לבושי מרדכי על יורה דעה קנ

בתנור כלי כנ"ל. אי (דינאמיד קאפסעל) שמדליק מעצמו לאחר זמן ועוד כזה יש להמציא אופן אחר דהיינו שעל עין התנור שדרך שם יוצא העשן יעשו טס לסגרו ואז יניח עצים וגחלים בתנור ודרך האש להכבה כשאין שם נקב פתוח ואמרינן בב"ק י"ג דכה"ג כלה חציו כמו בדליקה בחצירו וגדר מפסיק ואח"כ נפל הגדר אינו חייב משום חיצו רק משום ממונו וא"כ ה"נ דכוותיה ולאחר שהניח שמה העצים והגחלים בעוד הנקב סגור שוב יכול ע"י כח בהמה לפתוח או ע"י כלי שהוערך לפני זה שיפתח מעצמו. עוד לדעת כי היורה אשר בו נתהוה האיד יש לו ברזא (וועכסעל) שעשוי לפתוח ולסגור להוליך האיד אל הפולזאמעטער וזה ג"כ הוה מעשה יד"א וכחציו ממש דומי' דכופף קמתו של חבירו לפני אש בב"ק נ"ו עיי"ש. ולזה פשיטא דל"מ ההיתר מתו' גבי הכיס את הנחש דהכא כבר נתהוה הקיטור ול"מ תקונים הנ"ל אלא כיון דבשעת הסקה והויות הקיטור הברזא סגורה וא"כ עי"כ הוה שוב כלה חציוורק בשעה שפותח מתחיל חציו ומעשה יד"א א"כ אם אפשר לעשות א' מן התקונים הנ"ל לפתיחת הברזא מעצמו סגי' בזה. והג' דשרים יושב בארץ אשר שם אומנים מובהקים ב"ס ימציאו לו הכנות כאלה. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ ברעזאווא. סימן קמ"ח ב"ה יום ה' פ' וישלח תרנ"ט לפ"ק ברעזאווא יצ"ו. שוכ"ט לחתני כבני הרב הגאון מהו' יוסף צבי שליט"א אב"ד ק"ק באלאנטא יע"א. עתה באתי רק להעיר ע"ד הנעימי' אשר צלל במים אדירי' ע"ד חדושי הר"ן בחולין ד' ט"ו וט"ז דשם נראה מדבריו דתלוש ולבסוף חברו הוה כמו ע"י אדם וקשי' לר"א למה כשר לדידי' בקבעו ולבסוף חקקו דמ"מ הא הוה תפיס' עי"א. ואפ"ל כי כמו גבי קנקנים בראש הגג לנגב' בפ"ב דמ' מקוואות שהביא שם הר"מ דברי ספרי אך מעיין ובור יכול ימלא בכתף ת"ל מעיין יכול אפי' הניח קנקנים לנגב' ת"ל בור ומשו"ה הם שותפי משפט ג"כ דלא צריך לגמרי בידי שמים ולא יהא לגמרי בי"א וא"כ הה"ד לענין חבור לקרקע אפשר לומר דאם הוא עץ או אבן מששת ימי בראשי' כמו הר וכותל שמביא שם בחולין ד' פ"ו וט"ז הרי הוא כמעיין לגמרי וחבור לקרקע איז' דבר שיהי' מ"מ היה דין מעיין אם לא הי' חקיק' כלל ומשו"ה גם לרבנן בקבנע' ולבסוף חקקו יש להסתפק אם צריך להיות דומ' למעיין בזה אלא שכיון שמקבל ט' פשיטא דלית כאן חבור כלל אבל לר"א דאימ"ט. תו יש לומר כיון דאי"צ דומ' למעיין לגמרי לענין כלים בראש הגג ותפיסת י"א בזה אינ' מפסיד הה"ד לענין מקוה אפשר שאין מפעל אדם בזה ולא מגרע כחה. וראיתי כת"ר הבי ראיי' לשיטת הר"ש דטעמי' דכול' שאובי' מה"ת משום הוויית' עי"ט בענין ובזה