ויש כדי לבטל לא ניחוש דלמא נשאר האיסור במקו"א ורק בים הגדול אמרי' כן במס' מכות ובטעמי' אית' בהריטב"א דטבע מי ים הגדול כך דווקוי' וקיימי' עיי"ש ועי' בטו"ז סי' צ"ב בדברי הרמב"ם וטור לענין נעור טיפת חלב דחייש לזה וכן בט"ז באו"ח סי' תס"ז ס"ק ח"י שם בהגעיל' יורה מחומצת ונשפך לבור דאם לא שאבו ממנו חייש דלמא נשאר למעל' והביא ראי' מהך דסימן צ"ב. אבל ראיתי בפרמ"ג שהשיב עליו דשם בסי' צ"ב מיירי שנפל על חתיכ' לכך צריך נעור יפה משא"כ במים עם מים בלא שאיבה ג"כ נתערב היטב, נשמע מיני' להדי' דאפי' שם בסי' צ"ב אם הטיפת חלב הי' נופל לרוטב ל"ה צריך נעור רק דאין החתיכות מערבות להתערב הכח שבלח וא"כ נשמע בב' מינים ג"כ אמרי' כן דהיינו חלב לרוטב וא"כ למה לא נימא הכי לענין השתנות המראה דאם נשתנה המראה לפנינו בכ"מ שאפשר לראות ומערבי' ג"כ במקום שידינו מגעת דנשתנה בכ"מ כיון דהאבנים אינו סדורים ולא חבורי'. א"כ וודאי יש מקום להכניס החלב או יין במקום מים ועי' במס' חולין פ"ו בסוגי' דרואי' ה"נ יש לנסות כמה מים ונשתני' ע"י חלב ולפי ערך הנ"ל יש לשפוך במקוה הנ"ל: והנה אין אני מחליט לדעתי כי מי אכי ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות וכת"ר מבפנים ובלאו ו"ה האי דינ' במעיין [אם אינו סומך לנהר כמובן] חומרא בעלא כמ"ש הרמ"א עצמו דהיכא דיש לחוש לבטל פ"ו והוצא' וטירח' יש לסמוך אמקילין ועי' בחת"ס סי' רט"ז שמיקל ג"כ בהוצא' וטירח' אפי' בהקדימ' השאובים. רק בטירחא לבד הו מחמיר בכה"ג דהקדמ' שאובים עי"ש וכש"כ אם יש לחוש למכשולי' ח"ו כמ"ש כ"ת. ודאי צריכי' אנו לחוש ולסמוך ע"ד רוב הפוסקים ורק לתקן מה שבידו לתקן: ידידוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. נ"ב ואח"כ ראיתי בס' שו"ת מנחת אלעזר סי' מ"ב. מו"מ של הלכה כיו"ב ודעת המחבר כי הפרמ"ג רק לענין התפשטות הטעם קאמר ולא לענין מראה וחזותא. והנה הפרמ"ג תולה סברתו לחלק בין לח בלח ויבש בלח דהיינו שם בסי' צ"ב שנפל הטפה על החתיכה שהוא דבר גוש והא במ' ר"ה ד' י"ג אמרי' דלח בלח יש בילה לענין מעשר ובמ' זבחים ד' פ' לענין הזאה ועכ"ח לענין נתינת והפרשת מעשר מניה ובי' לא תלי' בטעמי' וכן בהזאה שנתערב' המתנות והזאות זב"ז צריך דבר ממש ולא טעמי' ומ"מ אמרי' יש בילה. ולענין מ"ש המחבר לענין ספיק' דמעיין בשם משכנות יעקב. עי' בגדולי טהרה בשו"ת שלו שנותן בהם סימני' ומה שהוא נובע תמיד היא א' מסימני מעיין עיי"ש. הנ"ל. סימן ק"ס בעהי"ת יום ה' נשא תרס"ז לפ"ק פה מאד יצ"ו. שלמא רבא וחיי אריכא לכבוד ידידי הרב הגאון מו"ה יוסף אלימלך כהנא נ"י אבדק"ק זשאדאני יצ"ו: ע"ד מ"ש בעת נקיון המקוה באם יש חשש לג' לוגין מ"ש להכשיר ע"י חרב וכיו"ב במי פירות וברז"ה מפקפק עד"ז דמדברי רמ"א סעי' כ"ט משמע דוקא אם נשלם שיעור מקוה מקודם ואח"כ או כאח' חזרו למראה מים משא"כ אם קדם מראה מים דלא נטהר' עוד ע"י שיעור' דמקוה חזר ונעורו הג' לוגין לפסול. והנה בהלכה פ"ד שם ביאר באר יותר קצת. ותלי' לי' בשיטת הראב"ד והרמב"ם בנתן סאה ונטל סאה אפי' במים לא פסל דוקא עד רובא אלמא דלא בטלי מים שאובים ונפסולי לגמרי מטעם זרוע' כמ"ש הרא"ש ע"כ ה"נ חזרו ונעור כפסולי וכן תלי' לי' במ"ש בסעי' ל"א במים שהגליד' ואח"כ נמוח' דאפי' שאובי' נעשו כשרים. ויש ב' דעות בסמ"ג בפי' התוס'