לבושי מרדכי על יורה דעה קנג

יגיעו לאויר המקוה ולמען יגיעו המים לתוך המקוה יצרף לסילונות הנ"ל סילון קטן של עץ מחובר בנסרים שניים ולא יהי' מדובקי' ע"י חשוקי' של ברזל משום דבר המעמיד וכמ"ש בחת"ס סי' רי"ז בד"ה אמנם עיי"ש. ובלחם ושמלה הוסיף שלא יהי' מדובקי' ע"י מסמרי' של ברזל ועיי' בחת"ס סי' קצ"ט וסי' ר"א שהזהיר שלא ידבק סילון של עץ קטן הנ"ל להסילונות של ברזל באופן שאין הסילון של עץ יכול להעמיד את עצמ' בלא הסילונות של ברזל דא"כ הוה כמו תפיס' אדם שאוחז במקל דמבואר במתניתן דמקוואות דהוה ג"כ הווייתו שלא בטהרה וא"כ הה"ד הכי סילונות ברזל שמק"ט הוה כאוחז בסלון של עץ ע"כ צריך הסלון של עץ לחזקו ולדבקו שלא בחזק' ודבוק גמור על הסלונות של ברזל כמובן וכן הסכים בס' כו"ש וכן יעשה כתקון הסלונות הנ"ל: ועתה נבא בחשש ג') שהקאסטען מדובק בנסרים ע"י מסמרי' ברזל. והנה דברי הנוב"י מהדו"ת סי' קל"ז ידועים במ"ש ע"ד השאלה במקוה שהם ע"י נסרים וקרשים מרוצפי' וע"ד כי המקוה דרכ' להתחסר מעט מעט בזחיל' שאינ' נכרת ע"כ צריכי' לחזק הנסרים ע"י מסמרי' של ברזל אם אין חשש משום מהוה ע"י דבר המק"ט והשיב דאם ע"י מסמרי' חדשי' ליכא חששא דאינה כלים ורק ע"י מסמרי' שנשתמש' כבר בכלים בזה נעשה כלי אלא דעל כ"ז הכשיר בנדון הנ"ל דע"כ לא החמיר הרמ"א בסי' ר"א סעיף נ' כדעת הר"ש שלא לסתום סדק המקוה למנוע הזחיל' בדבר המק"ט דוקא אם הפסול זחיל' הוא בזמנו ושעתו מיד משום זוחלי'. אבל בנדון הנ"ל שאין זחיל' ניכר' ואינה פוסל והמוסמרי' רק משום לעתיד שלא יחסר השיעור אין זה בכלל הוויי' ע"י ד' מק"ט ועיי' בחת"ס סי' ד"ר שקלסי' בסברא זו ושיש לסמוך בזה לדינא והנה בנדון זה שהקאסטען מדובק ע"י מסמרי' לענ"ד אם הקאסטען בארץ משוקע' דהיינו דעפ"י הרוב כן הוא דבלא הקאסטען הי' המים מתפשטין ולא ישאר שיעור טבילה או הי' זוחלי' אם כן אין לך מהוה ע"י דבר המק"ט יותר מזה ועי' בחת"ס סי' ר"ו דשם בנדון הנ"ל לא שייך חשש הנ"ל כמובן ורק משום דבר המעמיד, משא"כ בנדון זה ודאי אם הקאסטען משוק' בחפיר' שהוא בבנין כותל צעמענט וכיו"ב שאין מימיו מתפשטין וזוחלי' ליכא חששא זה אבל בלא"ה למה יגרע ממ"ש החת"ס סי' רי"ד שהסילון של עץ לא יהי' מדובקי' חשוקי' של ברזל והוסיף בלחו"ש גם שלא יהי' מסמורי' של ברזל וא"כ כש"כ בקאסטען זה. וע"כ לענ"ד צריך לעשות קאסטען אח' מדובק ומחוזק ע"י מסמרי' של עץ ואפי' אם הם מסמרי' חדשים מ"מ דבוק הנסרים והקרשי' הא נעשי' בתלושי' א"כ כבר נעשו' כלים אם לא שמחזק הקאסטען בשקוע לחפיר' מקודם כאשר באמת דעת התני' לעשות השוליים בתוך החפירה. והנה תמיה לי שלא ראיתי באחרונים להזהיר עד"ז ואין אתי יודע עד מה. והנה המורה צריך לראות אופן חפירה הנ"ל וכאשר אמרתי. ועוד ראיתי להעיר כי טוב לעשות ברז' ארוכ' כמקל ולמעל' מן המים כראות' שימצא בעת הטבילה לפתוח וכן ראיתי כאשר הייתי נער קטן במקום יישב מולדתי שהי' הברז' בולט' ממעל למי מקוה ועיין חת"ס סי' ר"ו מהנ"ל וכמדומ' שכן התקין הגה"צ מהרי"פ זי"ע שהי' אבדק"ק נייטרא בימים ההם ואז הכל בטהרה. דו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. אחרי כותבי זאת עיינתי בת' מהרי"א סי' רי"ד וסי' רכ"ה שמסכים ג"כ לתקן ע"י ברז' ארוכ' כדברי גדולי טהרה. ומ"ש להדק הגיגית גם ע"י טסי' ברזל צ"ל כי קודם לזה הי' הגיגית בלא"ה ע"י מסמרי עץ או רייפען של עץ או שהוא בין כותלי צימענט כנ"ל. ועיי' בנהרי אפרסמון סי' קל"ב. סימן ק"ז ב"ה יום ד' תבא עת"ר לפ"ק מאד יצ"ו. ברכת כוח"ט לכבוד הרבני החרוץ מו"ה מתתי' ראטה נ"י בטשעטניק. אשר מע"כ תמה על דברי (בתשובה הנ"ל) האיך אפשר לומר כן אם תמיד הנקב פתוח מ"ש מסילונות דעלמ' המביאים מים דג"כ דרך תשמישם בכך ועכ"ח כיון שאינ' מקבלי' אינ' כלים משא"כ בהך דסימן קנ"ט באו"ח בהני כיורות לענין נטילה שמקבלי'. והנה עיינתי בהעתק התשובה אשר לפני ולא מצאתי דבר זה להחמיר אפי' אם אין סותמי' הנקב בשום פעם רק אם פעמים סותמים לצורך מה ורק פותח' בשעת טבילה או לצורך כניסת המים דאז מקרי כלי כמ"ש בנוב"י בהדי' בסי' קמ"ב אלא שבתשו' בית אפרים השיב עליו משום דדרך תשמישו בנקב הזה לצורך נטילה להכי מקרי כלי גם בעת פתוחת' משא"כ בגיגות אינ' דרך תשמישו ומזה יליף הגאון באהל אברהם סי' ל"ד לענין קנה הברזל שמוליך מים ממעיין למקוה ובסוף הקנה ברזא שקורין פיפען שנועל ופותח כיון שדרך תשמישו בכך הוה כלי אפי' בשעה שהוא פתוחה וכן בת' דברי חיים סי' פ"ד גבי גיגית דאם הנקב לצורך כניסת המים אינו מבטל' מתורת כלי כיון דדרך תשמישו היא ועיי"ש בדברים קצרים שצוה לעשות נקב במקום אחר לצורך תשמיש זה: מ"ש מעל' מסילונות דעלמ' המוליכי' מים ובאין להם לבזבזי' אינ' פוסלים והנה גם בת' חת"ס סי' ר"ו עמד בזה ועכ"ז דעתו להחמיר ולעשות שני נקבים כמ"ש ג"כ בב"א, אלא דלענ"ד אינו קושי' מהנך סילונות וקנים המוליכי' מים ממקום למקום וכבר תי' הרמב"ם בפ"ב דמס' כלים בפירוש' וכן במ' מקוואות פ"ד מ"ה דשאני כלים אלו שאינ' עשוים אך לגרר המים ממקום למקום ונכנסים ויוצאים מפה אל פה למקום אחר וע"כ אפי' הם