לבושי מרדכי על יורה דעה טז

הכותב ד' פ"ה דע"י בת ר"ח פסלי לאתתא למסור לה שבוע' ובסוף הת' שם דן לפי"ז כמ"כ לענין לסלק בתוך הזמן והביא דברי רמ"א ח"מ סי' תכ"א שהביא ג"כ מעכ"ת. ועתה אין בידי לחפש איזה זכות וכח' דהיתרא לשו"ב הלזה והנה גם בת' דברי חיים שם חס על פרנסת' וכן דבריו כי ודאי ראוי' כי בני הקהילה מחזיק' אותו בדרך צדקה וישראל בני רחמנים. וא"כ אם אפשר איזה דרך פשרה ברצוי ממון למען פרנסתו בפרט שהוא ת"ח מופלג צריך לחוס עליו ואם אפשר להיות שו"ב בעע"ג בין בשחיטה בין בבדיקה וגם לרבות בדיקת סכינים קודם וכאק"ש עד זמן המוגבל לשכירתו. וחכם עיני' בראשו לראות באפשר למען חיותו ושלא יצא מכשול חלילה עי"כ לבני הקהילה הלא הדברים כתובים בספרי הגאונים ואין אנו אומרים דבר אדעתיכי ח"ו. ואנו מצווים לעשות כמו אשר יורנו ה"ה המג"א מחהש"ק ות' השיב משה ות' דברי חיים וכמה תשובות כיו"ב בס' דרכי תשובה סי' א' ס"ק ר"כ ורכ"א. ואנו צריכים לחוס על נפשינו מנשו"ב אשר אסרו לנו חכז"ל וע' במג"א סי' כ"ג ס"ק כ"ח אפי' ברנון בעלמא שכתב הרמ"א דאין להעביר מ"מ צריך להושיב ב"ד על כך ותול"מ: ידידו המסיים בברכת שיו"ט ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ סימן ט' שוכט"ס לכבוד הרב הגאון מו"ה פנחס הלוי בילליצער נ' אבדק"ק סערענטש תע"א. וראיתי מאשר שדרכן חורפא מאשר הקשה לדעת מהרש"א מס' שבועות דאין אסור טריפה מחיים אלא לאחר שחיטה דמחיים דאיכ' איסור עשה שא"ז אינו חל. וק"ל לפי"ז מה צריך קרא בפ' בהמה המקשה דף ע"ד ובזבחים דשחיטה מהני לטריפה להוציא מידי נבלה דהא עכ"ח מטהר מידי נבלה דאל"כ אין במציאות לחול אסור טריפה דאי אין שחיטה מטהרה אסור עשה שא"ז לא פקע' ממנה. לענ"ד דברי מהרש"א רק ע"ד התוס' שם שהקשה מסוגי' דפ' גה"נ דפליגי ר"י ור"ל בתלש חלב מה"ח וטריפה דמ"ד ח"ל דל"ל דלאברים בחי' עומד' ובהדי אהדדי קאתי וע"ז דייק במהרש"א דתקשו להו בפשיטות האיך משכחת לה אסור טריפה בעולם דהא אסור שא"ז לעולם קדים וע"ז תירץ תירוצא אבל למסקנא שם דפליגי בטריפ' כבד למ"ד חל מידי דחל אחלב דהתורה אמרה יבא אסור טריפה וכו' וה"ה על אבמה"ח ומ"ד לא חייל דשאני חלב דקיל דהותר מכללו. וא"כ למ"ד דחל פשיטא דלק"מ דהא לדידי' במסקנא אפי' על אבמה"ח חל דילפי' מחלב כש"כ על אסור עשה ואפי' למ"ד דדוקא אחלב דהותר מכללו י"ל לפמ"ש בפרמ"ג דבעוף ליכא אסור שא"ז ג"כ הותר מכללו. ועוד לפימ"ש התוס' חולין דף קי"ג דיליף מחלב לאבמה"ח מצד ק"ו דחלב בכרת א"כ י"ל גם למ"ד דלא יליף