לבושי מרדכי על יורה דעה קנב

אמרי אש סי' ע"ט טפח על טפח ברבוע עיי"ש (ועיי' בשו"ת קול ארי' סימן ס"א). ונקב זה צריך לסותמ' באבן או בסיד וצרורו' דרך בנין ועוד נקב ב' כשפה"נ ויהי' נקב זה פתוח עכ"פ בשעת טבילה ועיין במהר"ם שיק סי' קצ"א שצוה ג"כ לעשות כן לכתחילה ובת' ד"ח ח"א סי' מ"ו וסי' מ"ז משמע לצאת כל הדעות צריכי' ב' נקבים וכמ"ש בחת"ס וב"א הנ"ל אם כי בספרי ד"ח על ה' מקוואות יישב מנהג הראשונים עכ"ז צריכי' לצאת דעת הנוב"י ומשמע שם בדברי' דכל נקב צריך להיות כמוציא רימון ועיי' בת' ח"ב סי' פ"ד. והנה הסברא שיוצאי' עי"כ דעת הנוב"י נלענ"ד דהא כל חשש הוא מפני שחקקה ולבס"ק לא חשוב חבור מה"ת והא בנשאר פתוח לעולם גם לרעת הנוב"י עלת' הטבילה עכ"פ לדעת הרשב"א והרא"ש ולדדהו אבן או סיד וצרורו' לא חשיב סתימ' כלל והוה כמו נקוב לעולם ושוב בעושה עוד נקב ע"י פקק עץ ואם בשעת טבילה פתוח עכ"ז לדעת הנוב"י כיון שדרך תשמישי בכך הוה כלי אפי' בפתוח והשת' כיון שסותמ' בצרורו' וסיד בדרך בנין שאין זה סתימ' כלל וגם אין כאן שום תשמיש דרך נקב זה וא"כ אין כאן שום חקיקה וכיון דהוה כמוציא רימון דהיינו לצאת ידי דעת הריטב"א במ' מכות שהצריך נקב גדול כזה כמ"ש בד"מ סי' ר"מ שזה כדי טהרת כל הכלים וכמ"ש בלשון הרמב"ם נקב המטהרו א"כ אין כאן שום דין כלי ורק שברי הכלי והא לזה מהני שהוא דרך בנין וכמ"ש בהרמב"ם לפי פירוש' בהתוספת' וא"כ הנקב ב' שהוא משתמש ע"י הפקק וגם פתוח בעת הטבילה אשר לפי"ד הב"א וחת"ס אינה כלי בשעת פתיח ושאני כיור שמשתמש דרך הדד וכן בסי' קנ"ט נוטל דרך הברזא אבל אם נוטל דרך פיו ודאי אין כאן נטילה בכלי אם פתוח הברז' וה"נ כן הוא שאין כאן שמוש דרך נקב זה וא"כ כשר לכ"ע ולדעת החת"ס הפתיח' אינ' רק חומרא בעלמא ואינה מעכב בדיעבד רק בקאסטען שתלוי' בשלשלאות בעולה ויורד צריך להיות פתוח מדינ' ואפי' בדיעבד דאינה בטל כלל לגבי קרקע עיי"ש בסי' ר"ו דשם כולל כל הנ"ל ועיי' היטב בת' מהר"ם שיק סי קצ"א וסי' קצ"ד בסופ' שהצריך ג"כ כמוציא רימון וכמ"ש ג"כ בגדולי טהרה בשו"ת סי' ו' שלדעתו אינה מועיל ככל בכלי עץ כשפה"נ רק כמוציא רימון הנ"ל וע"י עץ ערוך שיהי' בוקע' מתחת הקאסטען לתוך עומק הארץ דהוה ודאי דרך בנין ושכן עשה מעשה בק"ק פיורד' והסכים עמו במהר"ם שיק סי' קצ"ד הנ"ל: ועתה בנדון זה סתם מע"כ הדברים היאך גודל הנקב אם הוא סתום או פתוח לעולם ואם הוא פתוח לעולם א"כ גם לדעת הנוב"י כשר כמ"ש שם בסי' קמ"ב אות ג' והסכים אתובווהר"ם שיק סי' קצ"א הנ"ל עיי"ש ד"ה עכ"פ. ומעתה לא הי' חשש אלא כיון דבקל יכול לעשות תקנת הגאוני' ולעשות נקב המטוהר' דהיינו כמוציא רימון או כמ"ש בגדולי טהרה שחשש גם בזה משום שיטת הראב"ד