לבושי מרדכי על יורה דעה קמט

כר"ז דמדליק שרגא בביתו באשישא חייב לענין נפשות וע"כ משום דמיד לאחר שהדליק מתחיל ההבל שמוסיף והלך אח"כ ולכן לענין הוויית בקיטור ג"כ לא חשיב רק גרמא אלא כח מעשה יד"א. ומ"ש הג' משרים נ"י לסעיית' מג"ט ומהר"ם שיק הנ"ל כי מה שהוא משום עי"א מהני המשכה בכולא לכל הפוסקים לבד מדעת הר"ש. הנה מ"ש מג"ט במכ"ת שגה ברואה מפני ערבוב דברים שבת' הנ"ל כי לא כ' על ד' ב"ה רק מ"ש כי בשעת הדחק יש לסמוך אפוסקים דלא בעי המשכה ע"ג קרקע ע"ז קאמר ויפה כתב' אבל מ"ש לסמוך אד' הטו"ז דמהני המשכה אפי' בכולה מקוה הלא לפני זה ואח"כ חזר ושנה שאין לסמוך אטו"ז בזה אפי' בשעת הדחק כי גם הראב"ד לא הכשיר רק דומי' דלגיון דהוה המשכה שלא בכוונה וכן כתב בת' א"א סי' פ"ו בשם הב"ח וכן דייקא מד' ש"ך ס"ק צ"ו ולבד מזה הוכיח שם הגיטו ות' א"א כי בשאר דפוסים של בעה"נ מהראב"ד כא הוזכר מזה כלום רק גירס' הב"י היה כן לפניו וזהו הגהה והשגה מרז"ה אבל הראב"ד אדרבה הלא כ"פ דעתו עיקר כי רק מעשה עי"א הוא מה"ת לענין שאובין כי כלי לא כתיב בתורה רק בור דומי' דמעיין בידי שמים והאיך חזר וכ' לחלק ולהקל עי"א יותר מבכלי וכן דעת הרשב"א והרמב"ן ומשו"ה מסקנתו לאסור מקוה ע"י פומפין. ופלא ע"ד ת' מהרמ"ש שכ' כי רק דעת הר"ש לאסור והאיך לא הביא ד' הגאונים הנ"ל ובפרט דעת הב"ח שכ' כי גם לפי גירס' הב"י דוקא שלא בכוונה אשר לפי"ז גם דיוקא של מהר"ם שיק בתוספת' אינו מוכח כי שפיר מדמה דין מניח קנקנין לנגבן להך דלגיון דתרווייהו משום דהוה שלא בכוונה ואי משום דכפיית הקנקנים ע"י אדם בכוונה כבר תירוץ שם ת' א"א דזה לא חשיב כח דאינה רק מסייע ועפ"י דופני קנקנים שלא יתפזרו המים אבל להעלות מים ממש וכש"כ מנמוך לגבוה אין לך כח גדול מזה: ועתה באתי להשיב ג"כ מ"ש הג' משרים נ"י מד' מהרמ"ש דלפי רוב הפוסקי' לבד מדעת הר"ש מה שבא ע"י כח אדם כשרה בהמשכה. והנה כבר כתבתי כי למסקנא לא הותר רק בכח כחו אם צירף טעמים הנ"ל וגם רמזתי כי אין לסמוך על בעל המשיב רק אם כל הסניפים מסתעיי' לנ"ד. ולדעתי אפי' צירופי טעמים הנ"ל ל"ש בנ"ד דעובדא דידי איירי שלא היה שום כלי קיבול כאשר ביאור שם משא"כ הפולזאמעטער אפי' אם נסמוך להכשר משום כ"ק ע"י נקבים וקביעת בקרקע מ"מ בצירוף מעשה יד"א אין לסמוך להתיר כמ"ש בפר"מ סי' ר"ו במקוה ע"י גלגל של רחיים וזה חדא. אבל העיקר לענ"ד כי עד כאן לא התיר במהר"ם שיק רק בעובד' דליה שלא הותלשו ולא הוגבהו המים מעל הארץ רק הגלגלים ע"י הקיטור מעבירים אותם ממקום למקום אבל אבל אם ע"י תלישה והגבהה מן הקרקע. הוחשבו לכ"ע להיות שאובין כמו שחזר ושנה כ"פ "לא הותלשו. לא הוגבהו ולא נשא אותן" ועכ"ח צ"ל כן דהא הוכיח דינא של הרמב"ם שמתיר הך דלגיון אפי' בלא המשכה משום דבתוספתא מדמה הך דקנקנים ללגיון וס"ל להרמב"ם דקנקנים יש בו כח אדם ע"י שכופה אותן ובלא המשכה וגם ראייתו מג' מקוואות. וא"כ קשיא טובא האיך יפרנס הרמב"ם מתני' דהמסלק את הטיט ומשכו ממנו ג' לוגין. הסוחט את כסותו הסוחט שערו בתוספתא אלא ודאי זהו החילוק ביניהם דהנך מיירי בהדי' שנתלשו והוגבהו מעל הארץ לכן אע"ג דלא בא רק ע"י סחיטה ונתיזה שאינו רק ככחו מ"מ פוסלין משא"כ בקנקנים ולגיון. וכן עובדא דהמהרמ"ש אינו רק העברה ממקום למקום ועיקר השאיבה היא התלישה ע"י מעשה י"א כמ"ש הראב"ד משא"כ בנ"ד ועוד דאל"כ א"כ כבר התיר מקוה ע"י פומפין דהא לכ"ע אינו רק כחו ולדעתי לכ"ע לבד מדעת הר"ש יהא כשרים והאיך לא הזכיר במהרמ"ש דבר חדש כזה נגד דעת האוסרים הלא הביא אותה תשובה בג"ט לאסרו אפי' בשעת הדחק ועוד מוכח כן מדבריו על ד' מהרי"ט שהסביר דהטעם בגלגלים של רחיים משום כח כחו ושוב חזר דאין לסמוך ע"ז ומה בין נדון של מהרי"ט לנדון דידן הא גם בעובדא דמהרי"ט הי' ע"י המשכה אלא ש"מ כי החילוק כמו שאמרנו ולפי"ז אפשר ג"כ לתרץ התמיה' דלעיל בדברינו וכמ"ש: והנה כבר רמזתי בפרט א' מה שיש להזהר בשאלה דידן ממכשול אשר נקל לצאת מזה שיעלה על הדעת ח"ו להתיר גישתא וב"ג (צוגהעבער וגווני שלויכען) ואמרתי אז סמי קילתא מקמי חמירתא אבל הרואה יראה אם נאמר כי הכח ע"י אדם כשר בהמשכה מקוה כולה לבד מדעת הר"ש א"כ מה חסר להתיר חלילה מקוה ע"י פומפען אשר בדור שלפנינו הגאונים ז"ל טרחו ובטלו דבר זה מישראל הגאון בת' ח"א סי' פ"ו האריך לסתור כל ההתירים וסיים לבסוף ה' יצילנו משעת הדחק, וכש"כ בזמן הזה (בקונטספומפען לופטפוווסען) שאין בהם משום חשש כ"ק יקילו ראש להתיר. ועל הכלל כ' לענ"ד שאין לסמוך בדיני תה"ק עפ"י מחקרי סתרי הטבע בדברים שאין חוש ראות העין שולט כי מי יימר כי כך הוא הטבע שאל מקום ריק מאויר המים מאליהם עולים אולי כך הוא הטבע שהכלי שהוא ריק מאויר שואב לתוכו המים כמו שנראה בקרנא דאומני. ע"כ תבנא לדינא שאין בדינו להתיר מקוה ע"י הפולזאוועטער מטעם הנ"ל. ומי יתן אם גדולי דורינו הי"ו יעיינו בענין הדאמפף אם יש לחלק בין הנושאים ולא תצא ח"ו תקלת הפומפען מזה ולמען יצא לאור משפט הפול- זאמעטער ואפשר להמציא תיקון כמ"ש בדברינו הקודמין וכעת נ"כ עוד באופן שנים שהם ארבע. והוא כי ההסקה תהא ע"י איזה כח בהמה שמותר לכ"ע ע"י המשכה. או ע"י איזה כלי (מעכאניק) כמו שהמציאו במראה שעה שמדלקת אש מאליה עיין מהר"ם שיק או"ח סי' קנ"ו דאינו רק גרמא ויכול להעמיד