מתרץ בדרך נפלא הסוגי'. והנה ידוע לפני' כי דעת הרמב"ם דלא בעי הוויית' עי"ט רק למים חיים. וראיתי כת"ר שכל ידי' כי ע"י חטיטה מק"ט ואין הוויית' עי"ט. חדוש בעיני שלא הביא דברי מרן חת"ס סי' קצ"ט אות ט' דמשו"ה לא מפרשי בתוס' בד' לבזבזי' דא"כ הוה מדאוריית' משום הווייתן עי"ט בעינן משא"כ ע"י חטיטה. רחוק מקצהו דנשאר בו יותר כידות הכלים. ובס' גדו"ט ראיתי שמפרש להיפך בדברי טור מפני שאמר שכ' הצנור נעשה כלי שיר דכול' נעשה כלי לק"ט ג"כ ונ"מ לענין הווייתו עי"ט ושוב פיר' פרוש ב' ועיין בט"ז סי' ר"א. והנה גם לדעת הרא"ש דמחמי' בהווייתו עי"ט גם במקוה מ"מ אם אינ' מגיעי' לאויר המקוה מכשיר כמו גבי מי"ח בזבחים ד' כ"ה א"כ הגמ' מסתם לן סתים כול' האי וידוע מ"ש הרמב"ם בפיה"מ דאינ' רק פשוטי כלי עץ דזהו שאמרו שאינ' רק תורת כלי עלי' בתלוש ומדרבנן וידוע דלכמ' דעות הוה הוויית' עי"ט. ומ"ש כת"ר על דברי תוס' בב"ב רלא ניח' להו לאוקמי בצנור של ד' לבזבזי' ובב"ק ניח' להו בזה. ועל זה באר בדרך חורפ' עפ"י דברי מהרשש"ך שאינ' תח"י. ומאז אמרתי עפ"י מ"ש מהרמ"פ הביא' הס"ט סי' קצ"ט ללמד זכות במה שנוהגי' במקוואות שמרוצפי' בנסרי' שמקב"ט מדרס עכ"פ ואין טובלי' משום גזרות מרחצאות כמ"ש במ' נדה ס"ו. ע"ז הביא ממתניתן דמ' כלים פ' כ' כופת שקבע' לנדבק קבעו ולא בנה עלי' טמא בנו ולא קבעו ג"כ ט' אבל קבעו ובנה טהור אלמא דבבנין וקביעות וכמ"ש הרמב"ם במסמרי' הוה בטול לכ"ע. ולפי"ז אמר במקוה שתמיד מים ע"ג הנסרים הוה כבנה עלי' וגם כקבע' לכן בטל' לגמרי מטומא' כבד המדרג' שאין תמיד מים ע"ג ל"י לטבול ע"ג. ועפי"ז אמרתי ג"כ ללמד זכות על מקוואות שעשוי' ע"י תיב' קיסטען שנוקבי' כדי טהרת' וקובעי' בארץ וא"כ סותמים בפקק דלהוה קבעו ואח"כ חקק' והרעיש' עליו הגאוני' ובפרט הנוב"י מהדו"ת דהא לרבנן דקיימ"ל כוותיי' אינ' רק משום דשאובי' דרבנן. ולהנ"ל אתי שפיר דשם בצנור שאינ' רק לפרקים לקלח ע"י מים למקוה ופשיט' דאין זה חשיב כבנין קבע ורק דרך ערא' יחשב אבל במקוואות אשר כמה חדשים וזמן זמנים טוב' המים ע"ג ובתוכם טובלי' ורק לפרקי' מריקי' ממנו לנקיון שפיר חשיב בנין כמ"ש מהרמ"פ לענין נסרים ולכ"ע חבור' חבור דהוה בנין וקביעות. ולפי"ז י"ל ג"כ לענין צנור כאשר נעשה בד לבזבזין וא"כ אינ' עשוי' לשפוך כל מימיו למקוה דאיך אפשר. ועוד מסתמא עשאו להשאר מימיו בו דאל"כ למה עשא' כך וא"כ שוב הוה כבנין וגם לרבנן בטל מתורת כלי. לכן שם בב"ב דשו"ט בגמ' אי ר"א או רבנן עכ"ח לאו בהכי מיירי אבל שם בב"ק דלא אתי' עלה רק מטעם שנוי ולא כלל כמאן