י"ל דרק באסור לאו דאיכא עכ"פ מלקות אבל באיסור עשה מודה דיליף מחלב ופשיטא דלפי"ז לק"מ מ"ש מחולין דף ל"ז וזבחים דף ס"ט שאני טריפה דמחיים דלמסקנא ניחא גם לדעת המהרש"א וא"ת מ"מ יקשה בס"ד דגמר' ושם בפ' גה"נ האיך ניחא לי' דאם טריפה אינו חל על אסור שא"ז האיך משכחת לה טריפה מחיים ואי לאח"ש קשה קושי' מעכ"ת ל"ל קרא י"ל בפשיטות דהא שם בפ' בהמה המקשה דף ע"ד היא פלוגת' דמתני' ובריית' דבמתני' ל"צ קרא לטהר טריפה בשחיטה דלא יליף מבהמה טמאה כדאמר במתני' מה לבהמה טמאה שאין במינה שחיטה משא"כ טריפה ובן שמנה חי' שאין במינה שחיטה באמת אי"ש מטהרת' ובגמ' שם ע"ב הביא הברייתא דבן ח' חי יוכיח דיש במינה שחיטה ופירש' רב כהנא יש במינ' שחיטה אגב אמו ותנא דידן במינו אגב אמו לא פריך. וע"ז קאמר בגמ' לתנא דברייתא דפריך א"כ אין כאן פירכו לילף מבהמה טמאה שחיטת טריפה דמטוהרת' מנ"ל וע"ז הביא ילפותא דריא"ר מקרא דוכי ימות מן הבהמה מקצת בהמה וכו' וברייתא זו בת"כ ורב הוא דחבר ברייתא דת"כ לדידי' לשיטתי' צריך קרא אבל לתנא דמתני' בלא ילפותא דקרא ידעי' דשחיטה טריפה מטהרה דליכא למילף מבהמה טמאה כהנ"ל. ולדידי' אתי' קרא למ"ש בפ' העור והרוטב דעכ"ח דאבמה"ח מטמא דיליף שם מן הבהמה כלומר דבר שפרש מן הבהמה ולרב דייק שם בגמ' מיתור' דמן דהוה סגי' מבהמה ותנא דמתני' עכ"ח דלא מייתר לי' כדאשכחן בכמה דוכתי דל"צ לחלק בין מ' או מן. וא"כ בס"ד דגמ' פ' גה"נ הא שפיר י"ל דס"ל כתנא דמתני' דידן דלא אייתר לי' קרא ודו"ק: ולולא מסתפינא הייתי אומר כיון דכל טעמי' דלטריפה כא מהני שחיטה לטהרה מידי נבילה דיליף מבהמה טמ' כהנ"ל א"כ לענין אסור עשה שא"ז נמי ילפי' מניה לקולא ג"כ ובב"ט פשיטא דכא שייך אסור שא"ז שלא נצטוינו בעשה זו ועי' בנוב"י מהדו"ת סי'... והה"ד לטריפה בס"ד דלא מהני בה שחיטה דפקע מני' א"ע זו ול"ד לנבלה דשאני דזה גופי' האסור שא"ז שהי' עליו לשחט' בזמן שהי' בת שחיטה ועכשיו אינו במציאות לשחטו משא"כ בטריפה והחלוק מובן. בד"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד והשיב לי הרה"ג כ"י ע"ז עפ"י דברי הריטב"א מס' קידושין דלא אמרינן ולא מצינו אסור דוחה אסור. אולם אין זה דמיון כלל דשם לענין אסור בגופ' ובשוא"ה בבת אחת אבל היכא דכל עצמו' האסור לא בא אלא ממצות עשה דוזבחת וכאן דלא מהני בי' שחיטה ואין כאן מצוה ממילא נפק מאסור זה. ועיין בכריתות דף י"ג האיך דנפק מאסור פגול וחל ההקדש ועיי' במהרש"א קדושין בסוגי' דהמקדש בערלה דגבי פגול לא שייך הקדש ודו"ק: