לבושי מרדכי על יורה דעה קנא

מתוקמי ואפשר דגם לרבנן מתוקמי ובשאיב' דאורייתא' כגון בכול' וכר"ת וכדס"ל בס"ד שם בב"ק לכן ניח' להו לאוקמי בכל גוונ' כלומר בין לר"א ושאיב' דאוריית' או כרבנן ומ"מ אינ' פוסל משום דהוה כבנין. ורק מטעם שנוי' אתי' עלה דלכ"ע לפסול משו"ה ורק עי"כ מסיק משום דשאיב' דרבנן. בת' הר המור סי' כ"ב ראיתי בשבוע זו דבר שלא זכיתי להבינן ע"ד הראב"ד שמדחה דעת האיכ' מ"ד בס' בעלי נפש דג' לוגין אפי' שלא בכלי רק בתפיסת ידי אדם פוסל המקוה ממתניתן דפ"ו מטהרי' את המקוואות העליון מהתחתון דשם מביא סלון ומניח ידי' תחתי' עד שישיק כשער' ודיו והא הכ' מביא בידי' והוה ע"י אדם ומתוך כך הוכיח הגאון הר המור דלדידי' עכ"ח לא מהני השקה מה שפוסל משום תפיס' עי"א (ונפק"מ אם רוב' עי"א דגם הראב"ד מודה שם דאינ' בידי שמים) כמו הווייתו שלא ע"י טהרה להרשב"א לא מהני השקה ועיי' בש"ע סעי' מ"ח ומ"ט ושוב חוזר לתרץ לסברא זו הא דקתני בהך מתניתן גופ' הי' בעליון מ' סא' ובתחתון אינ' כלום ממלא בכתף ונותן לעליון ע"ד שירד לתחתון מ' סאה והיא השקה. והשיב דשם בשעה שממלא בכתף המקוה שממלא לתוכ' שלמה ולא נפסל' בשום דבר. ולא אבין מה צריך לתירוץ הא בב"י מביא דברי הראב"ד בבעלי נפש מה שסבר גבי נתן ס' ונטל סאה דפסל עד רוב' אפי' במים דלית לי' טעמי' דזריע' כמ"ש הרא"ש בב"ק אלא שאינ' פוסל כגוונ' זו עד מחצה וע"ז מביא כגון הך דנותן לעליון דבשוה נופל למקוה תחתונה והוה מחצה על מאצה וא"כ לאו מתורת השקה אתי' עלה רק משום דהוה מחעמ"ח ואינ' פוסל במקוה שלימה אפי' אח' שסלקו כמו נתן ס' ונטל סאה וצל"ע. ואם יש את כת"ר דבר להביננו ימחול להודיענו מרב ווב'. חותנו אוה"נ כבנו. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן קמ"ט ב"ה יום ו' עש"ק פ' מטות עת"ר לפ"ק מאד יצ"ו. שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הרבני הנגיד חו"ב טובא מו"ה יעקב צימערמאן נ"י בק"ק ס' פעטער יצ"ו. עתה באתי ע"ד המקוה בטשעטניק (במחוז געמער) אשר נעשה ע"י קאסטען עפ"י מעיין קטן אשר לא יכיל שיעור מקוה ומתמלא עי"כ בצנורו' מנהר הסמוך. ומע"כ פקפק עד"ז שאינ' עשוי' כתקונה של רבותינו ע"י בנין וגם כי הצנורות אינ' עשוי' מתחיל' לקבוע בקרקע. והנה לענ"ד ג"כ עוד לחוש לשלישי מ"ש מע"כ כי הקאסטען ע"י קרשי' ויחדי' יעמדו ע"י מסמרים של ברזל כידוע. והנני בס"ד לבא לבאר לפני מע"כ לפי מעוט ידיעתי אח' אל אח'. א') שאינ' ע"י דרך בנין בנקב הנעש' למטה בשוליים והנני ידוע מקור מקומו' במ"ש בת' מרח"ש לפי מסקנת הסוגי' בב"ב ד' ס"ו בצינור שקבעו ולבסוף חקקו דלא מהני רק בשאיב' דרבנן אבל בדאורייתא לא מהני לאמור דהוה כמחובר לקרקע וא"כ לפימ"ש הרמ"א בסי' ר"א דכולי שאוב מה"ת ועכ"ח לדידי' הסוגי' בב"ב היינו במקוה שיש בה כ"א סאה מים כשרים ממי גשמים א"כ בקאסטען שנוהגין לנקוב אות' בתלוש ואח"כ לקבוע בקרקע ושוב סותמי' אות' בפקקי' של עץ א"כ שוב יש לדון על כולי שאוב דמה"ת דהוה כתלוש ונעש' כלי וא"כ פסול מה"ת וכן הביא בד"ח על ה' מקוואות ובתשובותיו בכמ' סימנים שכן העיר הרמב"ן בב"ב והוכיח מזה דכולי שאוב ג"כ מדרבנן כסתימ' הרמב"ם. ובנוב"י מהדו"ת סי' קמ"ב הרעיש העולם עד"ז והאריך מאוד בזה והעמיד י"ב פרטים בדינים הנ"ל עיי"ש והוסיף לחוש לפסול מה"ת לכ"ע דהא לפי דעת התוס' פסחי' ד' י"ז והר"ש פ"ב דמ' מקוואות דלטבול בכלי אפי' לדעת הר"י דכולי שאוב ג"כ מדרבנן עכ"ז טבילה בכלי לכ"ע פסול מה"ת דאיכ' דומי' דבור ומעיין דהוה הפסק בין המים לקרקע וכמ"ש במרדכי ג"כ או אם הוא כלי שמקבל טומא' אין הוויית' ע"י טהרה א"כ גיגית וחביות או קאסטען פסול לכ"ע מה"ת דלדאוריית' לא מהני קבעו ולבס"ח והוסיף עוד לומר דאפי' נוטל ופותח הפקק' בשעת טבילה לא מהני כיון דכן דרך תשמישו אין נטל ממנו תורת כלי כמ"ש באו"ח סי' קנ"ט דמותר לטול ידיים מאבנים שחקק' וקבעו בכותל ע"י ברזות שקורין תרנגולי' (האהנען) אם כי פתוח בשעת נטילת ידיים ועכ"ח דזה מקרי כלי בדרך תשמיש' בכך דלנטילת ידיים הא צריך כלי וכן הי' הכיור בבהמ"ק ע"י י"ב דדי' כמ"ש במס' יומא וע"כ לדעתו אפי' בדיעבד לא עלת' הטבילה לנדה דאוריית' וצריכי' טבילה אחרת ודוחה בזה דברי הש"ך סי' ר"א סעי"ק כ"א מהלכה שדייק מדברי הטור דבקבעו ולבס"ח מותר לטבול בכלי כזה ודברי הראשונים וטור תי' ע"ד דוחק גדול דאיירי בכלי' הצריכי' טבילה מדרבנן או לבעלת כתם ומדרבנן עייש"ה והנה כל הבאים אחריו בת' בית אפרים סי' נ"ג ובת' חת"ס סי' קצ"ח וסי' ר"ה ור"ו ורי"ז כול' האריכו מאוד לקיים מנהג הראשונים וכן בבאר יעקב ובדברי חיים על ה' מקוואות העמיק בחריפות ובקיאות נפלא להעמיד ג"כ דברי הראשונים ובפנים הביא לפסוק הלכה כמ"ש בחת"ס וב"א והסוגי' דבב"ב הנ"ל תירצו בתי' בכמה אנפין ואין כמה יריעות מכילי' להציע דבריהם. ובת' רע"א סי' ל"ו שלא הביא דברי הנוב"י עכ"ז העיר ג"כ בדבר זה ובסי' ל"ט פוסל בדיעבד ג"כ אם סותם הנקב ובסי' מ' העיר בעצה אחרת עיי"ש שלדעתי עצה זו אי אפשר בכמה מקומות. והנה בחת"ס סי' ר"ו ובת' בית אפרים לאחרי שדעתם שלא להוציא לע"ז על המקוואות הראשונים עכ"ז לחוש לכתחיל' לדעת הנוב"י עצתם לעשות שני נקבים והיינו א' כמוציא רמון שהוא לדעת התני' הביא בת'