דעכ"פ ראוי' למדרס יעשה כתקנת הגאוני' הנ"ל ואם נסתם הנקב אם גם בשעת טבילה ג"כ סתום לדעת הנוב"י ות' רע"א נראה דאפי' בדיעבד פסול ואם פתוח הי' בשעת טבילה אין להוציא לע"ז חיו רק לתקנו לכתחיל' כנ"ל ובדרך בנין יקבוע בחבור גמור כשקובע לקרקע ועיי"ש בת' כת"ס סי' צ"א מהנ"ל ועיי' בת' חת"ס סי' רי"ז ועכ"פ מדינ' צריך לתקן ככל הנ"ל אלא שבנדון זה באתי לחוש בנקב זה אפי' לדעת החולקי' על הנוב"י לאמור כי בשעת פתיחה עכ"פ איז כאן משום דין כלי כל זה אם הנקב אינה משתמש כלל בפתיחה רק לבטל מתורת כלי מכגון במקוה שא"צ לפתיחת הנקב להכניס מים כגון שבאו המים ע"י מי גשמים או ע"י נהר. אבל בנדון זה כראה כי הנקב שהוא מכוון למי המים ולמלאות עי"ז המקוה ברוב' עכ"פ א"כ ודאי לכ"ע הוה דומי' לכיורי' וחקיקת אבנים בכותל המוזכר בסי' קנ"ט דגם כאן משתמש לכניסת המים וכיו"ב כתב בת' אהל אברהם להגאון מהרא"ש שהי' אב"ד ק"ק ק"ד (ומנוחת' כבוד בעיה"ק) ושם ע"ד הקנה המוליך מים ממעיין למקוה וע"י וועכסעל שקורין פיפען בפתיח' ונעילה כידוע העיר בזה דבכגון זה גם לדעת הבי"א וחת"ס ודאי מקרי כלי גם בשעת פתיחה וא"כ הה"ד בנדון זה אם ע"י נקב זה משתמש להכנסת המים ממעיין קטן זה א"כ מה מהני תקנות הגאוני' ולא מהני רק הנקב שיוסתם ע"י צרורות וסיד אבל הנקב אח' מה מהני וחפשתי ומצאתי בת' דברי חיים סי' פ"ד הנ"ל אשר שם העיר עד"ז השואל והשיב שלא ידע מדבר זה שהנקב משתמש לכניסת המים ע"כ צוה להכניס המים ע"י נקב ממקום אח' שבשולי הגיגית ולא אדע בנדון זה אם לא יופסל אפי' בדיעבד ולהצריך טבילה אחרת להנשים ואפשר שישנו עוד נקבים קטני' כרגילי' להיות בקאסטען ומע"כ והמורה גיסו מבפנים לידע ולהודע מהות הדברים: ועתה נבא לחשש ב') מפני צנורות שחשש מע"כ שלא נעש' מתחילה לקבוע בקרקע הנה דבר זה העיר בדגו"מ שם בסי' ר"א סעיף מ"ח הנ"ל וכן בנוב"י סי' צ"ד ומהדו"ת סי' קל"ז והיא מת' הרא"ש סי' ל"ז וראיתי בד"ח על ה' מקוואות שנראה לו משיטת הרמב"ם להכשיר בזה אם נקבעו בבנין גמור תחת הקרקע אכן בת' ח"א סי' מ"ה נראה לקבוע הלכה כדעת הנוב"י וכן דעת חת"ס ות' א"א וכן פוסק בלחם ושמלה כדברי הנוב"י הנ"ל. אלא שלענ"ד בנדון זה כיון דרוב מים באים ממעיין וא"כ ליכ' רק משום פסול דג' לוגין וא"כ בדיעבד לא גרע מעי ג' לוגין שאובין במעיין דבדיעבד יש לסמוך להכשיר. בלחם ושמלה הביא בשם מי השלוח וכן בגדולי טהרה לחלק דדוקא בשאובי' פוסל ג' לוגין אבל הווייתו ע"י טהרה דוקא כל המקוה או רובא פסול ובלחם ושמלה הוכיח משיטת הראשונים וכן מהש"ך סעי"ק ק' דדינ' כמים שאובי' לפסול בג' לוגין עכ"פ ברוב' של מי מעיין אין לפסול בדיעבד רק פשיטא שצריך לתקן דהיינו באופן זה כי שפת הסילונות לא